איפה אתה?
"איפה אתה?" זאת לא סתם שאלה, אלא יסוד גדול וחד משמעי, הזדמנות אדירה וקרש קפיצה בצמיחה הרוחנית של כל אדם. הרב שלום ארוש על שאלת השאלות.
אי אפשר בלעדיה. היא חשובה. היא מדד. היא אחד היסודות הכי גדולים וחד משמעיים בצמיחה הרוחנית שלנו, קרש קפיצה אדיר: "איפה אתה?" או בשפת המקרא "אייכה?"
כאשר בורא עולם שאל את אדם הראשון "אייכה?", אומר המדרש (ב"ר י"ט) שכוונתו הייתה לתת לו הזדמנות לברר איפה הוא אוחז עכשיו, מהי נקודת האמת שלו אחרי שחטא. נכון, בורא עולם יודע תעלומות לב ועל מנת לדעת מה יהיה עם האדם הוא בוודאי לא צריך לשאול אותו, אלא כדי שהאדם עצמו יכיר את מקומו האמיתי אחרי החטא, לכן פתח את השיחה בשאלה – איפה אתה? אייכה? כלומר, האם חטאת ובכוונתך לחטוא עוד מכיוון שאין ביכולתך להפסיק לחטוא, או שמא אתה מתחרט ויש ביכולתך לא להמשיך עם דרכך הנלוזה מכיוון שאתה רוצה לשוב ולהתחבר אתי?
ומה הייתה התשובה של אדם הראשון? "היא נתנה לי מן העץ, ואוכל", כלומר חטאתי ואני מתכוון להמשיך לחטוא, שהרי לא אמר 'היא נתנה לי מן העץ ואכלתי' בלשון עבר, אלא "ואוכל" – לשון עתיד, כי אין ביכולתי להתגבר על התאווה שנכנסה בי, לכן אני עתיד להמשיך לאכול.
"הייתכן לדרוש זאת על אדם הראשון יציר כפיו של הקב"ה, שיעז פניו כל כך כלפי מעלה?" שואל מחבר ספר "רמתים צופים" על המדרש. "אלא, שהקב"ה שאל את אדם הראשון בנעימות אם על כל פנים הוא מכיר את עצמו והיכן הוא עומד עכשיו, אם לכל הפחות כבר פעל בעצמו איזו נטייה לטוב, שיהיה מהיום היצר כבוש תחתיו? ואדם הראשון התנצל לפני בוראו שלא נזדכך כלום, כי לא התחיל עדיין להתיש כוחו הרע ומסור עוד תחת ידו ועלול הוא לאכול עוד, היינו לחטוא. וזאת היא השכלה גדולה מאוד לאדם, שיכיר את עצמו בבחינתו ובצורתו ואל יהיה נבער מדעת לעצת מאותה בחינה שנמצאת איתו, והבן כי הם דברים עמוקים".
מדברים אלה מובן, כי למרות שהיינו יכולים לומר שתשובתו נראית כחוצפה, בכל זאת, בתשובה זו נעשה תיקון גדול והיא נחשבת לו כמעלה ולא כפחיתות. למה? משום שהוא ידע לעמוד על מדרגתו והאמיתית ולומר את האמת – שכפי הנראה, הוא עתיד להמשיך לחטוא. הייתה לו התבוננות נכונה להבחין שמרגע שנכנס בו יצר הרע והטוב והרע כבר מעורבבים, בהכרח שיהיו לו עוד נפילות, ובהכרח שיהיו פעמים שהרע יתגבר וימשול בו. התבוננות זו חשובה מאוד בעיני בורא עולם והיא מתפרשת כגדולה וכמעלה, ולא כחוצפה!
מאמרים נוספים בנושא:
עוד יום שגרתי?
ברוכים הבאים לזירה הלוהטת
ידיד לא רצוי
שני קולות
השאלה הנוקבת ביותר
אחרי כל נפילה – חטא, גאווה, עין הרע, תאווה, חמדה, כעס וכדומה, בורא עולם שואל כל אחד מאיתנו – אייכה? כלומר, אילו תובנות קיבלנו על מצבנו – האם הבנו כבר שיש לנו יצר הרע גדול ושאנחנו מסוגלים ליפול בכל עבירה חלילה, או שמא אנו עדיין בהכחשה ולא מבינים עד כמה זה יכול להיות מסוכן?
את השאלה הזו בורא עולם שואל אותנו לא רק אחרי חטא או נפילה, אלא בכל שנייה ורגע הנשמה האלוקית צועקת אותה בתוכנו. כל פעם שאנו נתקלים בעניין מסוים, כשהגיע לאוזננו סיפור או שראינו מישהו שעשה מעשה נורא, בורא עולם שואל כל אחד מאיתנו – אייכה? איפה את/ה? האם אתה חושבים שאתם שונים מהאדם שראיתם? מזה שחטא? או שאתם מבינים שאין ביניכם שום הבדל? האם אתם מוכנים להודות שם אתם מסוגלים לכל רע בדיוק כמו, או שמא אתם שקועים במחשבות שקריות שאתם צדיקים תמימים שאין בכם שום אחיזת הרע?
כאשר אדם מבין שמשמים הראו או השמיעו לו משהו – זה משהו שקיים בו או שיש לו בו שייכות מסוימת, יש לו נקודת התחלה ממנה הוא יכול לגדול ולצמוח באמונה. לכן צריך להגיע להבנה פנימית ולהכיר בעובדה המאוד ברורה: שיש לכל אחד מאיתנו יצר הרע מסוכן מאוד, ולמרות שלמעשה הוא לא נכשל או חוטא, הוא יודע שבכוחו הוא שייך עם כל עבירה כפשוטו – גילוי עריות, עבודה זרה, שפיכות דמים, לשון הרע, גזל… מעבירה קלה עד לחמורה ביותר. ואיך הוא לא נפל או נופל לזה? מכיוון שהקב"ה שומר עליו בחסדיו ורחמיו המרובים. מהתבוננות זו מתחילה התשובה האמיתית של האדם.
תגידו את האמת!
מדברי ה"רמתים צופים" אדם הראשון הכיר במקומו כשאמר "היא נתנה לי מן העץ, ואוכל" – הוא לא רימה את עצמו וידע לומר שהוא עתיד להמשיך לאכול מכיוון שעדיין לא התחיל להתיש את כוחו הרע והוא עדיין מסור תחת ידו.
כידוע, אדם הראשון היה בעל התשובה הראשון בעולם ולכן צריך ללמוד ממנו להכיר ולהודות על מקומנו, לומר בפה מלא: 'בורא עולם! אני לא יכול לעמוד בניסיון הזה, אנא ממך, תרחם עלי שלא אבוא לידי ביזיון. המקום האמיתי שלי הוא שאם מסיתים אותי אני ניסת, עזור לי כי קשה לי… זה המצב שלי, זו האמת, אני אוהב את החטא הזה עד שהייתי אפילו מעדיף שהוא לא ייחשב כאיסור… עזור לי אבא, קשה לי להתגבר על זה. תן לי רצונות חדשים, תברא לי לב חדש, "לב טהור ברא לי אלוקים ורוח נכון חדש בקרבי"! זו טיפשות, הבל הבלים, אבל קשה לי אבא, עזור לי בבקשה, תרחם עלי…' אין מה לומר, דברי אמת כאלה היוצאים מן הלב הם הפתח לקבלת תשובתו של האדם, הם אלה שמזריחים לו את האור למקומו החשוך!
אל תתביישו לספר לאבא שבשמים, בורא עולם, את הרצונות הירודים שלכם באופן מדויק, ממילא הו יודע אותם ולא נעלם ממנו שום דבר. "אייכה?" – נוטריקון של אני יודע את כל הנסתרות, אבל כדי שתתקרבו לנקודת האמת ממנה מתחברים אלי, בורא עולם, חשוב שתשמיעו לעצמכם היכן אתם בדיוק אוחזים, איפה אתם נמצאים.
אולי גם זה יעניין אתכם:
העולם הוא גשר צר מאוד
וכשתגיעו למקום הזה, לרגע בו אתם מתוודים על המקום האמיתי בו אתם נמצאים, תבנו גשר יציב וחזק בינכם ובין הקב"ה, כי עיקר הגשר לעבור בו את העולם הזה הוא מידת האמת, שהיא המחברת בינינו לבין בורא עולם. על זה אמר רבי נחמן מברסלב, "שהעולם כולו הוא גשר צר מאוד והכלל והעיקר – לא לפחד כלל!". כי מצד אחד של הגשר נמצא בורא עולם, ומצדו השני נמצא האדם ומה שמקשר את האם עם הבורא ומעלה אותו ושומר עליו שלא ייפול מהגשר הצר והמפחיד הזה הוא – מידת האמת!
נכון, לא קל להודות במקום לא נעים בו אנו נמצאים, בדבר לא נאה ויאה שאנו עושים, להודות על מקומו הרוחני האמיתי, זה ממש מיצר לנו, אבל רבי נחמן מברסלב מכריז בקול גדול אין מה לפחד בדבר זה כלל! ממילא בורא עולם יודע הכל, לכן אין מה לחשוש, אל תפחדו! ספרו לו את הדברים כפי שהם! כי אדרבה, דיבורי האמת הם אלה שמעבירים אותנו על הגשר, כפי שאומר רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן, ט) שדבורי אמת הם אור השם והם שמאירים לנו בתוך החושך ומקשרים אותנו בחזרה עם בורא עולם. לכן, כאשר אדם רוצה לשנות דרכו ולעשות תשובה על מעשיו ומקבל על עצמו מהשפה לחוץ לא לחזור על החטא, מכיוון שהוא מתבייש להשמיע לאוזניו בקול רם מה שקורה איתו בפנים, הוא לא עולה על הגשר, הכרטיסן שמעביר את האנשים בגשר מקבל רק דברי אמת.
לכן אומר הרמב"ם (הלכות תשובה פרק ב): "כל המתוודה ברבים, ולא גמר בליבו לעזוב, הרי זה דומה לטובל ושרץ בידו, שאין הטבילה מועלת לו עד שישליך השרץ". כלומר, אם הוא רוצה לעשות תשובה אך בליבו פנימה הוא עדיין רוצה את החטא, אבל הוא יודע שאין לו כוח להתגבר, כי כבר בזמן הווידוי הוא יודע שאם יהיה לו ניסיון כזה שוב הוא ייכשל, והוא מתוודה בפני בורא ועלם ומבקש ממנו מהשפה ולחוץ שיעזור לו – הרי הוא כטובל ושרץ בידו, וכל זמן שלא נפרד מהטומאה, הטהרה במקווה לא מועילה לו.
ההכחשה לא להכיר במקום שלנו נועלת בפנינו את שערי התשובה, אנחנו לא יכולים להתקדם ולהתחזק, בטח שלא להיטהר. לכן עלינו להרגיל את עצמנו לכוף את עצמנו לדבר עם בורא עולם דברי אמת שבליבנו. ואם האמת שלנו היא שאנחנו עדיין רוצים את החטא והתאווה – אנחנו חייבים לומר את זה לבורא עולם, לבקש ממנו שיבטל את הרצון הזה וייתן לנו רצון חדש ונקי שיהיה כרצונו יתברך עד שנגיע למידת האמת בשלמות, ועל ידי זה ייפתחו לנו שערי התשובה. אמן.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור