תחרות עם איש זקן

לימוד התורה היה ועודנו דבר יקר אצלנו במשפחה. אבי וסבי ישבו ולמדו תורה מהבוקר עד הלילה. אבל אני? לי 'יש קוצים', אני צריך אקשן בחיים, לא ללמוד כל היום.
 
שלושה שבועות לפני חג הסוכות חבר שלי, נח, הציע לי את הצעת חיי. "נתן, אתה רואה את החניה הנטושה הזו?" שאל כשהוא מצביע על שטח קטן פנוי ונטוש. "היא לא שייכת לאף אחד, ולי יש קשרים עם כמה אנשים מהם אני יכול לקנות לולבים ואתרוגים. מה אתה אומר, אפשר לקנות ולמכור ולהרוויח כסף בחניה הנטושה הזאת?"
 
"כאן?" שאלתי, "אבל אין לנו חשמל, איך נמכור?"
 
"חשמל?! מה הבעיה?" לנח כבר היה פיתרון יצירתי, "נבקש מהשכנה הזקנה להעביר כבל חשמל לדירה שלה ויהיה לנו חשמל".
 
קנינו לולבים ואתרוגים, מכרנו אותם, ואז קנינו עוד, מכרנו גם אותם ושוב קנינו ושוב מכרנו… ככה במשך שלושה שבועות. מה אומר לכם, סכום כסף כזה לא היה לי בחיים בידיים. את הכסף הזה השקעתי במניות, השקעה שהתבררה כעסקה טובה. אחרי שנה כבר היה לי את ה-100,000 דולר הראשונים שלי.
 
מישהו בסביבה נתן את דעתו על הכישורים שהיו לי בתחום ההשקעות במניות, וההצלחה הגדולה שנחלתי, והכיר לי את הבוס שלו. התחלנו לעבוד ביחד והרווחנו הרבה כסף. תוך שנה כבר עשיתי את המיליון דולר הראשון שלי!
 
מאמרים נוספים בנושא:
סמוך על סחבק, נעשה מיליונים
עשיתי  לי את החיים
בחיים יש גם  הפתעות
 
אין מה לומר, חתיכת מתנה קיבלתי.
 
אבל היצר הרע לא יכול לשבת בשקט, אחרי ש'חפר' בתוכי הוא גילה את הפתח דרכו הוא יפיל אותו – האגו שלי. אין מה לומר, "החיים הטובים" היו מנת חלקי, אבל לא "החיים היהודיים הטובים". גרתי בבתים מפוארים, החלפתי רכבים כמו גרביים, עשיתי מסיבות קוקטיילים בכל הזדמנות. בזבזתי הרבה כסף על חופשות, בגדים ומה לא. אבל הכי גרוע, ציערתי את האדם שהכי אהבתי, את מי שעמד לצידי לאורך כל הדרך – אשתי.
 
את המכה הכואבת קיבלתי בימים של המשבר הכלכלי העולמי לפני כמה שני, אז הפסדתי את כל מה שהיה לי. בין-לילה, נשארתי בלי סנט אחד בכיס. המכוניות נמכרו, "החברים" שעד אתמול היו מחייכים ושותים כוס וויסקי ביחד נעלמו כלא היו. גם אשתי – שכבר לא יכלה לסבול יותר – ביקשה גט. לא ידעתי מה לעשות עם עצמי.
 
בוקר אחד גררתי את עצמי לבנק וביקשתי הלוואה, על סמך ההכנסות של שנים קודמות. אישרו לי הלוואה של 150,000 דולר. אז עכשיו, לא רק שלא נשאר לי כלום אלא גם נהייתי בעל חוב. האמת, כבר לא רציתי לחיות יותר. לילה שלם ישבתי וחשבתי מה אני עושה עם עצמי. לקראת הבוקר, הלכתי לחוף הים הקרוב, הסתכלתי על המים וחשבתי איך אני קושר את הסלע לרגל, נכנס למים וסוגר עניינים…
 
"הספינה שלך לא תגיע, בן" שמעתי את הקול שלו מאחור. הסתובבתי וראיתי איש זקן, נראה כמו אדם בשנות השבעים של חייו. בהמשך הבנתי שקוראים לו אייבי.
 
"סליחה?! על מה בדיוק אתה מדבר?" שאלתי.
 
"הספינה שלך לא תגיע, בן. יש שם חול טובעני. הספינה שלך לא יכולה להגיע אליך – אתה צריך ללכת אליה". אייבי כנראה ידע אילו מחשבות רצות לי בראש, הוא ראה את זה על הפנים שלי. שנות חייו מעידות על הניסיון שצבר בחיים ועל היכולות שלו לראות דברים שרואים משם – מהמקום של אייבי, ולא רואים מכן – מהמקום שלי.
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
הברכה  הגדולה
החלום של חבר שלי
החיים  הקלים
 
"תגיד, בן, אתה יודע לרוץ?" הוא שאל אותי.
 
"מה? בטח שאני יודע… וחוץ מזה, תעזוב אותי בשקט", ביקשתי-דרשתי ממנו.
 
"רוצה לעשות תחרות? אתה חושב שאתה יכול לנצח אותי?" הוא לא הרפה, והמשיך לשאול ולאתגר אותי באותה נשימה.
 
בחנתי אותו מכף רגל ועד ראש. "בן אדם", אמרתי כשאני מסתכל לו ישר לתוך העיניים, "תעזוב אותי בשקט, טוב? ובטח שאני יכול לנצח אותך בתחרות ריצה".
 
"רוצה להתערב על זה?" אייבי נראה מאתגר עוד יותר. "רוצה להתערב על 50 דולר אם אתה מנצח אותי. אני נותן לך סיכוי של אחד לעשר. ויודע מה? אני משלם לך 500 דולר אם אתה מנצח, ואם אני מנצח תשלם לי את ה-50. מה אתה אומר, מסכים?"
 
חמש מאוד דולר היו סכום לא רע בשביל אדם כמוני באותו יום. 'כסף קל' חשבתי לעצמי. והאמת, מאז המשבר שפקד אותי בפעם ראשונה הרגשתי שיש לי תקווה.
 
"יש לך את הכסף?" שאל אייבי.
"לא" השבתי.
"טוב, אז מחר תהיה כאן בשמונה בבוקר עם הכסף. נעשה תחרות", אמר.
 
שמונה בבוקר למחרת. אייבי כבר היה במקום שקבענו.
 
"נו, יש לך את הכסף? מוכן לתחרות?" שאל אייבי.
"כן, אני מוכן", השבתי.
"ואתה בטוח שאתה יכול לנצח אותי?" הוא שוב אתגר אותי.
"נו, מה איתך, בטח שאני יכול" השבתי בביטחון.
 
"בסדר" אמר לי אייבי. "אבל אל תשכח, אתה צריך לשלם לי 50 דולר אם תפסיד. אגב, היית פעם במרוץ?" שאל.
 
"במרוץ?"
"מרוץ סוסים" השיב אייבי.
"אה, כן".
"אז אתה יודע מה הם עושים כשסוס אחד נראה חזק וגדול מכולם, נכון?"
"כן, הם מגבילים אותו איכשהו" השבתי.
"נכון מאוד" השיב אייבי. "ואתה יודע מה הם עושים לסוס הזה?" שאל שוב.
"בדרך כלל שמים עליו משקל נוסף" השבתי מהידע שלי בנושא.
"נכון!" אייבי חייך אלי, "אבל אני לא אוסיף עליך משקל. הנה, קח תלבש את זה…" והוא נתן לי שק גדול ריק, "אתה תרוץ כשאתה בתוך השק הזה".
 
הסתכלתי עליו, מלא ביטחון (וטונות של גאווה) "אל תדאג, איש זקן, ממילא אני עומד לנצח אותך…"
 
"לכן אני נותן לך את 'המגבלה' הזו" השיב אייבי. הוא פנה למקום שלו וצעק "היכון, החל, צא!"
 
אייבי רץ, וכמו שאתם מבינים… הוא גם ניצח. הוא חזר אלי וכמעט שתלש את החמישים דולר שהיו לי ביד. "נו בן, מה למדת מכל זה?" שאל.
 
"מה למדתי?!?" שאלתי, כאילו שהוא לא יודע את התשובה, "שזקן כמוך רימה אותי".
 
אייבי הסתכל לי ישר לתוך העיניים, "אם זה מה שלמדת, אז לך תעלה על השובר גלים הזה ותקפוץ ראש לתוך הים. אבל אם אתה קצת יותר חכם, אז לך הביתה ותחשוב על מה שלמדת. מחר תהיה פה בשמונה בבוקר ותיתן לי תשובה. אם תצליח, תקבל גם את השיעור השני שלך".
 
השיעור השני שלי?!? שיזכיר לי מר אייבי היקר מתי התחלתי ללמוד אצלו…
 
כל הלילה ניסיתי לחשוב מה למדתי ממה שקרה בבוקר. 'רגע, האם זה אומר שאני צריך להפסיק לבטוח באנשים או בעצמי? או שמא אלוקים מעניש אותי על ההתנהגות הרעה שלי?…' האמת, לא הצלחתי להבין שום דבר.
 
בבוקר פגשתי את אייבי. "נו, הצלחת להבין? יש לך תשובה?" הוא תבע ממני כמו מורה בכיתה. "כל מה שעלה לי בראש הוא" ניסיתי להסביר את מה שלא כל כך הבנתי, "שהסיבה שהפסדתי בתחרות הייתה בגלל שאני משחק בתפקיד של מישהו אחר".
 
עיניו של אייבי אורו. "יפה! זאת באמת תשובה! אתה יודע", הוא פנה אלי בוידוי קטן כזה, "שני הבנים שלי למדו באוניברסיטאות הכי יוקרתיות בארצות הברית, אבל אף אחד מהם לא הצליח לענות על השאלה הזאת! עכשיו, תגיד לי מהם הנכסים שלך?"
 
"אין לי נכסים, רק חובות" השבתי.
"נו, בן אדם, לכל אחד יש נכס או שניים. תחשוב, בטח יש לך איזה נכס" אמר.
"אמרתי לך, לא רק שאין לי נכסים אני גם חייב 150,000 דולר", עניתי.
 
"אני חושב שזה הזמן לעשות את טבלת היתרונות והחסרונות" אמר אייבי והוציא דף ועט שהביא איתו מראש, חילק את הדף לשתי עמודות – יתרונות וחסרונות, וכשהוא מצביע על עמודת היתרונות ביקש ממני לכתוב את הנכסים שיש לי.
 
"אני מדבר בשפה פשוטה – אין לי נכסים! רק חובות, 150,000 דולר חוב לבנק".
 
"אתה יודע מה זה אומר לי על אדם שמתחיל עם החובות שלו לפני הנכסים שלו?" שאל אייבי וירה את השאלה הבאה, "תגיד, אתה יודע לדבר אנגלית?"
 
"כן. נו, אז אני מדבר אנגלית, מה העניין?"
 
"אתה יודע כמה מהגרים הגיעו ליבשת אמריקה, למדינה הזאת, כשהם לא מדברים את השפה, והם עבדו קשה והפכו למולטי-מיליונרים?!? תגיד, אתה מכיר קצת את הדרכים כאן? אתה יכול להגיע ממקום למקום בעיר?"
 
"כן".
 
"ואתה מתמצא במטבע של המקום? יודע להמיר ולהשקיע את הכסף?" שאל.
 
"כן".
 
"כל אלה נכסים. הרבה מהגרים שהגיעו לכאן לא דיברו אנגלית, לא הכירו שום דבר, שום דרך, לא ידעו אפילו מה ההבדל בין מטבע לשטר, אבל אפילו הם הצליחו, ובגדול!" אמר לי אייבי כשמבט רציני על פניו. "בוא, אראה לך עוד נכס מיוחד שיש לך". הוא לקח את הדף, מחק את ה-150,000 דולר שהיו בעמודה של החסרונות ורשם אותם בעמודת היתרונות. "אתה רואה, העובדה שאתה חייב לבנק 150,000 דולר היא נכס אמיתי! בטח יש לך עוד נכסים שהבנק יהיה מוכן להשקיע בהם, נכון?"
 
וכך, אייבי המשיך להראות לי עוד ועוד נכסים עד שהבנתי את המסר.
 
הבנתי שכל מה "שהפסדתי" הם דברים שיכולתי לקבל שוב בחזרה. הבנתי שמתנת האלוקים שקיבלתי ממנו עדיין קיימת אצלי, בעצם היא כל הזמן שם, בתוכי ולעולם לא אפסיד אותה. אייבי לימד אותי לראות גם איך כל "טעות" שעשיתי היא למעשה נכס, כי מהטעויות האלה למדתי. ובעיקר, למדתי להכיר את עצמי. האמונה שלי בבורא עולם ובעצמי התחזקה וההתרגשות להתחיל מחדש גאתה בי בעוצמה.
 
תודה לך אייבי, איש זקן יקר, קנקן ישן ומלא חכמת חיים, ענווה ושיעורים מאלפים שהרבה צעירים חסרים. בזכותך הפכתי לאדם חזק יותר, בזכותך אני מצליח יותר מתמיד.
 
 
* * *
ד"ר זאב בלן הוא פסיכותרפיסט העוסק בתחום למעלה מ-32 שנים, מטפל ומאמן בעזרת האמונה (אמונה קואצ'ינג) ועל פי משנתו של רבי נחמן מברסלב.