תעשו לו דווקא

"מחה תמחה את זכר עמלק!" – הציווי המשעשע זה פוגש אותנו כל שנה בשבת שלפני חג הפורים, בה קוראים את פרשת "זכור" בבית הכנסת.

"זכור את אשר עשה לך עמלק"! (דברים כה, יז) ואז, כולנו נעמדים על רגלינו כששליח הציבור אומר "מחה תמחה את זכר עמלק מתחת השמים, לא תשכח"! רעש גדול של רקיעות רגליים חזקות ברצפה נשמעות ברחבי בית הכסת. אח, איך שזה עושה טוב בלב. תחושת שחרור עצומה עוטפת אותנו בפנים. ניצחון וחיוך ענק על הפנים.

אז מי הוא עמלק? מה הוא עשה? ולמה אנחנו מוחים אותו מאז ולעולם? ועוד משהו, איפה העניין הזה פוגש אותנו בנקודה האישית שלנו?

מאמרים נוספים בנושא:

זכור, בזמן ספק

השודד

עוד יום שגרתי?

ברוכים הבאים לזירה הלוהטת

למעשה, ישנם שני ציוויים:

הראשון – לזכור "את אשר עשה לך עמלק" בכל יום בתפילת שחרית – שש זכירות שאנו מזכירים, וזו אחת מהן. רק לזכור את מה שעמלק עשה, לא לשכוח אפילו לא יום אחד!

השני – "מחה תמחה את זכר עמלק", כלומר למחות את כל הדברים שמזכירים את שמו של עמלק. ולא רק זיכרון משמעותי אחד, אלא אפילו זיכרון סתמי. וזו מצווה גדולה מאוד לזכור את זה – למחות את עמלק וזכרו!

עמלק, כמו שכולם יודעים, מייצג את שורש הרע. הוא הראשון שיצא להילחם בישראל ובעקבותיו באו עמים אחרים. עמלק, הוא הנחות והגרוע מכל האומות. שאר אומות העולם רעדו ורעשו כששמעו על הניסים שליוו את עם ישראל במצרים ואחרי שיצאו ממנה. "שמעו עמים וירגזון… נמוגו כל יושבי כנען" (שמות).

אבל לא עמלק, הוא יצא בדווקא להילחם בעם ישראל. ושלא תיטעו, הוא לא נלחם בגלל חוסר ידיעה על כוחו של הקב"ה והניסים המופלאים שהתפרסמו אז בכל העולם כולו. הוא גם לא נלחם מתוך מצוקה – כלכלית, חברתית או כדי להציל את עצמו או ארצו, זה לא היה בתוכנית של עם ישראל לכבוש אותו או את ארצו.

עמלק, ותחזיקו חזק, בכלל לא היה בתמונה בשום כיוון!

אז למה הוא נדחף? למה הוא יצא להילחם בעם ישראל בשעה הכי הגדולה וגבוהה שלהם?

עמלק ידע שהוא לא ינצח במלחמה הזאת. תוצאות המלחמה עם ישראל בזמן כזה ידועות מראש, זה קרב אבוד. אחרי כל הניסים, האהבה והקרבה של הבורא לעמו, ילדיו, השם איתם. אבל עמלק, יצא למלחמה. כן, גם בידיעה שיספוג אבדות ופגיעות קשות.

הייתה לו מטרה אחת: לקרר את ההתפעלות והיראה של כל אומות העולם מפני ישראל, מפני בוראם. וכמו שאומרים חז"ל, יודע את ריבונו ומתכוון למרוד בו! בהתנהגות שכזו אין שום היגיון או שיקול דעת. עמלק יודע שהוא לא יכול לגבור על עם ישראל, ולצאת למלחמה איתם זו התאבדות של ממש. אלא, שהמלחמה הזו ביטאה רמת חוצפה שאין כדוגמתה, עזות נגד הקב"ה בלי שום הסבר, טעם או סיבה הגיונית.

אם ההתמרדות כנגד עם ישראל ובורא עולם הייתה באה עם טיעון שכלי, אפשר היה להעמיד את הטעות על תיקונה. אם המלחמה הייתה נובעת מחוסר בגילוי האלוקי, אפשר היה להאיר את האור האלוקי והייתה דרך לתשובה. אבל כשהמטרה של עמלק היא חוצפה! התרסה לשמה וזהו – לזה כבר אין תקנה, אלא חיסול מוחלט. לגמרי. "מחה תמחה".

("מלחמה לה' בעמלק מדור לדור…" עד כדי כך, שכאשר שאול המלך נלחם בעמלק והיה עליו למגר אותו לגמרי, אך השאיר בחיים את הצאן של עמלק בכוונה להקריב אותו לה', זה עלה לו במחיר מלכותו. "מחה תמחה את זכר עמלק", אל תשאיר ממנו זכר! גם לא כבש).

אולי גם זה יעניין אתכם:

ואפילו בהסתרה

זה התפקיד שלו

שני קולות

ומהעמלק החיצוני לעמלק הפנימי.

כן, יש גם אחד כזה. ומסביר הרבי מליובאוויטש בשיחותיו הרבות, שאצל כל אדם בנפשו פנימה יש עמלק קטן. ונקודה זו, לא משנה כמה הסברים יינתנו לה או כמה הסכמים נעשה איתה – היא בעמדתה. שם. זה הרע האמיתי שאין לו תקנה. וזה משהו שעלינו לעקור מליבנו, לבער ולהשמיד. "מחה תמחה".

העמלק שבתוכנו יודע את ריבונו. הוא לא מתנגד שנלמד ונכיר את בורא עולם, אלא "רק" מפריע לנו בדרך הזו. הוא מקרר לנו את ההתלהבות מהלימוד, מהעשייה, מצנן את ההתרגשות, ועל ידי זה מעכב לנו את ההתקרבות לבורא עולם, אבינו שבשמים.

"אשר  קרך בדרך" – מקרר את החום היהודי והלהט שבדבקות במצווה – זו המלחמה התמידית והיומיומית של כל אדם בנפשו פנימה. למחות את הרגש הזה לגמרי.

התיקון למרד, לדווקא והעזות שהפגין עמלק בלי שום סיבה ויצא למלחמה, היא המלחמה שאנו נעשה על ידי ההתקשרות ובקבלת עול שמים ללא הבנה כלל! ההתקשרות של כל יהודי עם אבא שבשמים במסירות נפש שאין בה שום היגיון!

במגילת אסתר, שאנו קוראים בחג הפורים, מסופר על מפלתו של המן הרשע – צאצאו של אגג מלך עמלק. הניצחון על המן היה בכוחו של מרדכי היהודי, הצדיק שבדור, המשה רבינו של אותו דור.

וכשם שהמלחמה הראשונה בעמלק, ההתמודדות והניצחון, היו בכוחו של משה רבינו, כך המלחמה בעמלק הפנימי שלנו מקבלת כוחות ממשה שבדור שלנו. מההתקשרות לצדיק שבדור ומקיום הוראותיו. יהי רצון שנזכה להרגיש בקרוב ממש את הניצחון והאור האלוקי בעולם הזה ולגאולה השלמה, במהרה בימינו אמן.

* * *

טליה לוי (B.A בחינוך) עוסקת בתחום כבר 12 שנה. מדריכת כלות מוסמכת. ניסיון רב בתחום הכתיבה והחריזה, עוסקת במודעות נפשית ורגשית על פי תורת החסידות. נשואה ואמא לארבעה, ב"ה. ליצירת קשר: talyalevi226@gmail.com