חלום בן שישים שנה

אם יש משהו שאני אוהב, זה סיפורים על שני אחים.

הנה אחד כזה.

פעם היו שני אחים שהתגוררו בבניין גבוה בקומה ה-80.

יום אחד, כשחזרו האחים לביתם, גילו לאכזבתם שהמעלית בבניין לא פועלת.

אופס… מה עושים?

עולים ברגל.

לאחר מאמץ רב, הם טיפסו והגיעו כשהם מתנשפים ועייפים עד לקומה ה-20. שם החליטו להשאיר את התיקים שלהם על מנת להקל על הטיפוס ולמחרת לקחת אותם.

הם השאירו את התיקים והמשיכו לטפס.

אחרי מאמץ אדיר הם הצליחו להגיע לקומה ה-40. האח הקטן החל לקטר ושניהם נגררו לריב. הם המשיכו לטפס בגרם המדרגות כשהם רבים כל הדרך לקומה ה-60.

כשהגיעו לקומה ה-60 הבינו השניים שנותרו להם רק עוד 20 קומות לטפס, לכן החליטו לחדול מלריב ולהמשיך לטפס בשקט ובנועם עד שהגיעו לדירתם שבקומה ה-80.

האחים עמדו מול דלת ביתם וכל אח חיכה שהשני יפתח את הדלת. אבל לרוע מזלם, הבינו השניים שהם שכחו את המפתחות בתיקים שהשאירו בקומה ה-20…

מאמרים נוספים בנושא:

זה לא חלום להגשים חלום

חלומות לא מתגשמים?

זה בסדר, תמשיכו לחלום

זה לא חלום, זה להשתנות!

לב יהודי בעיר החלומות

אל תחלום, תגשים אותו!

החלום של חבר שלי

חלומות מתגשמים

חלום ישן

מוסר השכל? כמובן! הנה זה בא.

רבים וטובים מאיתנו חיים בצעירותנו בניסיון לרצות את כל מי שרק אפשר – את ההורים, המורים, החברים, ורק לעיתים נדירות עושים את מה שאנחנו באמת אוהבים.

כל הזמן אנחנו נמצאים תחת לחץ ומתח, אך בהגיענו לגיל 20 אנחנו כבר עייפים. אז מה עושים? פשוט מאוד, מחליטים לשמוט את המעמסה הזו מעל כתפינו.

ואז, כשאנחנו חופשיים מלחצים ומתחים אנו עובדים בהתלהבות וחולמים חלומות מלאי שאיפות.

אבל מה קורה כשמגיעים לגיל 40? בגיל הזה אנחנו מתחילים לאבד את החזון והחלומות שלנו, מתחילים לחוש שאנו לא מרוצים, להתלונן ולבקר.

וזה מתכון בדוק לחיי סבל, למי ששואל…

בגיל 60 אנחנו שמים לב שנותר לנו מעט מאוד זמן להתלונן, ואז אנו מתחילים לצעוד את השלב האחרון של חיינו בשקט ובשלווה לקראת גיל 80.

אנחנו חושבים שאין כבר שום דבר שיכול לאכזב אותנו, רק שאין לנו באמת שלווה.

למה?

כי יש לנו חלום לא מוגשם, חלום שהשארנו מאחור לפני 60 שנה!