מלחמת תפקידים

כבר הרבה זמן שאני מייחלת ורוצה לעבוד במקום הזה. באופן קבוע אני מנדנדת לאחראי על העבודה לא בלי בושה, אבל בתחושה שאין ברירה. כל פעם שהוא מתקשר אני בטוחה, שהנה, עכשיו זה קורה וזכיתי בתפקיד שיכניס אותי לעניינים, אולם מיד מתבדה כשהוא מבקש ממני מספר טלפון או מודיע שעדיין אין לו תפקיד מתאים. הפעלתי לחץ נוסף – גורם שלישי בכיר וגם ארסנל של תפילות, אבל שום דבר לא זז.
 
גם בפעם האחרונה, כשראיתי את מספר הטלפון שלו על הצג החסרתי פעימה בתקווה.
 
"שרון", הוא היה תמציתי וקצר מצדו השני של הקו, "יש לך המלצה לגבי תחקירנית מקצועית?"
 
שתקתי. גם מאכזבה קלה וגם כי חשבתי על מה שהוא שאל.
 
מאמרים נוספים בנושא:
הקול שמפגיש עולמות
שני  קולות
המציאות  קטנה עליך
 
"או שאולי במקרה תרצי את לעבוד כתחקירנית?" הוא המשיך בזהירות, כי ידע שאני "אובר קואלפייד" לתפקיד.
 
האמת? אני חייבת עבודה ולהכניס כמה שיותר, הפריווילגיה לסרב לא נמצאת באופק בכלל, למרות שזה לא הג'וב שחלמתי עליו. זה אפילו קצת פוגע באגו כי קיוויתי להיות בעמדה של זו שעבורה יעשו את התחקיר. אבל הקדוש-ברוך-הוא רצה אחרת ואני, בניסיונותיי העיקשים לחיות את חיי בביטול לרצונו של הבורא, ניסיתי לקבל זאת באהבה.
 
זה לא היה פשוט וקל, אני מודה.
 
היצר הרע והאגו הלא מבוטל שלי ישבו עלי חזק ועשו עבודה מקיפה ותקיפה. "למה הם לא רוצים אותך? את ממש מתאימה לתפקיד. את יכולה לעשות אותו בצורה מצוינת, אפילו יותר טוב ממי שהם בחרו. במה היא יותר טובה ממך?" הם שאלו ולא הרפו, פעלו בקדחתנות וללא לאות כדי להוריד לי את הביטחון העצמי לרצפה ולהפוך אותי לאדם ממורמר וקנאי.
 
אלא שהעבודה של השנים האחרונות, בלימוד פנימיות התורה ותורותיו של רבי  נחמן מברסלב לא נפלה ריקם, כי מצדו השני של המתרס עמדה לזכותי האמונה שלחשה לי באוזן בקול מלטף ומרגיע, "הרי את יודעת שהכל לטובה ושהשם אוהב אותך ויודע מה הכי טוב בשבילך בצורה המדויקת ביותר שיש. אם הוא כיוון כך את הדברים, תסמכי עליו שזה מה שצריך להיות ותגידי לו תודה כל הזמן. תהיי בשמחה כי הוא שלח לך עוד פרנסה בתנאים טובים ונוחים שמתאימים בדיוק למצב שאת נתונה בו".
 
כך נאבקו להם שני הכוחות המנוגדים בי במלחמת חורמה, עד שכאב לי הראש מרעש צחצוח החרבות. במהלך העבודה שהתגלתה כמתאימה מאוד לכישוריי ואף מעניינת ומספקת, הצלחתי גם להבין את הבחירה שנעשתה במקומי לג'וב ששאפתי אליו ואפילו לפרגן לה.
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
השמים הם הגבול
לחיות את החלום
המנגינה  שלך
 
אחרי שבוע של עבודה בתפקיד, כשכבר שככו מעט הקולות שבראשי והתחלתי להרגיש מפויסת ונינוחה יותר קיבלתי טלפון נוסף. "נפתח לנו עוד מקום כי מישהו פרש, ועקב לוח הזמנים הצפוף האם יש אפשרות שתקבלי את גם את התפקיד הזה עליך?" נאמר לי בהיסוס מה.
 
החנקתי אנחת רווחה, סוף סוף קיבלתי את התפקיד המיוחל.
 
שמחתי בליבי והודיתי לקדוש-ברוך-הוא. אמנם קיבלתי אותו על הדרך וכביכול בברירת מחדל מסוימת. אין מה לומר, זאת לא בדיוק טפיחה על האגו. אבל שוב נזכרתי שזו דרכו של השם לנהל במומחיות ובכפפות של משי את המורכבות של עצמותי כדי שלא ייגרם לי נזק, ואזכור כל הזמן את מקומי בעולם ולא אחטא בגאווה ובכוחי ועוצם ידי. הרגשתי תחושה חזקה של אישור, כאילו שרמזו לי מלמעלה שפעלתי בדרך הנכונה, שעמדתי בניסיון ועברתי אותו בהצלחה.
 
לא אגיד לכם שהצלחתי לבטל את האגו ואת היצר הרע, הוא נמצא בתוכי כל הזמן מחכה לשעת כושר לזקוף את ראשו המכוער. אבל כנראה שעצם המלחמה העיקשת בו והרצון הבלתי מתפשר לדבוק באמת ובהכרת הטוב, עשו רושם בשמים.
 
כי בסופו של דבר, מה שנדרש מאיתנו הוא שלא ניכנע לעולם במלחמה הבלתי פוסקת ביצר הרע ונשתמש בנשקים הזמינים לנו שהם ההודיה, האמונה והכרת הטוב, כדי להזכיר את כוחו של הטוב ולנצח את הסבל בשמחה.