כמו אז, גם היום

כמו אז, גם היום. אנחנו
תמיד צריכים לראות איך אירועי
העבר נמצאים תמיד בזירה.
כי איך אמר החכם באדם? אין
חדש תחת השמש.
 
 
תזמון, זה הדבר בהא הידיעה.
 
הכלל הזה נכון בכל התחומים – כלכליים, בחירות אישיות, החלטות לאומיות, וגם אירועים היסטוריים. ולמרות זאת, אנחנו מסוגלים לראות שההווה הוא לא בהכרח העבר ושאופציות ודעות שהיו רלוונטיות ומפורסמות בקרב הציבור אז, לא נחשבות היום ואפילו נטולות כל השפעה.
 
מוקפים באויבים, כמו אז גם היום, שרוצים "למחוק את ישראל מהמפה", מותקפים גם מהאויבים מבית שרוצים להתייוון, החשמונאים נלחמו בשתי החזיתות באומץ ובהצלחה. אבל היה להם מזל, באמת שהיה להם אחד כזה, כי שתי מאות לפני הספירה הנוצרית לא היה את הדבר הזה שנקרא האיחוד האירופאי, וגם לא כל מיני NGO(ארגונים לא ממשלתיים), לא הייתה הסתה תקשורתית ודעות קדומות, או כל מיני מכשירים טכנולוגיים מתקדמים שגורמים נזקים אדירים לנפשו של העם היהודי.
 
החשמונאים היו גם, ללא ספק, מואשמים בפשעי מלחמה, אגרסיביות, כיבוש ארץ ישראל, שלכתחילה שלהם היא! ובכל אופן, התזמון שלהם היה מושלם. לפי הסטנדרטים של אירועי ימינו, כנראה שלא היה דבר כזה חג החנוכה. וזה לא אומר שצביעות והתמודדות קשה מבית ומחוץ לא היו בימי החשמונאים. אדרבה, טבע האדם לא השתנה בהרבה מאז שאדם וחוה גורשו מגן עדן.
 
מאמרים נוספים בנושא:
היינו  שם
בחזרה  לעתיד
סגולה  של עם
 
בכל אופן, עם התפתחותה של הציוויליזציה, הטכנולוגיה והיכולת להפיץ אינפורמציה במהירות מסחררת – גם אמת ושקר – חייבים להודות שקיום הצביעות, השקר והשיפוט הלא הוגן בימינו הגיעו לגבהים שלא הכרנו מעולם. לצערנו, המדינה הקטנה והעם הנפלא שלנו מהווים קורבן לא קטן של הצביעות והשקרים שממלאים את העולם, ובעיקר את אלה שנגדנו.
 
יכול להיות שחז"ל, כשתיקנו לנו את חג החנוכה, הבינו שיגדל בעולם דור, יהודים ושאינם יהודים, שלא יהיו גאים בגבורה ובאומץ של החשמונאים. יגדל כאן דור שיעדיף חשמונאים כנועים ומתרפסים ליוונים, לא מי שהביסו אותם בקרב. אולי זו הסיבה שחז"ל בחרו להדגיש את נס פך השמן, את הארת המנורה בבית המקדש, כנושא הבסיסי והמצווה העיקרית של ימי החג.
 
כי איזה פגם או דופי תמצא בלהבות זעירות בחנוכייה שדולקת דרך של נס במשך שמונה ימים, כשבפועל הנרות האלה אמורים להספיק רק ליום אחד? נס הלהבות הזעירות נועד להצדיק את גבורת החשמונאים, את ההתמודדות עם היוונים וההלניסטים. אם החשמונאים היו טועים בגישה האסטרטגית בה בחרו – התמודדות פיזית מול היוונים – בורא עולם לא היה עושה את הנס המיוחד של פך השמן.
 
טיהור בית המקדש מכל העבודה הזרה שטימאה אותו הייתה עוד אינדיקציה למאבק הנכון של החשמונאים, של הטקטיקות וההתנהגות שלהם. שימור העם היהודי ביחד עם ערכי התורה היא מטרה אסטרטגית של האומה שלנו מאז ימי אברהם אבינו. מטרה זו לא השתנתה לעולם. למעשה, כל האירועים שחווינו חידדו את הפוקוס עליה. זה עניין מרכזי שמגמד את כל שאר הנושאים בחברה היהודית ובהשקפת העולם שלנו.
 
שורשים  הפוכים
אל תחפשו את ההיגיון
פשוט, לזרוק את השכל
 
חז"ל תיקנו את הברכות בהדלקת הנרות כתזכורת והפנמה של האירועים "בימים ההם" – "בזמן הזה"! אז בדיוק כמו היום. אנחנו תמיד צריכים לראות איך אירועי העבר נמצאים תמיד בזירה. אנחנו צריכים לוודא שטעויות ושגיאות לאומיות ומדיניות  שהיו "בימים ההם", לא יחזרו על עצמם "בזמן הזה", בימינו אנו.
 
ואנחנו גם צריכים להיות מודעים לכך שהחכמה, המנהגים והטוב של העבר לא יושלכו למדפי ההיסטוריה, במקרה הטוב, ויוחלפו בשיגעון חולף ואופנות ותכתיבים רק כדי להתאים את עצמנו לקדמה ולכל מה שנחשב פוליטקלי קורקט. זה האיזון בין העבר וההווה, בין מה שהיה לבין מה שנשאר כאתגר של דורנו.
 
השלכת העבר וניתוק מהשורשים הוכחו כטעות גורלית קשה וכואבת, בגשמיות וברוחניות, עבור מיליוני יהודים לאורך כל הדורות וההיסטוריה של עם ישראל. התעלמות מהמציאות של ההווה, לאורך כל הדרך, מגבילה את יכולת ההתמודדות שלנו עם בעיות ומאבקים שאנחנו חייבים לעבור. נרות חנוכה נשארו כדי להזכיר לנו את זה, את העובדה שבאותו זמן שחיינו "בימים ההם", זה בעצם גם "בזמן הזה". להבות נרות החנוכה שרדו במשך 23 מאות ונשארו ההשראה לאמונה שלנו כעם ישראל, עם ריבונות בלתי מעורערת על האדמה שהובטחה לנו – ארץ ישראל, ועל התפשטות הערכים הרוחניים, ידיעת התורה וקיומה. זה משהו שאנחנו חייבים תמיד לזכור.