אני יכולה לסלוח

כשאני יושבת מול הרשימה הארוכה של פוגעיי ומעליביי, אני מגלה כמה קשה לסלוח ולמחוק דברים שקרו. איך בכלל עושים את הדבר שהכי קשה?

3 דק' קריאה

ציפורה בראבי

פורסם בתאריך 01.10.14

זה מתחיל כבר בראש חודש אלול ומתעצם והולך לקראת יום הכיפורים, השימוש האינטנסיבי במילה – "סליחה".
 
צריך לסלוח.
צריך לבקש סליחה.
תסלחו.
חודש הסליחות.
ועוד הטיות שונות ומשונות למילה הענקית הזאת.
 
יום הכיפורים. יום גדול ונורא! אנחנו מתכוננים בגוף ובנפש.
 
ביום הקדוש והנורא הזה נעמוד לפני בוראנו בחיל וברעדה. נבקש על עצמנו. נבקש סליחה על חטאינו. נצום ונתענה כדי להראות כמה אנו מצטערים. כמה אנו מתחרטים. נבטיח להיות טובים יותר.
 
מאמרים נוספים בנושא:
האנטומיה של הסליחה
לבטוח  ולסלוח
אני רוצה לבקש סליחה
 
כל שנה אנחנו מבטיחים.
כל שנה אנחנו ממש מתכוונים לכך.
וכל שנה אנחנו מבקשים סליחה על שלא ממש הצלחנו.
 
כי בכל שנה אנחנו מקווים מחדש, שבעזרת השם, יימחל לנו וניכנס לשנה החדשה נקיים מחטא כתינוק בן יומו.אנחנו מכינים את עצמנו לבקשת סליחה גורפת מן הקדוש ברוך הוא, מאבא שאוהב אותנו כל כך: סליחה ריבונו של עולם! סליחה אבא!
 
אבל האם אנו עצמנו יודעים לסלוח?
 
כשאני יושבת מול הרשימה הארוכה של פוגעיי ומעליביי אני מגלה כמה קשה לסלוח. אני מגלה שאי אפשר בכלל לסלוח! איך אפשר?? איך אפשר למחוק טינות וכעסים שצברנו 'ביושר' לדעתנו. איך אפשר למחוק פגיעות שנפגענו ושמרנו בלב זמן רב? זה קשה. זה הרי כל כך קשה!
 
כל שנה אנחנו חווים את זה. כל שנה אנחנו עובדים על עצמנו חזק כדי לסלוח למי שמבקש, ואפילו אם לא ביקש. כי אנחנו רוצים להיות טובים. אנחנו באמת רוצים! אבל לא קל לנו עם הקטע הזה של הסליחה.
 
אנו נזכרים במאורע כלשהו, שוקעים ומתבוססים בו, מסרבים לשנות את תחושותינו הנוטרות, את הפגיעה הגדולה. את העלבון אנחנו נוצרים כאילו היה זה יהלום יקר, שומרים עליו כאוצר נדיר לשימוש בעת רצון. אבל האמת היא, שזוהי בעצם אבן כבדה ומאוד לוחצת. האמת היא, שהפגיעה מעיקה עלינו וסוחטת אותנו. שהרי הנפגע העיקרי מאי-סליחה הוא הפגוע – הנוטר והכועס. וכל נוטר יודע זאת היטב על בשרו, חייו אינם חיים. הכעס תופח בלב, עיניו מעורפלות והוא לא מצליח להבחין בטוב שבחייו. העלבון מסיח את דעתו ובריאותו עלולה להיפגע.
 
אבל אפילו את זה העלבון מסתיר!
 
אז טוב שיש יום הכיפורים.
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
לסלוח, המאמץ המלחמתי שלי
קשה לבקש, קשה לקבל
על סדר היום
 
אווירת רוחניות וקדושה אופפת את העולם לקראת יום הכיפורים, מקטינה פגיעות ומעלה אותנו לגבהים שלא ידענו שיש בנו. הכל נעשה שולי וחסר חשיבות לעומת היום הגדול הזה.  יום שכולו רוחניות צרופה, אהבה, קדושה, סליחה, אחדות. וחשוב לנו להגיע ראויים למעלת היום הקדוש הזה. והנה – ככל שמתקרב היום הקדוש הזה  – קל לנו יותר לסלוח.
 
פתאום הכל קטן לעומת קדושת יום הכיפורים. פגיעות נדמות שוליות. עלבונות – בכלל לא שייכים. אנחנו אוהבים את כולם. אנחנו סולחים לכולם.  לקראת יום הכיפורים אנחנו נמצאים במדרגה גבוהה כל כך שאיך אפשר בכלל אחרת?!?
 
אז אנחנו מוחלים בלב שלם. מבקשים סליחה מעומק הלב ממי שאולי פגענו בו. סולחים אם ביקשו סליחה וגם אם לא. והסליחה מטהרת אותנו. ליבנו נעשה נקי וטהור. העולם נראה מואר, יפה ומלא אהבה. הקדושה אופפת אותנו. הסליחה שביקשנו. הסליחה שסלחנו מחזקת את מידת הרחמים בעולם. ומה טוב מזה לקראת יום הכיפורים? 
 
אם כך, מסתבר שיום הכיפורים הוא מתנה נפלאה. מסתבר שזהו יום של שמחה גדולה. יום שבו אפשר לתקן את מה שקלקלנו, וזה הרי דבר עצום ממש. ובאמת, "אמר רבן שמעון בן גמליאל: לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב וכיום הכיפורים" (תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף כו, ע"ב).
 
יום הכיפורים ניתן לנו לתיקון עצמנו, להתחלות חדשות ולהזדמנות נוספת. הוא ניתן לנו לסליחה. כדאי שנקבל אותה וניתן אותה גם למכרינו. בנדיבות ומעומק הלב.
 
זה קשה.
אבל זה אפשרי.
 
לשנה טובה ולהתחלות חדשות עם לב נקי וסולח, בעזרת השם, אמן.
 
 
 
* * *
אתם מוזמנים לכתוב לציפורה בראבי – תעצומות הנפש – כי הכל זה הנפש  –בכתובת teilot1@walla.com או לבקר באתר גם ציפור מצאה בית – רפואת הרמב"ם.

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

של צוות האתר

הוספת תגובה

הכתבה הבאה

כולנו רוצים עבור הילדים שלנו את כל הטוב שבעולם. בגשמיות וברוחניות. שיהיו בריאים ועשירים, צדיקים ומתמידים, חכמים ונבונים, שיהיה להם שלום בית וילדים טובים,

Featured Products