טעם החיים

כולם יודעים שהעולם הזה מאוד מבלבל, במיוחד בדור שלנו. הרצון לדבוק בטוב ובקדושה קיים בבסיס שלנו, אלא שההשפעות החיצוניות רבות וחזקות עד שקשה לאחוז ולדבוק בכוונה, ויש כמובן קשיי קליטה בן הרצוי למצוי.
 
נקודת האמת היא חמקמקה. מאוד קשה לאחוז בה לאורך זמן. העניין דורש אימונים מחשבתיים רבים ולמידה רצופה בתורה. אבל ההתמודדות עם הנלמד במציאות היא כמובן מורכבת ולא פעם גם מבלבלת.
 
ההשפעות החיצוניות ניכרות בכל מקום והן רבות ומאיימות, למשל:
 
לפעמים זה בא בצורת שאריות מהגלות הארוכה שלנו בין הגויים, שעדיין ניכרות בכל המגזרים, כשהן מבלבלות לנו את הזהות ומעכבות אותנו להתחבר אל שורשינו. לפעמים זו התקשורת שגדלה לממדי ענק וחולשת על כל תחום בחיינו, עד שנדמה שאי אפשר בלעדיה ושכל מטרת חיינו היא להיות חלק ממנה – ידועים, מוכרים ומאושרים על ידה.
 
מאמרים נוספים בנושא:
מי אתה, באמת?
בצורת והאמת הנעדרת
לחיות על אמת
חיים של אמת
 
תאוות הממון, יוקר המחייה וקשיי הפרנסה גונבים לנו את הדעת ומשפיעים לרעה על הרגש ועל מפלס הלחץ שלנו עד אובדן הביטחון, ושוב ושוב נדמה שכל רגע הקרקע עומדת להישמט תחת רגלינו.
 
כך גם התחושה הבלתי פוסקת שעדיין לא הגענו למקום שלנו, לבית שלנו, לשליחות ולמהות, משאירה טעם חמצמץ ועלולה אף לגרום לעין לא טובה ולדון אחרים לחובה.
 
כל אלה ועוד, לפעמים בסדר זה או אחר, הם מנת יומו של כמעט כל אחד מאיתנו. וכדי להידבק באמת, כזו שמביאה נחת ושמחה, אנו נדרשים להפשיל שרוולים ולעמול ולא פעם גם להיאבק.
 
כשאני מתמודדת מול אותם גורמים חיצוניים שמבלבלים, מתרחשים במחשבה שלי כמה תהליכים:
 
השלב הראשון הוא רק לזהות אותם, והוא לא תמיד פשוט. אבל יש לי כמה טריקים בשרוול שעוזרים לי בתהליך ההכרה של החשיבה. הראשון והעיקרי, הוא פשוט להרגיש ולחוש את מה שקורה לי בגוף בזמן שאני מוצפת בבלבולים וחוסר וודאות. תחושות כמו עייפות, לאות, כובד, כיווץ, הרגשה של קטנות ועוד, הם בוודאי סימן למחשבה קלוקלת שאינה מועילה או מכוונת לאמת. אפשר גם להרגיש את תופעות הלוואי הרגשיות הנובעות ממחשבות רעות, כגון עצבות, חרדה, פחד, חוסר חשק, רצון לישון, תיאבון מוגבר לאוכל לא בריא או חוסר תיאבון וכדומה.
 
כשאני מזהה תופעה או כמה תופעות מהרשימה ה"מלבבת" שלעיל, אני יודעת שאני כרגע רחוקה מהאמת, לא בכיוון הנכון בכלל. אבל משם מגיע הכוח לעבור לשלב השני בתהליך החיבור, והוא פשוט לעצור. לפעמים זה אפילו בא בכוח, כלומר אני צריכה להיאבק במחשבות שממשיכות למרות הפקודה הברורה שלי לעצור אותן. אבל לרוב, אם אני מספיק עקשנית וחוזרת על הניסיון לעצור כמה פעמים, מגיעים גם הביטחון, העזות והכוח להפסיק את הסבל והאומללות.
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
מפתח מאסטר לחיים
מלחמה עם כלים אחרים
לא ביום אחד
אל תפסיקו לרצות
 
אחרי ההפסקה נוצר חלל. לפעמים הוא מפחיד אותי כי אני לא תמיד יודעת מה יבוא איתו, וגם הקונספט של להיות בשקט כל כך זר לי עד שלוקח לי כמה רגעים להתרגל. אני משתמשת בנשימה כדי להרגיע את עצמי ומתרכזת בה ובתחושותיה בגוף.
 
בתוך החלל הזה נוצרת תחילתה של הרפיה. הרווח והחלל מאפשרים לי לשחרר את השליטה, ואיתם לרוב נשמטות המחשבות המדכאות. בשלב הזה גם הגוף מגיב ומתחיל להתרחב. זה מקום ממש טוב המסמל את התחלת החיבור עם האמת, ומשם הדרך לגעת בה, גם אם זה לרגע קט בלבד, כבר סלולה לפני.
 
במקום הזה אני כבר לא לבד ויש תחושה חזקה של עזרה ממקור אחר, כזו שמובילה אותי בנעימים למקום אליו אני חפצה להגיע.
 
כאן נדרשת ממני עוד דחיפה קטנה כדי להיגאל ולהיוושע והיא, פשוט, להכיר תודה. כשאני מתחילה למנות בראשי את כל המתנות הנפלאות בחיי, אני כבר מרגישה הרבה יותר טוב. ההוכחה לך היא הגוף שלי שמתחיל לקבל חיות, ביטחון, כוח ושמחה.
 
לא תמיד זה פשוט, אבל זה תמיד משתלם! ועם הזמן גם נהיה קל יותר. נכון, צריך להיות כל הזמן עם היד על הדופק כי אין לדעת מתי ואיך תתגנב מחשבה קלוקלת ורשעית, שכל רצונה להרחיק אותי מהאמת והטוב. אבל אחרי כמה תרגולים, זה בהחלט דורש פחות מאמץ וזמן להגיע מיד חזרה למקום הטוב והשמח. כך אפשר לקבל את המציאות האינטנסיבית שדורשת מאיתנו המון דברים, כאלה שנדמה לנו שאנחנו רוצים או צריכים ואולי קצת פחות לסבול ולהתבלבל.
 
וכשטועמים את הנחת והשלווה, אפילו הרגעית, שמביאה איתה את טעמה של האמת, אפשר לומר שטעמנו גם את טעם החיים ובהחלט שווה להשקיע מודעות ושינוי של התפישה וההכרה, ולו רק כדי לתקן את הלב ולזכות באיכות חיים אמיתית.