תשרפו את הספינות!

החלום של כל אדם בעולם הזה הוא להיות משהו, ואם אפשר אז גם בגדול. אבל, איך עושים את זה? פשוט, תשרפו את הספינות! זאת העצה של דוד פרלו!

3 דק' קריאה

דוד פרלו

פורסם בתאריך 04.04.21

זה החלום של כל אחד מאיתנו – להיות משהו, ואם אפשר אז גם גדול. למשל, אנשי עסקים מוצלחים ועשירים, ההורים של השנה, תלמידים מצטיינים, אמנים מפורסמים גדולים, ובעצם, כל דבר טוב שיכול להיות בגדול. יש לנו גם את הרצון לחזק ולטפח את הרוחניות שלנו, ואם אפשר אז גם כאן בגדול – להיות יראי שמים, מלאי אמונה…

 

אולם האמת הכואבת היא שרבים וטובים מאיתנו פשוט נכנעים מהר ומוקדם מאוד. אבל הנה הבשורה: הגיע הזמן לעצור את זה ולשרוף את הספינות!

 

בשנת 1519 הרנאן קורטס ניצח כנגד כל הסיכויים כשכבש את חצי האי יוקטאן שבמקסיקו. הוא הוביל את המתקפה הנועזת הזו עם 600 חיילים בלבד, 11 ספינות ו-15 סוסים ובלי שום בגד מגן על אף אחד מחייליו! באותם ימים, האגדה סיפרה שחצי האי הזה היה עשיר בזהב וכסף של האצטקים. ולא רק, במשך 600 שנים היו כמה ניסיונות כיבוש שכשלו אפילו על ידי צבאות גדולים ומיומנים יותר. אז איך לכל הרוחות הוא עשה את זה?!?

 

כשהגיע לחופי האי, במקום להיכנס מיד ולכבוש את המקום בקרבות קשים קורסט אסף את חייליו, שחשבו שהוא מתכוון עכשיו לתת להם הוראות רגע לפני שיוצאים לקרב הגדול, אך במקום זאת אמר להם רק שלוש מילים: תשרפו את הספינות! הוראה ישירה זו הכריחה כל אחד מחייליו להתחייב לניצחון במלוא מובן המילה כדי שלנקודת ההתחלה יחזרו עם הספינות של האויבים.

 

מה ההבדל בין אלה שהצליחו ובין אלה שלא? פשוט מאוד, אלה שהצליחו ניחנו במסירות, הם גם אלה שוויתרו על הנוחות, על התירוצים לעבוד קשה כדי לשפר את עצמם. זוכים את המקרה המפורסם על הקצין האמיץ רועי קליין ז"ל, אותו מפקד אמיץ שקפץ על רימון יד כדי להציל את החיילים שלו תוך שהוא אומר את תפילת "שמע ישראל"? הייתה לו אמרה שכל החבר'ה שהכירו אותו ידעו לדקלם – "קשה זה טוב!". וכולנו צריכים ללמוד את המסר האדיר הזה ולזכור, שכאשר לא נוח לנו, זה אומר שאנחנו מתעלים, צומחים! אבל כשבועטים בחזרה ומבזבזים את הזמן, תדעו שאתם מפסידים במשחק הזה!

 

מאמרים נוספים בנושא:

יש חיים אחרי הפרה

מועד ב' – החוק הבלתי כתוב של החיים
זה לא חלום, זה להשתנות!

בינוני? ת'שכחו מזה!

זזים כל הזמן!

לא ביום אחד!

להזיז את הגבינה
השם אמר לי

שינויים ותופעות לוואי

 

הרב נח וינברג זצ"ל היה אומר שאם תשאל כל אדם 'רוצה להיות גדול?' מן הסתם, הוא יענה בחיוב, אבל כשתראה לו את כל הדרך לשם, את האתגרים והניסיונות, הוא יאמר, 'יודע מה, לא נראה לי'. בהמשך תשאל, 'אז אתה רוצה להיות בינוני?' באופן טבעי כולם יכחישו, אבל הם יודעים היטב שבאותו רגע זאת המציאות שלהם – לקבל את הבינוניות!

 

אנחנו חייבים להבין שתענוג אמיתי בא עם "כאב ואי נוחות", מה שנקרא במילים פשוטות מאמצים שנפעיל נגד העצלות והדחיינות. וכמו שהרב ויינברג זצ"ל היה אומר, העולם הזה מבלבל בהבדלים שבין תענוג וכאב. רוב בני העולם חושבים שתענוג זה מסאג' טוב או לאכול פונדו שוקולד, שזה אגב בסדר אבל זה לא תענוג אומר הרב, זאת נוחות! אכן, עולם ומלואו מבדיל בין שתי המילים הללו. אתם יכולים לחשוב על דברים בחייכם שאתם מחשיבים כ"תענוגות", אבל האם הם באמת עוצרים אתכם מלהמשיך הלאה? אם כן, אולי זה בגלל שאתם רואים יותר מדי סרטים או נמצאים מלא זמן מול המחשב, או שזה יכול להיות בגלל עודף שינה. נסו לציין בפניכם שלושה דברים בולטים בחייכם.

 

תענוג אמיתי, שימו לב, זה כשאתה עונה לילדים שלך בנעימות ולא צועק עליהם (גם אם קשה לך באותו רגע). תענוג אמיתי, זה כשאתה יכול להיות אמיתי ולהודות שאתה טועה. תענוג אמיתי, זה כשאתה מתמודד עם פחדים ועושה בכל זאת את השינויים.

 

ומה המילה המשותפת לכל התענוגות הללו? כאב!

 

היהדות לכשעצמה לא יכולה לסבול קיפאון. הרי זה מה שאנו מברכים כל יום ומודים לבורא עולם שנותן לנו את התורה בכל יום ויום, לא רק בעבר! רעננות, התחלה חדשה, להרגיש צעירים לנצח. כל אדם חייב לעצור ולבדוק איפה הוא עומד. מה עוצר אתכם?

 

אם יש לכם נטייה לכעוס, זה כואב כשמתחילים לעבוד על המידה הזו. קראו את הספרים הנפלאים של הרב שלום ארוש, ובעניין הילדים שהזכרתי – קראו את הספר חינוך באהבה, במקום לגלוש בפייסבוק. סורי פייסבוק… האזינו לדיסקים חינוך עם חיוך או קשר משפחתי, במקום לשמוע כל מיני שירים שהורדתם לאייפון. כן, עושים דברים שהגוף לא בדיוק רוצה לכתחילה, אבל משהו שהנשמה מאוד רוצה וזקוקה לו. ככה משתפרים ומתקנים.

 

זה כמו תרגילי כושר, בהתחלה זה מרגיש טוב ורואים תוצאות, אבל בהמשך יש מצב שתתמודדו עם אתגר הדילוגים – יום כן, יום לא ויום למה לא… מאוחר, אתם עייפים, צריכים לקום מחר בבוקר מוקדם… התירוצים לעולם לא ייגמרו. מי שחוו את ההתמודדות של המאבק מול הפסימיות והרמת הידיים ממקום של ייאוש, וסיימו את העבודה המתישה והמפרכת, ניצחו בגדול והתעלו מעל המקום הזה שנקרא "חמים ונעים לי".

 

וכשזה קורה, זה הרגע בו אתם מכתירים את בורא עולם. עליתם מעל הטבעים שלכם, מעל הנטייה להישאר במקום בינוני, למקום של הנשמה. עכשיו זה הזמן גם לחשוב על שלושה מצבים בהם הרגשתם שאתם צריכים לעלות גבוה יותר. מה התוכניות שלכם? מה צריך לשנות? אבל קודם כל, תשרפו את הספינות!

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה