מינוס חמישים מעלות!

תא ההקפאה עובד בשיא עוצמתו ולתוכו מושלכים רבים וטובים. הקור בלתי נסבל, הגוף רועד, והלב קפוא. רבות הן העיניים הבוהות בנקודה מסוימת במקרר ולא זזות. "מה יהיה?" שואל אחד שחלק מאיבריו טרם קפאו לגמרי, "מה יהיה עם הקור הזה? אני לא רוצה למות!…" לעומתו, מגבב אדם אחר שנכנס לתא זמן רב לפניו משפט שבור ומרוסק, "הכל בסססדר, בססססדר, אין בעיה, תמשיך לחייייות, כבר התרגלנו לקורררר". אך הוא בשלו, מנסה להניע את איבריו הכבדים, מנסה לזוז, להתחמם, וכשם שהוא קם כך הוא נופל ושוב מתקרר, אבל הוא לא מפסיק לזוז, את התנועה שתשאיר אותו בחיים חיותו…

ספרת? אתה על הטיסה!

אנו בעיצומה של ספירת העומר, בסופה עתידים אנו לעמוד בפתחו של שער הנ'. ולמה הדבר דומה? ליהודי הגומע מרחקים עצומים בשדה התעופה ההומה בדרכו לשער המיועד דרכו הוא יעבור למטוס שייקח אותו לייעודו. אחרי מסע בין חנויות הדיוטי פרי, המבחר הגדול של חנויות האוכל, הישיבה ליד המזרקה המפורסמת, וצעידה במקביל למסלול ההליכה החשמלי, הוא מגיע אל שער נ', ואז הדייל מודיע לו חגיגית: "יהודי יקר! הטיסה לא תמריא היום. אומנם הגעת לשער הנכון, אבל הטיסה לא יוצאת היום. לא באמת רצית לטוס, נכון?" והקריצה לא מאחרת להגיע…

מאמרים נוספים בנושא:

מעון היית לנו

הפנים של המציאות

ההצגה חייבת להימשך

רוחניות בנעלי בית

איזו הרגשה חמוצה וקשה תלווה אותו? הוא עבר בידוק ביטחוני מתיש, פסע בין אלפי אנשים והלך מקצה אחד לשני, ובסוף הטיסה שלו לא יוצאת?!?!… איזו עוגמת נפש.

אבל אם ספרתם את ימי ספירת העומר מתוך בקשה אמיתית להארת פניו של בורא עולם, אז זכיתם להיות עם הקב"ה תמיד, מכיוון שהבורא יורד אלינו, כי איך אמרו החכמים? "יגעת ומצאת? תאמין!"

רצית לטוס גבוה? האמנת שאפשר לטוס ולהתקרב לבורא גם בתוך המקרר של נ' שערי טומאה? אז תתכונן לדבר הכי מדהים שחווית – אתה עומד להכיר אותי מקרוב, לגלות את פניי!

בדור הזה אנחנו מתגוללים בתוך נ' שערי טומאה, מתוך ניתוק מוחלט מבורא עולם. אבל, וכאן יש אבל גדול – מי גורם לקרירות הזו? לאדישות בעשייה הרוחנית שלנו? אם נעלה על מכונת זמן משוכללת ונחזור חזרה מצרים, נגלה את מה שהתורה כותבת בפירוש (ספר שמות): "גַם עֵרֶב רַב עָלָה אִתָּם".

מי הם הערב רב ומה הייתה מטרתם?

ובכן, הערב רב המצויים עמנו בדור הזה (ערב רב (ע"ר) מלשון תערובת), הם נשמות שלא שייכות ליהודים אך מתערבות בתוכנו, ומהן עיקר הסבל (ראו חטא העגל). אומר "אור החיים" הקדוש: "בשלח פרעה את העם, פירוש, ערב רב ששלחם פרעה לא ה' ברוך הוא הוציאם, כי לא בא אלוקים לקחת לו אלא גוי גדול נחלתו יתברך, אלא פרעה שלחם, וטעמו היה לכוף את ישראל לשוב מצרים, והם מצאו מקום להדבק בישראל וסובב בתכליתם צער לישראל".

אם כן, כל מהותם של הערב רב הוא לגרום לנו להתייאש ולחזור למצרים. ולא רק, אלא שהם סותמים לנו את האוזניים – "ולא שמעו אל משה מקוצר רוח" (שמות ו, ט). קוצר רוח, בין היתר, משמעו לחץ, פחדים וחרדות. ולא רק אלא שקוצר הרוח הזה מונע מאיתנו לשמוע את קולו של הצדיק, הוא משה רבינו שבדור, הוא גם מפריע לנו לשמוע את הקולות הטובים המחזקים שמזכירים לנו כל הזמן – "אתם בני מלכים! מצרים לא המקום שלכם!"

הערב רב לא נלחם איתנו כפי שהוא לחם איתנו במצרים – במ"ט שערי הטומאה, אלא בשער הנ', וכך הוא הופך אימתני ומאיים הרבה יותר (גם אם על פניו נראה ההיפך הגמור!). הע"ר לא יאמרו לנו בפירוש לחטוא, אלא ישמיעו בקול חגיגי ורשמי "תשמור שבת תהיה תרבותי, אני מכבד אותך ואת האידיאולוגיה שלך", אך מנגד הם מתערבים בתוכנו והופכים הכל לדבר קר ומנוכר, חסר לב וחיות.

מאידך, גם בתוכנו מצויה קליפת הערב רב.  כך, למשל, מסופר שפעם היו יהודים שהיו מונחים לגמרי בעולם הזה והיה ניכר עליהם שהם מצויים מחוץ לתחומי הקדושה. ולעומתם, היו יהודים שרצו רק לעבוד את הבורא. אך היום, בדור שלנו, הכל מעורבב, מצד אחד אנחנו מלאים רצונות מגושמים ונמוכים, ומצד שני נושאים בקרבנו רצונות לקדושה, או כמו שאמר אחד מתלמידי רבי נחמן מברסלב ז"ל בתפילותיו: "ריבונו של עולם, אתה יודע שכאשר אני מיישב לפעמים את דעתי איני יודע בעצמי איזה פירוש להגיד עלי…"

ריבונו של עולם! שדדו לנו את הלב! (אבל אל דאגה, רבי נחמן מברסלב מחזיר לנו אותו, לאט לאט…)

לפעמים זה נדמה שהכניסו את כל כדור הארץ, על כל יושביו, לתוך פריזר וכיוונו את המעלות לחמישים מעלות מינוס! כולם מסתובבים כמו אסקימוסים והלב בפנים קפוא לגמרי. אבל בורא עולם רוצה לראות את בניו הקפואים, האסקימוסים המתוקים שלו, סופרים את ספירת העומר בהתלהבות, בתשוקה!

אבל מה זה נקרא לספור? מדוע אנו סופרים את ספירת העומר? או במילים אחרות: איך מקבלים את התורה בשער הנ'?

לספור זה נקרא לרצות. אני סופר, משמע אני רוצה את הדבר. אני יודע שיש מושג שהקב"ה מתגלה אלי ופותח לי את שער החמישים בתוך הבלגאן, אי הוודאות והקרירות, ושבתוך תא ההקפאה בו אני מונח. אז למרות שאני בתוך הפריזר המעצבן הזה, אני עדיין אוחז בך, אבא יקר!

את התורה לא קיבלנו רק פעם אחת וזהו. אנחנו מקבלים אותה כל יום. "ברוך אתה ה' נותן התורה" – בלשון הווה. כל רגע ורגע בחיים. כל יום. כן, גם לנו, הקפואים בתוך הפריזר, אלה שעדיין רוצים אותו. זו הסיבה שרק העצות משער הנ', משער החמישים, הן אלה שיכולות להמיס לנו את הלב, לחמם את הנשמה הקפואה, לרכך את הלב הקפוא וללמד אותנו איך במציאות קפואה אני יכול לאחוז באבא שבשמים, ולפרוח ברוחניות.

אולי גם זה יעניין אתכם:

מתי נשב בשקט?

הכלים שאלוקים נתן לי

עמוד השדרה של עם הנצח

ותודה שהוא כאן

וכאן נכנס לתמונה רבי נחמן מברסלב, מי שמכונה אור האורות, המאסטר לכל השערים בקדושה ומי שהוריד לעולם את עצותיו הקדושות, עצות המיועדות לדור הנ'. למה? כי רק לו יש את היכולת המיוחדת לרדת למקומות הנמוכים בהם אנו נמצאים, ולתת לנו עצות פשוטות ומעשיות – מגדול הצדיקים ועד לקטן שבעם.

אחת העצות להמיס את השכבה הקפואה מעל הלב, וליהנות מחומה המלטף של הרוחניות היא הגילוי המדהים שלו: עיקר האור של שער הנ' נמצא קרוב מאוד אלינו, והוא בהישג ידינו! אפשר לרכוש אותו בחנות הקרובה בכל גודל שתרצו, צבעים, איורים וצורות, ובמחיר שווה לכל נפש: התהלים – שחיבר נעים זמירות ישראל, דוד המלך ע"ה. וליקוטי תפילות – שחיבר תלמידו המובהק של רבי נחמן – רבי נתן מברסלב (שימו לב לתפילה ל"ו).

כי מי שאומר מזמורי תהלים, ממשיך עליו אור משער החמישים ואז הוא זוכה להתעורר ממה שעובר עליו ומצליח לאחוז בחבל הקושר אותו לבורא עולם, אבא שבשמים, או כפי שאומר רבי נחמן – "מי שרוצה לזכות לתשובה, יהיה רגיל באמירת תהלים". עכשיו, תוסיפו לזה את הליקוטי תפילות ויש לכם מתכון בדוק ומוצלח להפוך לב של אבן קפוא ללב בשר מרגיש, חי ופועם, כפי הראוי ללב של איש הישראלי.

אז אתם מבינים, הקב"ה לא מבקש מאיתנו הרבה. הוא הרי הניח אותו להתקרר בתא הקפאה הרוחני הזה, "איני מבקש מכם, אלא דברים". הוא מזכיר לנו שהוא מודע לקשיים העוברים עלינו חדשות לבקרים, ושהוא באמת מרחם עלינו יותר ממה שאנחנו מרחמים על עצמנו. הוא בוכה עלינו איתנו, מבין גם מבין את המצב שלנו, את המראה העלוב, החולשה וחוסר הרצון שלנו.

ודווקא בנקודה הזו "וזה הוא בחינת גודל מעלת אמירת תהלים שגילה הוא (רבינו) ז"ל, שעל ידי זה בוודאי נזכה לתשובה ועל ידי זה תהיה הגאולה שלמה במהרה בימינו, וכל זמן שנעסוק באמירת תהלים בכוונה להשמיע אוזנו וליבו למה שאומר, בוודאי ישוב להשם יתברך. השם יתברך יכול להחזירנו אליו יתברך בנקל, אלא שהשם יתברך חפץ ברצון, בהתעוררות שלנו, כי בלי התעוררות כלל א אפשר" (רבי נתן מברסלב, ליקוטי הלכות).

מתעוררים, ולא רק עם השעון המעורר, אלא עם משהו שיצלצל בתוכנו וילווה אותנו לא רק יום אחד, אלא שנים ואפילו חיים שלמים.

* * *

אודל תהלים, סופרת ומאמנת אישית על פי משנתו של רבי נחמן מברסלב. אתן מוזמנות ליצור קשר במייל nofarn91@gmail.com