אפשר אור?

יצא לכם להרגיש את מה שאני מרגיש? זאת אומרת, שאתם לא יודעים למה אתם עושים את מה שאתם עושים, למשל, לשמור שבת, מניחים תפילין, 'הרוטינה' הזו, יצא לכם להרגיש שאתם עושים את זה כמו רובוטים?

אני לפעמים מרגיש שאני ממש לא רוצה לעשות שום דבר, רק לשבת ולחשוב 'למה אני פה ומה התפקיד שלי בעולם?'

אם אתם מרגישים ככה, אם אתם חושבים ככה, אז ברוכים הבאים לעולם שלי. קוראים לי אלי ואני גר בירושלים.

אה, ואני בן 16.

לפני כמה שנים היה לי חבר שחלה במחלה האיומה, זו שלא רוצים לומר אפילו את שמה, אבל אציין אותה בכתב בכל אופן – מחלת הסרטן, השם ישמור. במשך זמן רב הוא נלחם על החיים שלו. הוא היה בדיוק כמוני וכמוכם, רצה לדעת למה הוא כאן.

ואז, הדבר הנורא הזה שכולם חשבו שפגע לו בחיים, הסתבר, הפך לדבר הכי טוב בחיים שלו. כן, הוא בעצמו אמר לי את זה. אחרי טיפולים לא מעטים הוא, סוף סוף ותודה לא-ל, התחיל להרגיש טוב יותר. הדובדבן שבקצפת היה שהוא עומד להשתחרר מבית החולים.

ואז, הוא הגיע הביתה. ומה הוא עשה? מהיום הראשון שכף רגלו דרכה בבית, ככה הוא אמר לי, הוא לא הפסיק לחשוב על 'למה אני פה? מה אני צריך לעשות בעולם הזה?' (נראה לי שאחרי 'דבר גדול' כזה עולות שאלות מהסוג הזה). הוא הרגיש שהוא קיבל את החיים שלו במתנה מאלוקים, ועכשיו אחרי שהחלים, הוא רוצה להראות לאלוקים שהוא ראוי למתנה שהוא קיבל ממנו. החולי הנורא הזה לימד אותו מה כל אחד מאיתנו צריך לראות – שקיבלנו מתנה יפה: את החיים שלנו, ומתנה כזו לא מבזבזים, לא נותנים לה לחמוק מבין האצבעות או לחלוף לידינו סתם כך.

מאמרים נוספים בנושא:

יהדות? השתגעתם?!

לא רובוטים

יהדות על רגל אחת

מפת דרכים יהודית

עושה לי כנפיים

היופי שבפשטות

יהודים פשוטים

ולא רק, אלא שאנחנו צריכים לומר תודה לך בורא עולם! שאנחנו חיים, שאנחנו יכולים ללכת, לדבר, להזיז את הידיים, לנשום בלי שום עזרה, לשמוח, לחייך…. וואו, על מלא דברים.

תחשבו על זה.

וגם, לא פחות חשוב – לדעת שהדברים שהכי קשה להשיג אותם הם הדברים הכי מהנים בסוף. זה כמו שאתם משחקים כדורסל וכל הזמן מפספסים את הקליעות, זורקים את הכדור והוא פשוט לא נכנס פנימה. בסוף המשחק, אתם קולעים את הסל המנצח.

ואז, אוהו זה מרגיש בעננים, הכי כיף שאפשר. למה? כי עבדתם קשה לאורך כל המשחק לקלוע את הסל הזה, למרות כל הכישלונות והפספוסים שבדרך!

ככה זה ביהדות, אתה עובד קשה מאוד כדי להתעורר בזמן לתפילה ויום אחד זה קורה – אתה קם כמו פנתר מוקדם ומשיג את המטרה שעבדת עליה תקופה. וכשזה קורה, צריך אנחנו להרגיש הכי טוב עם עצמנו. לחשוב על הדבר הכי יפה, 'היי, ההצלחה שלי היא עוד צעד אחד שמקרב את עם ישראל לגאולה. מי יודע, אולי הצלתי מישהו בצד השני של העולם מתאונה בזכות המצווה הזו?…' אי אפשר לעולם לדעת מהן ההשלכות של המצוות שאנו מקיימים. אפשר להציל חיים של מישהו אחר, של עצמנו, או של כל עם ישראל. כשאני מרגיש שאין לי חשק לקיים מצווה, מיד אני חושב 'אלי, תעשה את זה בשביל עצמך! תוכיח לעצמך שאתה יכול!'

ככה זה גם עם השבת, עם המחשבה שאי אפשר לשמור אותה, או על החשיבה החיובית שלנו עליה, על השמחה בשבת. כן, אני יכול ליהנות מהאוכל הטעים, אני יכול לשיר זמירות שבת, להתפלל ואני לא צריך ללכת לבית הספר! יום חופש מקסים כזה בכל סוף שבוע. רק לנוח וליהנות עם החברים והמשפחה. אני מכיר אנשים שחושבים ששבת זו מטלה כבדה, אבל אני חושב שזה עונג עילאי, מתנה מתוקה מאלוקים.

החבר שלי ועוד הרבה אנשים שאני מכיר, כולל אותי, חוו התעוררות והתאהבו במצוות וקיבלו כוח מיוחד. אבל לכל אחד מאיתנו יש את זה, את העוצמה הזו, את הכוח המיוחד הזה, רק שאנחנו לא מרגישים אותו. למה? כי אולי כיבינו את האור. כל אחד יכול לזכות בזה, לא רק הצדיקים יחידי הסגולה. המחשבה שאני לא יכול לעשות את זה היא טעות איומה, כי כולם יכולים – ביהדות ובחיים עצמם.

אז איך מזיזים עניינים?

הנה אתגר: בפעם הבאה שאתם 'נרדמים' כשאתם עושים מצווה, תחשבו על החבר שלי. תחשבו שאתם דוחפים את כלל עם ישראל קרוב יותר לגאולה. החבר שלי, כפי שהוא אמר לי, עבר תקופה קשה כדי להגיע לאמת, לשאלות המהותיות, לחיפוש אחרי המשמעות. בואו ננסה לעשות את זה בלי תקופות קשות, אלא הכי פשוט – להדליק את האור.