הפיאסקו של המתלוננים

הפיאסקו של המתלוננים, סיפורם של אותם בכייני חינם עליו מספרת לנו התורה.

אז מה היה שם?

בימים בהם עם ישראל יצאו ממצרים והחלו את מסעם אל ארץ ישראל, מסע שהתמשך 40 שנים בגלל… תלונות ובכיות חינם. אבל הפעם, על מה הם בכו? ובכן, לא היו להם דגים כמו אלה שאכלו במצרים. גם לא קישואים ואבטיחים, בצלים ושומים. כל משפחה ישבה בפתח האוהל ובכתה והתלוננה, מגדול ועד קטן, על המן הזה שהם קיבלו מן השמים כאוכל, ושדרך אגב נמאס להם ממנו.

הערת שוליים קטנה, המן היה ידוע כמאכל שמימי מיוחד שהיה בו את כל הטעמים. אם רציתם סטייק אנטריקוט משובח – קיבלתם את טעמו במן. כך לגבי כל מאכל וטעם שבני ישראל רצו להרגיש.

התבוננתי על האפיזודה לעיל מספר פעמים וניסיתי להבין לעומק את הדברים. אלא שעלה בדעתי הרעיון הבא:

נסו לתאר לעצמכם את הסיטואציה הבאה: אתם הולכים במדבר סיני ופתאום אתם שומעים כל בכי נוראי. אתם מתקרבים למחנה ומגלים שאלה בני ישראל יושבים שם, כל משפחה בפתח האוהל שלה, ובוכים, מתמרמרים ומתלוננים, כולם. 

"מה קורה כאן? האם הייתה איזו טרגדיה חלילה?" אתם מתעניינים כשדאגה על פניכם.

הם מסתכלים עליכם עם מבט מוזר ואומרים, "לא, הכל בסדר".

המומים אבל עדיין ממשיכים לשאול, "אז למה אתם בוכים ככה? קיבלתם איזו ידיעה קשה? חדשות רעות? משהו?" אתם מנסים לדלות קצת יותר פרטים מ"הכל בסדר".

הם שוב פעם מסתכלים עליכם, רק הפעם עם מבט כאילו הייתם יצורים מהחלל החיצון, "לא, לא זה ולא זה. שום כלום".

אתם כבר מאבדים את הסבלנות שלכם, "אז על מה, ריבונו של עולם, אתם בוכים???"

"אין לנו בשר" הם אומרים לכם, "חודש ימים לא אכלנו בשר…"

מאמרים נוספים בנושא:

מאחורי הקלעים של "כיף להתלונן"

בוקר לא רע, אחרי הכל

מרירות מדבקת

רק מילה אחת

תסמונת "אם רק הייתי…"

תשמעו, זה לא הסוס שרציתי

לפני שמתלוננים

תספרו את הברכות

יום מלא צבעים

למה אנחנו מתלוננים

מחברת התודה הקטנה שלי

קסם של מילה

מיליון דברים עברו לכם בראש עד שהבנתם על מה הם בוכים. בהתחלה זו הייתה המחשבה שמא מישהו נהרג? אולי ילד נטרף על ידי חיה רעה? או שבכלל פרצה מגיפה? אבל לא, הם לא בוכים או מתלוננים בגלל כל הדברים הנוראים האלה שחלפו לכם בראש. למה כן? כי אין להם בשר. מה, הם השתגעו? הם לא יודעים מה משמעות החיים ומה אנחנו בכלל עושים כאן בעולם הזה? הם לא מבינים שהמשימה העיקרית שלנו כאן בעולם הזה היא לתקן את עצמנו ולהיפטר מכל התאוות הגופניות כדי להתקרב לבורא עולם?

הגאון מוילנא זיע"א אומר, שחיים בלי עבודה על המידות אינם חיים! אם המגמה של האדם היא לדבוק בבורא ולתקן את עצמו, הוא יזרח כמו השמש. הוא יקרין על כל הסובבים אותו את האור האלוקי המיוחד שיזרח ממנו. ברגע שאדם מתמקד במטרה האמיתית של חייו – לצמוח ברוחניות שלו ולדבוק בבוראו – הוא לא מרגיש שום חיסרון. הוא לא יבכה וגם לא יתלונן על שום דבר. בטח לא תשמעו ממנו תלונות על כך שאין לו סטייק לארוחת הערב. האושר והתענוג לאכול את המן – הלחם שנשלח לעם ישראל מן השמים – לא ידע גבולות מבחינתו!

על ידי ההתבוננות באפיזודת המתלוננים במדבר, נוכל להבין את המקור לתלונות שלנו בימינו אנו – חוסר החיבור עם החיים האמיתיים, חיים של צמיחה רוחנית, של קרבת השם, של עבודה על מידות הנפש! אלא מה, כולם מחפשים לברוח ולהתענג בכל מיני בועות, באשליות, בעולמות של פנטזיה, בנוחות גשמית ובתקווה למצוא את האושר, אבל הם לא מוצאים אותו. לפעמים הם רודפים אחרי הכסף, לפעמים זה הכבוד או התהילה, פעמים אחרות הם מחפשים ריגושים פיזיים חולפים. הם חושבים שכרטיס לגמר הכדורגל, ארוחה במסעדה יוקרתית או שייט בספינת תענוגות לאיי ברמודה יעשו אותם מאושרים… וזה אף פעם לא קורה. התאווה נשארת אבל האושר לעולם לא מגיע. לא פעם הם חושבים שהם נהנים מעצמם, אולם ברגע שהדבר שמבדר או מעסיק אותם נגמר הם אפילו יותר מדוכאים ממה שהיו בהתחלה. אלה חיים?!?

ציינתי בספר שעריו בתודה, כי אדם שמתלונן ובוכה בכיית חינם – זה רק בגלל שהוא מנותק מהמטרה האמיתית של חייו. אם אדם יתבונן בצורה אובייקטיבית על מה שהוא מתלונן, הוא יבין שהוא בכלל לא בקשר עם בורא עולם. "השם! תעזור לי להיות איתך בקשר! תעזור לי להבין למה אני כאן!" הוא צריך לצעוק.

כל הבעיות והצרות של העולם הזה נובעות מחוסר הקשר עם החיים האמיתיים – חיים של רוחניות, של תורה ומצוות. אנשים לא מצליחים להיות מסופקים ושבעי רצון, לכן הם מתלוננים, מרכלים, מדברים לשון הרע, כועסים בלי סוף או מדוכאים. הם תמיד מחפשים משהו שלעולם לא ימצאו. הם רודפים אחרי כל סוגי הפנטזיות ותענוגות הגוף, אבל אחרי כמה דקות של סיפוק הם שוב פעם לא מרוצים. וכן, גם מתלוננים ובוכים.

הוא רודף אחרי כבוד, אבל אשתו לא מכבדת אותו. למה? כי הוא חסר את החיים והוא בטח צריך דחוף חמצן רוחני לנשמה שלו, כי היא נחנקת…

אם אתם לא מאושרים, הנה שני דברים שאני ממליץ לכם לעשות: הראשון – אמרו תודה לבורא עולם על כל הברכות שיש לכם. לעולם אל תקבלו שום דבר כמובן מאליו! השני – בקשו מהשם שיעזור לכם להיות איתו בקשר!

ואז, זה רק עניין של זמן עד שתתחילו לראות ניסים בחייכם. עשו את זה כל יום ואל תתייאשו!