מפחד לא לנסוע
בפיו של רבי לוי יצחק הייתה תשובה שאי אפשר היה לעמוד מולה: "אני מפחד מה"לא לנסוע", יותר מאשר לנסוע!".... סיפור של גבורה בדרך לאומן.
כאשר שמעו בני ביתו של החסיד – רבי לוי יצחק בנדר זיע"א, שהוא מתכונן לנסוע לאומן לקראת ראש השנה, אחזה בהם אימה ופחד.
זה היה לקראת הימים הנוראים של שנת תרצ"ט, במשך השנה החולפת הצליח רבי לוי יצחק להינצל ברגע האחרון מעונש מוות וודאי, בשרשרת ניסים ארוכה ומעוררת השתאות, לאחר שנכלא למשך תקופה ארוכה בידי השלטונות הסובייטים שהאשימו אותו בריגול ובשאר "פשעים חמורים", שנבעו עקב השתדלותו למען חסידי ברסלב הנרדפים על נפשם.
עכשיו, מזה כמה חודשים שהוא מצא, סוף סוף, מנוח לכף רגליו, כאשר הוא מתחבא מאימת הצוררים בכפר שקט ונידח בשם ביאלופוסט, באזור מוסקבה הבירה, כאן לא השיגו אותו ידי המוסרים מאזור אומן שירדו לחייו. היה כמעט ברור לחלוטין כי אם חלילה הוא ייתפס שוב – עונש המוות ירחף מעל לראשו שוב…
זו הסיבה שקל היה לשער את החרדה שאחזה את מכריו וקרוביו כששמעו ממנו שהוא החליט סופית לצאת לאומן, להשתתף בקיבוץ המחתרתי שהתקיים באחת הדירות. הם ניסו בכל כוחם להניא אותו מהנסיעה המסוכנת הזו, אבל לא איש כמו רבי לוי יצחק יוותר על הציווי החזק של רבינו – רבי נחמן מברסלב, שאמר "איש בל יעדר"! והורה לכל אנשיו להתקבץ אצלו בראש השנה, שדיבור זה הוא אחד היסודות החשובים ביותר של חסידות ברסלב.
בפיו של רבי לוי יצחק הייתה תשובה שאי אפשר היה לעמוד מולה: אני מפחד מה"לא לנסוע", יותר מאשר לנסוע!"
מאמרים נוספים בנושא:
והנר, הוא עדיין בוער
הנס של רבי נחמן
הניצוץ נדלק באומן
רבי נחמן שלי
האנשים שתופרים את הדגל
מבעד לוילון
להבה זעירה ונצחית
ימים ספורים לפני ראש השנה, הגיע בחשאי לאומן, נכנס לבית אחד מנגידי העיר, שהיה מקורב לחסידי ברסלב, והלה מיהר להחביא אותו במרתף הבית. בערב ראש השנה, עם אור ראשון, רבי לוי יצחק זכה להשתטח על ציונו של רבי נחמן מברסלב בפעם האחרונה בחייו עליו אדמות.
במהירות רבה אמר את עשרת מזמורי התיקון הכללי, התפלל את אשר על ליבו, ובעוד אנשי העיר עדיין לא קמו משנתם כבר יצא מהציון לעבר מחבואו…
ואיך שיצא לעבר הרחוב, את מי רואות עיניו? את המלשין דמתא, מי שדאג בשנה שעברה להפילו לבור הכלא וכמעט הצליח לשלוח אותו לעולם שכולו טוב… בתחילה ניסו לפנות לליבו היהודי ולשכנע אותו שלא יספר לשלטונות כי הוא נמצא באזור, והוא הבטיח לנצור את לשונו, אך כנראה לא הבטיח לקיים… שכן בעודו בדרך הבחין כי המלשין עוקב אחריו כדי לגלות את מקום המסתור שלו.
עקב כך, המניין שאמור היה להתקיים באותו מרתף הועבר למקום חילופי, ואילו עבור רבי לוי יצחק עצמו הועידו את הסוכה העומדת בחצר האחורית, שם שהה במשך כל ימי החג.
בראש השנה אחר הצהריים התרחש נס מפעים, כאשר אנשי הק.ג.ב. פרצו לתוך הבית והחלו בחיפושים אחריו, תוך שהם הופכים את כל תכולת הדירה והארונות, בדרכם אף נכנסו לחדר הפונה לסוכה, בו בזמן שרבי לוי יצחק עומד שם ומתפלל בקול רם ובהתלהבות, לא מודע כלל למה שמתרחש מעבר לדלת… הם אפילו פסעו לעבר הקול, אך למרבה ההפתעה ולאחר שהפכו את החדר על תכולתו, יצאו מהבית כאילו הוא רואה ואינו נראה…
גם הדרך חזרה הביתה הייתה רצופה השגחה פרטית על כל צעד ושעל, המלשין עקב אחריו עד לקייב, שם הצליח לשים עליו את ידי המשטרה שהכניסו אותו לכלא, אולם לאחר חקירה קצרה בה הצליח לשכנע את החוקרים שהוא לא האיש אותו הם מחפשים, הם שחררו אותו לנפשו למורת רוחו של המלשין הרשע…
גם המשך הדרך הייתה רצופת ניסים, כאשר המלשין מנסה לשמור את צעדיו, אולם בחסדי שמים הצליח רבי לוי יצחק לחמוק מעיניו הבלשניות ולהגיע הביתה בריא ושלם.
כאשר שב לביתו ופגש את ילדיו שדאגו לשלומו, ניגשה אליו בתו וסיפרה לו על אירוע שקרה בבוקר של ערב ראש השנה, אירוע שהסתיים בנס גלוי:
הבת ששהתה במוסקבה הבירה חפצה לעלות על הרכבת החשמלית העוברת ברחובות העיר, כאשר התחילה לעלות ושמה את רגלה על הרכבת, נסגרה לפתע הדלת האוטומטית על גבה, הרגל נשארה תקועה ברכבת שהחלה לדהור במורד הרחוב כשהיא נגררת בחוסר אונים על הכביש הסואן. סכנה מוחשית ריחפה על ראש הבת, כפסע היה בין חיים למוות, אולם בחסדי השם יתברך נעצרה הרכבת בפתאומיות ואת חייה קיבלה כמוצאת שלל.
"מתי זה קרה?" שאל רבי לוי יצחק.
"בשבע בבוקר" ענתה הבת.
רבי לוי יצחק נפעם כולו ואמר, "נו, זה היה בדיוק אותם רגעים בהם שהיתי על ציונו הקדוש של רבינו…"
רבי לוי יצחק בנדר זיע"א
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור