לבנות עם אהבה

אומרים שלבנות זה דבר שעושים
במשך שנים, אבל להרוס צריך
רק שנייה אחת. ואני אומר שגם
למילה יש את האפקט הנורא של
ההרס. בונים? רק עם אהבה!
 
 
אחרי שנים רבות של מפגשים עם הורים שפוגעים בילדיהם עם אלימות מילולית, שגורמת צער ומבוכה לילדים, שמתי לב שיש להתנהגות המצערת הזו מספר סיבות:
 
הורה שגדל בבית עם אלימות מילולית – הורים רבים שגדלים בבתים בהם ההורים שלהם הפגינו כלפיהם אלימות מילולית ממשיכים, באופן אבסורדי, את ההתנהגות הזו בביתם. מעגל אכזרי מאוד שלא מסתיים, אלא אם כן ההורים מחליטים לעצור ולהתחיל לטפל בעצמם.
 
אין שום תירוץ בעולם להעליב, להביך, לקלל ולומר מילים פוגעות בילד שלך! נקודה. אדרבה, זה איסור מוחלט מהתורה. רבנים, מורים ואנשי מקצוע צריכים להתערב ברגע שהם מגלים ילד שסובל מאלימות מילולית, כל שכן מאלימות פיזית וכדומה. הרבה אנשים חושבים שבבית שלהם הם יכולים להתנהג כמו שליטים עריצים שלא ניתן לערער על סמכותם, שכולם צריכים לעשות כפקודתם ולמלא את מבוקשם. זאת לא הדרך בה נהגו עם ישראל הצדיקים לחנך את ילדיהם לאורך כל הדורות. אדרבה, ענווה, הערכה והמון אהבה הפגינו כלפי בני ביתם.
 
מאמרים נוספים בנושא:
לרפא את ההורה
מכתב  לאבא
לשרוד התעללות מהילדות
 
ילדים נבראו בצלם אלוקים! ומן הראוי להתייחס אליהם כאל כאלה. ה"שולחן ערוך" מסביר שאסור לאדם להיות תובעני כלפי ילדיו, או שיכבדו אותו בצורה תובענית ושאינה בגדר הסביר בכלל, דבר שיכול להוביל אותם לחטוא חלילה. אלא לנהוג בהם ברחמים, להעלים עין מטעויות שאפשר לתקן בעזרת אהבה ומסרים סמויים שיכולים לעזור להם.
 
חלק מההורים חושבים שהם הבעלים של נשמות ילדיהם, אולם שוכחים שהן פיקדון יקר שבורא עולם הפקיד בידיהם, לכן אין להם שום זכות להעליב, לפגוע או לבזות אותם. ובכלל, עצם התנהגות שכזו בבית היא דבר נורא, כל שכן שאסורה. וכמו שישנו איסור להלבין פניו של אדם ולבייש אותו, כך הוא הדבר גם עם ילדים. אלה שמבזים ומשפילים את ילדיהם יסבלו ויישאו בתוצאות העגומות של התנהגות שכזו.
 
להורים ניתנה הזכות לחנך את ילדיהם, לא להרוס אותם! כמו שאומר רבי  נחמן מברסלב. הילד שייך לבורא עולם, וכשההורה יודע את העובדה הבסיסית הזו הוא מתנהג בהתאם.
 
איומים, שהם חלק בלתי נפרד מאלימות מילולית, הם דבר נורא בחינוך  ילדים, כמובן שבכל תחומי החיים אבל כשזה מגיע לילדים זו הטעות הכי גדולה שהורים עושים. ולמה? כי ההורה לא מבין מה זה עושה בנפשו של הילד המאוים. אם ההורה רוצה להעניש את הילד, זה משהו שצריך לעשות באופן מיידי, למרות שאני חושב שגם בצעד כזה לא כדאי לנקוט אלא אם כן העונש הוא חיובי. למשל, אם הילד הציק לאחד האחים או לילד בכיתה, "העונש" יהיה מעשה חסד, בהתאם לגילו והבנתו, עם הנפגע. כמובן פיוס וכמה דקות של מחשבה על ההתנהגות שלו והבעת חרטה. בכל מקרה, איומים ו"הבטחות" על עונשים כאלה ואחרים, במיוחד לצורך הפחדה, הם דבר אכזרי מאוד שמשאיר את הילדים עם פחדים וחרדות, דברים שיכולים להשליך על התנהגות הילד בעתיד – הפנמה, הרטבה בלילה, רגישות יתר, מרירות, ולא פעם גם תוקפנות. ברור שגישה כזו אינה הוגנת ובטח לא נורמאלית.
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
אהבה, התרופה להכל
יש מקום רק לאהבה!
מגילת זכויות הילדים
 
ובכלל, אין לנהוג עם הילדים באכזריות בכל צורה ודרך שהיא. הורים שרוצים להצליח במשימת חינוך ילדיהם צריכים לעשות את זה רק עם אהבה! אין שום דרך אחרת.
 
דבר נוסף, הורה שגדל בבית עם אלימות מילולית צריך לדעת, בעיקר על בשרו ונפשו, עד כמה החיים בבית שכזה הם נוראים ולא פעם בלתי נסבלים, אז איך הוא ממשיך את "המסורת" הכואבת הזו ו"מנחיל" אותה לילדיו? זה אבסורד שלא הבנתי מעולם, איך הורה יכול להכאיב ולצער את ילדיו שלו? הורה כזה צריך להחליט בצורה נחושה שהוא לא ממשיך את המעגל האכזרי הזה, ולטפל בעצמו. זה אחד הדברים הכי טובים שאפשר לעשות למען התא המשפחתי שלך, אך בעיקר בשביל עצמך!
 
בנוסף לקבלת עזרה מגורם מקצועי, אני ממליץ מאוד לא לוותר על העזרה שבורא עולם מעניק לנו, ושהיא הטובה ביותר, בעזרת התפילה. הורה שמתפלל על ילדיו ועל עצמו רואה שינויים מדהימים, בו ובילדיו.
 
דימוי עצמי נמוך של ההורה – הורה שנוהג באלימות מילולית, וגם פיזית, עם ילדיו, ברוב הפעמים סובל מדימוי עצמי נמוך, לכן משתמש בילדים שלו כדי "להגביה" את עצמו, גם אם זה במחיר של דריסתם ו/או של בן/בת הזוג. אדם בר דעת, בכל אופן, יודע שהוא לא צריך להנמיך אחרים כדי להרגיש טוב עם עצמו, אלא אם כן הוא סובל מהפרעה נפשית קשה, אלא עובד על עצמו בנקודה הזו! אחת הדרכים הטובות בעבודה זו היא… לנשא ולהרים אחרים!
 
חז"ל מלמדים אותנו דבר חכם מאוד: "איזהו מכובד? המכבד כל אדם!". על ידי הרמת אחרים, אדם מרים את עצמו. גדולה לא באה על חשבון הזולת, לעולם! אלא דווקא בהעצמתו.
 
חוסר הדרכה – הורים רבים לא מקבלים הדרכה נכונה בחינוך ילדיהם. הרבה הורים מקבלים עצות מכל הבא ליד או סומכים על מה שהם יודעים. אולם, בעיקר בימינו, כדאי וראוי לשמוע שיעורים ולקבל עצות מעשיות בנושא ממקור מוסמך, שילוו את ההורים בחיי היומיום. הספר חינוך  באהבה מעניק להורים הדרכה נכונה במשימה הכי חשובה שלהם בעולם הזה.
 
ציפיות מוגזמות מהילדים – ישנם הורים שמשום מה מצפים מהילדים שלהם אפילו את מה שלא ציפו מהם כילדים. וכשהציפיות שלהם לא מתממשות, הם מתחילים להתלונן ולבזות את הילדים שלהם, מטילים בהם דופי ומאשימים אותם שהם לא מוצלחים, לא יכולים, לא מתאמצים, לא ולא. אז זהו, שלא! אין מקום לדפוס חשיבה כזה בחינוך ילדים. גם הטחת האשמות מהסוג הזה נחשבת לאלימות מילולית. איך הייתם מרגישים אם כל היום הייתם תחת לחץ של ציפיות, של מימוש רצונם של אחרים ולא זה שלכם? איך הייתם מרגישים אם בורא עולם היה נוהג אתכם כך?
 
בכל מקרה, אם ישנן ציפיות מסוימות מהילדים, על ההורה מוטלת האחריות המלאה לאפשר לילד את כל התנאים שהוא צריך כדי לממש את הציפיות ההלו. ושוב, אין הכוונה כאן לציפיות מוגזמות, אלא למה שקיים אצל רוב ההורים בצורה נורמאלית ומאוזנת.
 
ובל נשכח את עצתו של החכם באדם, שלמה המלך ע"ה – "חנוך לנער על פי דרכו". כל ילד הוא עולם בפני עצמו. ההורה צריך להכיר את עולמם של ילדיו, והעולמות הם שונים מאחד לשני, לכן החינוך עם אחד יכול להשתנות עם השני וכן הלאה. אין דבר כזה חינוך אחיד לכולם, אחד יכול להיות רגיש, השני מופנם, השלישי עם אופי 'קופצני' וכדומה. וחינוך הנער "על פי דרכו" היא אומנות של ממש שכדאי לכל הורה לפתח וליישם.
 
וכמובן שלא מפסיקים לעודד את הילד, לתמוך בו לאורך כל הדרך ולעטוף אותו בחום ואהבה. עם גישה כזו לילד שלכם יש יותר סיכוי להצליח בחיים!