נשמה בריאה

כשאנשים מלאים בשקרים הם
חווים קשיים עצומים בקשרים שיש
להם בחייהם, בעיקר בזוגיות, עם
עצמם ועם בורא עולם. אבל עם נשמה
בריאה יש קשרים בריאים.
 
 
במאמר לחיות על אמת, ציינתי שיש ארבע סיבות עיקריות מדוע אנשים מרגישים שהם לא מחוברים לבורא עולם. שתיים מהן הזכרתי באותו מאמר, עכשיו נדבר על השתיים הנוספות.
 
אי שמירת וקיום המצוות
 
כל מצווה שאנו מקיימים מחברת אותנו עם בורא עולם ומאפשרת לעוד אור אלוקי להאיר את הנשמות שלנו. ישנן מצוות שהן צינורות עיקריים לאור האלוקי הזה, ובלעדיהן יהודי פשוט לא יכול להבין ולתפוס בשכלו את האמת, הטוב והאלוקים.
 
לארבע המצוות הבאות יש השלכות רוחניות עצומות על הנשמות שלנו:
 
נטילת ידיים – זו שטיפת הידיים עם כלי הנטלה בצורה וסדר מסוים בתוספת ברכה כאשר אנו מתעוררים בבוקר. זאת, משום שהשינה נחשבת אחד לשישים במיתה, וכאשר אנו ישנים חלק מהנשמה שלנו חוזר למקומו בשמים. הנשמה 'עוזבת' את הגוף ו'חוזרת' אליו דרך קצוות האצבעות. כשאנו מתעוררים אנו נוטלים את ידינו משרידי טומאת המת שאחזה בנו במהלך הלילה. בלי נטילת ידיים אדם מתהלך בעולם וחי את חייו בתוך ערפל נצחי של טומאה, בחושך רוחני, ויוצר מעין מעטפת שלילית סביב נשמתו שקשה לחדור דרכה.
 
אכילת אוכל כשר – ובעיקר בשר כשר. התורה מלמדת אותנו שהדם הוא הנפש של החיה/בהמה. ישנו הסבר ידוע האומר – שאתה מה שאתה אוכל. לשם שינוי, הפעם זה נכון ואמיתי מאוד. בסופו של דבר, אנו הופכים למה שאנו אוכלים, מקבלים את תכונות החיה/בהמה שאנו אוכלים. זו הסיבה שהיהדות מתירה לאכול רק את החיות/בהמות אוכלות העשב ולא הטורפות, מפני שהן כנועות ואין בהן דם-נפש של החיות שטרפו. כשיהודי אוכל טריפות, חלילה, ובעיקר בשר טרף, האוכל הזה מכניס בנשמה שלו טונות של לכלכוך רוחני שקשה מאוד להיפטר ממנו.
 
שמירת שבת – על פי התורה, מי שאינו יהודי אינו רשאי, וזה אפילו איסור, לשמור את השבת, ואפילו לעשות לו יום באמצע השבוע שיהיה כשבת, זאת משום שהוא מתחייב בנפשו. הוא כן יכול להניח תפילין, אם רוצה, או להקריב קורבן בבית המקדש. אם כך, מה העניין הגדול שעושים משמירת השבת? התשובה היא – שהשבת היא ההגדרה של דת.
 
בספרו על יופייה של השבת – "נפש שמשון", כותב רבי שמשון פינקוס את הדברים הבאים: רק השבת היא דת! וזה בגלל שדת משמעה להתחבר בצורה ישירה לנוכחות של בורא עולם, ושבת עצמה היא שמו של הקב"ה".
 
יהודי שאינו שומר שבת לא יכול להתחבר באמת לבורא עולם כחלק מהעולם הזה, או כחלק מעולמו שלו. יכול להיות שהוא קשור בדרך זו או אחרת לבורא, 'תלוי' היכנשהו בעולם, אבל הנוכחות של הבורא לא תהיה מוחשית בחייו.
 
המצווה האחרונה, הגדולה והחשובה, קשורה לקדושה האישית של כל אחד ואחת מאיתנו, עליה אשים דגש רב במאמר זה ובמאמרים הבאים.
 
אבל לפני כן, חשוב לדעת שבלי שלוש מצוות הגדולות הנ"ל (או יותר נכון הארבע, עם זו שבהמשך) זה יהיה בלתי אפשרי ליהודי לתקשר ולהתחבר עם בורא עולם. האדם עצמו יכול לחשוב שהוא קשור לבורא, אבל אם קשר זה לא בנוי על שמירת המצוות, יתברר לו שכל עניין 'שמירת המצוות' שלו נועד רק לשרת את האגו והצורך שלו להאמין בעצמו שהוא 'אדם טוב', למרות מה שאלוקים עצמו רוצה ודורש ממנו.
 
כשאנשים מלאים בשקרים, במידות ותכונות רעות, בחשיכה רוחנית – זה גורם להם קשיים עצומים בחיים שלהם, בעיקר בקשר עם עצמם, בן/בת הזוג, המשפחה, וכמובן, עם בורא עולם.
 
קדושה אישית, שידועה גם כתיקון ושמירת הברית
 
תיקון הברית היא המצווה הכי פחות מובנת, אבל גם הכי חשובה וקריטית לכל תחומי חייו של האדם. גדול המקובלים – הרב יצחק כדורי זי"ע, אמר פעם שכל שאר המצוות הן 'אתגר קטן' בהשוואה למצוות תיקון הברית. "היצר הרע ייתן לאדם להתמודד עם כל האתגרים הקטנים שהוא רוצה, כל זמן שהוא מושך אותו מהמצווה העיקרית – תיקון ושמירת הברית", שזו העבודה העיקרית של האדם עלי אדמות!
 
ישנו ארגון שנקרא "להבת התורה" שפרסם מדריך לשמירת הברית שנקרא "אומה קדושה", ושם מציין המחבר, שהשלב הבסיסי של שמירת הברית דורש מכל יהודי באשר הוא לא לבצע את העבירה החמורה של הוצאת זרע לבטלה, לשמור על הדיבור, השמירה וטהרת המחשבה.
 
זה השלב הבסיסי שכל אחד מאיתנו מתבקש לשמור.
 
במאמר הבא, ארחיב את חשיבות קיום המצווה הזו, מצווה שיכולה לשנות לכם את כל מהלך חייכם, לטובה כמובן.