עשבים שוטים

זהו, תודה לא-ל, החורף כאן (לפחות באופן רשמי). לאורך כל הקיץ החם והלוהט חיכיתי בגעגועים לגשמים שיחזרו ואיתם טמפרטורות קצת יותר אנושיות, לא כמו אלה שהרתיחו לנו את הגוף והנשמה עד לא מזמן… וגם, כדי ללבוש את הסוודרים המקסימים שלי. הללוי-ה!!!

בכל אופן, וכמו שאתם מכירים אותי, נתתי את דעתי על עניין גדילתם של הצמחים אחרי הגשמים וגיליתי משהו מדהים. הצמחים האלה גדלים לממדים שלא נתפסים בשכל אחרי שהגשם מרווה את צימאונם. צמח, כלומר העשבים השוטים שעקרתי, אחרי הגשם פרצו מהאדמה בצורה מבהילה. טוב, אולי אני מגזימה.

אבל הצמיחה הזו, אין מה לעשות, היא פלא פלאים. תופעה כמעט על-טבעית. לא פעם אני תוהה אם איזו פיית פרחים סודית עפה לה בלילה ומפזרת עליהם אבקת סטרואידים והורמוני צמיחה, וכשאנו קמים האבקה הזו משאירה אותנו פעורי פה לנוכח המראה שנגלה לנו מהגינה… אם אניח את ידיי על פיה כזו תהיו בטוחים שאכניס אותה לצנצנת ואכריח אותה לפזר מן האבקה האבקה הזו בחשבון הבנק שלי. על התפתחויות בנושא אודיע לכם בהמשך.

לצערי, לפיות הללו אין יכולת לקלוע למטרה בצורה מדויקת. חלק מהאבקה הזו מצמיחה בנוסף לפרחים היפים גם עשבים שוטים, והרבה. גורמת להם לצוץ מתוך האדמה בצורה מפחידה ולגבהים שלא מתקבלים על הדעת (לפחות שלי). אבל בואו נניח לגובה שלהם בצד כי זאת לא הבעיה. מה כן? עקירתם הקשה שהופכת לקרב בזירה שלא מביישת שום מתאגרף.

אתמול הכנסתי את הכביסה למכונת הכביסה שנמצאת סמוך לגינה (בחוץ כן, נפלה לכם הלסת לרצפה?) ופתאום שמתי לב שקבוצת עשבים שוטים צצה לה מעל פני השטח. אז כמי שמפשילה את השרוולים בבית ותופסת יוזמה, זה מה שעשיתי גם הפעם.

לבשתי את כפפות סנו סושי הירוקות שלי, חולצת-חלוק על הבגדים כדי שלא אתלכלך (חחחחחח) וניגשתי לעניינים. עקרתי, זרקתי. עקרתי, זרקתי… עד שנערמה לה באמצע הגינה ערימת עשבים שוטים שכאלה. היו כמה עשבים קטנים ותינוקיים שנראו מתוקים וחמודים, האמת, חשבתי להניח להם. אלא שהמחשבה המזעזעת על עשבים בגודל מבהיל שגדלים באמצע הגינה, ושעקירתם כרוכה במלחמה מתישה, הניחה את היד שלי על 'הצוואר', כלומר הגבעול, ותלשה אותם ממקומם. אני חושבת שהם בכו, בעצם זה היה התינוק של השכנים. אבק הפיות הזה…

מאמרים נוספים בנושא:

לא ביום אחד

עשו מהפיל קרקס

אם תרצה, תרים גם משקולות

הייתי רוצה ש…

אל תפסיקו לרצות

כנפיים של נשר

אף פעם אל תגיד אף פעם

תברח מהקופסה

השגרה הגינתית הזו הופרעה כשהגעתי לעשב השוטה הגדול. זה שנראה כמו מפלצת ושהקרב איתו לא ייגמר בסיבוב הראשון. "אתה שלי, עשב" איימתי עליו כשהשלכתי מעלי את החלוק-חולצה והפשלתי שרוולים. מתחתי את הכפפות ועשיתי תנועות של מתאגרפים מקצוענים – אגרוף אל אגרוף, מוכנה אלי קרב. לפתע פתאום התנגן לו ברקע השיר "עין הנמר" וקולות עידוד הקהל, כמו זה שקיבל רוקי בלבואה רק שעכשיו זו רחלי בלבואה, גרמו לאדרנלין שלי להרקיע לשחקים, "אתה עומד לפגוש את השמים" הפחדתי אותו.

קפצתי לו על הגרון, כלומר הגבעול, ופתאום העשב עשה תנועה שלא הכרתי, הוא פשוט התכופף וברח מהאחיזה הקטלנית. "מה?…" קפצתי עליו שוב, הפעם מהצד השני, והוא שוב התכופף לזווית של 45 מעלות וברח לי שוב פעם מהיד. "לא כל כך מהר, צ'יקה"… מה? יכול להיות? העשב באמת מדבר איתי? ועוד בספרדית? אחרי שהתאוששתי מההלם ממש התעצבנתי. וכשאני מתעצבנת, תיזהרו שם כולכם. "בוא לכאן עשב!" צעקתי וקפצתי עליו שוב.

זהו, הפעם קפצתי עליו מלמעלה עם כל המשקל שלי (ואני לא כזאת כבדה) בתקווה שהתבוסה שלו תהיה וודאית. כרכתי את כפפת הסנו-סושי שלי סביבו. במשך כמה דקות התנהל קרב חיים ומוות, התגלגלנו על הדשא, העשב ואני, מפה לשם, ואחר כך משם לפה ולרגע חשבתי שאני עומדת לוותר לו. ככל שמשכתי אותו הוא התגלה כעקשן גדול וכזה שלא עומד לוותר לי, כאילו שלח את שורשיו עמוק יותר לאדמה. ואז, כשהרגשתי שאני כבר לא יכולה יותר קראתי לאבא שבשמים, "השם! תעזור לי בבקשה לעקור את העשב הזה מהאדמה!" והפלא ופלא, העשב נעקר תוך שנייה, אולי שתיים.

שכבתי על הדשא מותשת וחסרת נשימה. כשהתבוננתי על העננים האפורים שהיו בשמים נזכרתי במה שחז"ל אמרו על העשבים, כשהשוו אותם למידות השליליות של האדם. אז ככה, אם אתה לא עוקר אותם מהרגע שהם מציצים החוצה, כשהם עוד קטנים ותינוקיים כאלה, הם הופכים למשהו מפלצתי שקשה לעקור אותו. למה? כי העשב השוטה הזה, המידה הרעה השלילית הזו, כבר שלחה שורשים עמוק בנשמה שלך.

והנה שלושה דברים שהבנתי:

הראשון, זה מסביר למה אנחנו נכשלים שוב ושוב בניסיונות שלנו לעקור בעצמנו ולבדנו את המידות הללו מתוכנו, והרשימה שלהן מאוד ארוכה. לכן, אם אתם מלקים את עצמכם למה אתם לא מצליחים לעשות את זה, עצרו! שורשי המידות הגיעו עד לגרעין של המערכת שלכם. העקירה לא תהיה הליך מזורז ללא כאבים, תשכחו מזה.

השני, אם אנחנו רוצים לחסוך מהילדים שלנו את הקרבות האלה, ראוי שנעשה כל שביכולתנו כדי לתקן את עצמנו תחילה. ועד שלא נתקן את המידות שלנו אל תצפו שהם יתקנו את המידות שלהם. ואיך עושים את זה? קראו באהבה ותענוג את ספרו המאלף של הרב שלום ארוש – חינוך באהבה, ותקבלו כלים והדרכה והמון עצות מעשיות.

השלישי, סיכוי קטן מאוד מאוד שנצליח לעקור את המידות השליליות שלנו בלי לבקש את עזרתו של הבורא! והנה, אני כבר מגלה לכם סוד קטן: המשחק מכור! אנחנו חלשלושים וקטנים כאלה שמנסים להילחם במלאך אש שורף, והסיכויים בקרב כזה לא ממש משחקים לטובתנו! לכן אנחנו צריכים את עזרתו של הבורא, ורק עם העזרה שלו יש לנו סיכוי להיות אנשים טובים יותר.

וחכו, זה היה השלישי, ואני ממש עייפה. אבל הנה מגיע, נדמה לי, שגם הרביעי. ישנה רק דרך אחת לערב את הבורא בתוך המאבקים שלנו – בתפילה האישית (ההתבודדות, כפי שמכנה אותה רבי נחמן מברסלב) היא המפתח לכל ישועה שאנחנו צריכים. ואיך עושים את זה? קראו את ספריו משני-החיים של הרב שלום ארוש – בגן התודה ובשדי יער, והניצחון בכיס שלכם!