ההפגנה

המפגינים לא הראו שום סימני פחד, פזיזות, טירוף או כל השלושה ביחד. הם צעדו אל עבר הכיכר הנשיאותית שהייתה מול ארמון הנשיא, מתעלמים מהשוטרים לבושי המדים החומים שאחזו בידיהם אלות ברזל. הנשיא היה רודן אכזר ונורא, אפילו יותר מקודמו. יד הברזל שלו וחוקיו הנוקשים זרעו אימה ופחד לא רק בלב אזרחי המדינה, אלא גם בלב המדינות השכנות. והמפגינים, רק רצו לעשות סוף לדיכוי הבלתי נסבל הזה.

הם צעדו כמו היו בתוך בועה מגוננת, לא נתנו דעתם כלל על השוטרים המפחידים, גם לא למשמר הנשיאותי או לאלות הברזל האיומות שהחזיקו בידיהם. הם נשאו שלטים שהטיחו אשמות קשות בנשיא ובפשעיו נגד העם. הם שרפו את דגל המדינה – שבמרכזו היה ראש של כבש על רקע אדום – הסמל הלאומי של המדינה. את הסלוגנים לשחרור וחופש מהדיכוי הנורא, ובחירות דמוקרטיות כמו בכל מדינה מתוקנת, הם שרו שורה אחרי שורה.

אחורה בזמן להיסטוריה של המדינה. כל הפגנה וקל וחומר הפגנה מהסוג הזה הייתה נהדפת עד עפר. מפגינים היו מסיימים את חייהם בתוך שלולית דם, או נגררים לאיזה מרתף עינויים ואף אחד לא היה יודע מה עלה בגורלם. אבל בהפגנות של היום, השוטרים והחיילים חסרי כוח. הם מסתכלים על המפגינים כמו אבנים דוממות וחורקים שיניהם, כאילו כוח קוסמי מדביק אותם לקרקע מבלי יכולת לזוז. חוץ מלהזיז את האלות, אלה שפגעו בלא מעט ראשים בעבר, הם היו מקובעים וחסרי תנועה.

כשידם על העליונה, המפגינים לקחו את הסיכון והתקרבו אל השער הראשי של ארמון הנשיא. 600,000 אלף מוחים הסתכלו על אלפי החיילים שעמדו שם, על חיילי המשמר הלאומי וחיילי הצבא שקפצו אגרופיהם, ופתאום, קבוצת מוחים לקחה כבש חי – הסמל הלאומי, ושחטה אותו לנגד כוחות הביטחון. הקהל הריע בשאגות שמחה "חופש! חופש!"… הם היו באקסטזה עצומה כשהמארגנים לקחו את דם הכבש ומרחו על בד לבן, והרימו אותו לגובה, כמו הדגל של המדינה, שכולם יראו. כוחות הביטחון נשארו נטועים במקומם, לא הייתה להם את היכולת להגיב…

* * *

התסריט הזה נשמע מוכר?

אם תאמרו שתסריט כזה הוא רק פנטזיה או נס, אז אתם בהחלט צודקים. רק שזה באמת קרה במציאות. זו לא פנטזיה, אלא נס ענק ואמיתי שאכן קרה!

ההפגנה הזו הייתה ביום שבת, ביום העשירי של חודש ניסן שבלוח השנה היהודי לפני אלפי שנים. השבת שקדמה ליציאת מצרים המפורסמת, שחרורו של עם ישראל מהשעבוד המצרי ביום רביעי בלילה, ט"ו בניסן של אותה שנה.

מאמרים נוספים בנושא:

זה קורה פעם בשנה

המפתח הגדול לחרות

להשתחרר מכל הכבלים

צעדים אל החופש

החופש להשתעבד

קול המלאכים המקטרגים בבית דין של מעלה טען שעם ישראל לא ראויים לגאולה, לצאת מכבלי מצרים. בורא עולם נתן לעם ישראל את ההזדמנות לקיים מצווה שמצריכה מהם מסירות נפש וביטחון עצום בבורא, מצווה עצומה שתשתיק את כל המקטרגים.

הקב"ה ציווה על כל משפחה לקחת כבש – האליל בהא הידיעה של המצרים, לקשור אותו לרגל המיטה כהכנה לשחיטתו. מאמץ כזה מול אומה שנחשבה לאימפריית-על, הייתה דבר עצום ומשהו שלא נשמע כמותו מעולם. עם ישראל קיימו את המצווה הזו באומץ רב ולא הפילו פסיק או נקודה, וכמובן קידשו שם שמים ואת שמו של בורא עולם. ולא רק שהם קשרו את הכבש מול פניהם מלאות הזעם של המצריים, אלא גם שחטו אותו ומרחו את הדם על מפתן ביתם. זכות מצווה זו הכריעה את הכף לטובת הצלת עם ישראל וגאולתו ממצרים.

אותה שבת מפורסמת נקראת בפינו השבת הגדול, משום שהיא מנציחה את הנס העצום הזה שקרא לנו במצרים, בעוד אומת-העל לא פצתה פיה ולא עשתה שום דבר נגד מחאתו של עם ישראל, קיום המצווה האדירה שציווה אותם הקב"ה. מאז ועד היום אנו מציינים את השבת שלפני חג הפסח ביום שבת הגדול לזכר האומץ, העוצמה והביטחון שלנו בבורא עולם. יהי רצון שנזכה לניסים נפלאים כאלה ולגאולה השלמה במהרה בימינו, אמן.