יש שכר לפעולתך!

כשחזרנו יחד מסדנת הכתיבה שאנו לומדים בה, סיפר לי הרב מיכאל סיפור שקרה לאחיו כששהה בקנדה לצורך עסקים. הוא סיפר את הסיפור הזה כלאחר יד, כאילו זה משהו שקורה בכל יום. אולי ככה זה אצל כותבים, שכל דבר שקורה בחייהם הופך לסיפור ולא משנה אם זה מקרה נדיר או דבר שבשגרה. לי זה היה נשמע כמו אותם סיפורים שקוראים בכל מיני מגזינים חינוכיים וספרים, שתמיד מותירים בי ספק קטנטן לגבי אמיתותם. הפעם לא היה לי מקום לספק. הסיפור באמת קרה, ולא בספרים שמציגים סיפורים של אנשי, אלא במציאות. ומעשה שהיה כך היה:

"יום אחד נוסע אדון כהן ברכבו ברחובות מונטריאול הקפואה. בזווית עיניו הוא קולט אדם שרוצה לעבור את הכביש ועוצר לפני מעבר החציה. האדם, שמתברר כקשיש עומד כמו פסל ולא זז. אדון כהן מסמן לו בידו שהוא יכול לעבור, אך הזקן עומד במקומו. "משהו פה לא בסדר" חושב לעצמו כהן ועוצר את הרכב בצד הכביש. הוא יוצא מרכבו וניגש לזקן "אדוני? אדוני? אתה בסדר?" הזקן לא מגיב, הוא אפאטי לחלוטין. כהן נוגע בידו והיא קפואה לגמרי. "איפה אתה גר אדון? לאן אתה רוצה להגיע?" הוא מנסה לברר באנגלית. הזקן לא עונה. רק אחרי כמה ניעורים הוא מצביע לכיוון מסוים. כהן נועל את רכבו וסוחב את הזקן עד לבית שהדלת שלו פתוחה לרווחה. כשהם נכנסים לדירה פונה האדון לחדר האמבטיה, ממלא אותה במים חמים, ומכניס את הזקן פנימה. הוא מרים טלפון ל911 – המד"א הקנדי, ומזמין אמבולנס לכתובת. כשאלו מגיעים הוא עוזב את המקום.

מאמרים נוספים בנושא:

שלח לחמך על פני המים

המעשה הטוב של השנה

החוק שאלברט איינשטיין לא ידע

אייקידו רוחני

בשכר השתיקה

טרמפ לאמונה

המריצה

תודה ביום משוגע

עוברות כמה שנים טובות, ויום אחד מקבל אדון כהן שיחת טלפון למשרדו, "שלום. שמי מיסטר בקט, ואני עורך דין. אני מבקש שתסור למשרדי, יש לי עניין דחוף לדבר אתך עליו".

"במה מדובר?" התעניין אדון כהן.

"תגיע ונדבר", חתם עורך הדין את השיחה והם תיאמו פגישה קרובה.

במשרדי עורך הדין חיכה גבר כבן ארבעים וחמש בחדר ההמתנה. כשאדון כהן הגיע הם נכנסו יחד לפגישה.

"אתה מכיר את מיסטר ברנרד סטון?" פנה עורך הדין לאדון כהן.

"לא".

"מעולם לא שמעת עליו?"

אדון כהן אימץ את מוחו. הוא היה בטוח שהשם אינו מוכר לו.

"אדון סטון נפטר לפני שבוע והוריש לך את ביתו וגם שטח אדמה שבבעלותו".

"זו כנראה טעות" התעקש אדון כהן. הוא לא רצה לקבל נכסים שאינם אמורים להיות שלו. "זאת לא טעות" ענה עורך הדין, וסיפר לו שאדון סטון הוא אותו קשיש שעמד בצד הדרך.

"ואני הוא בנו" דיבר לראשונה הגבר שנכח עמם בפגישה. "אני רוצה להודות לך מכל הלב על מה שעשית עם אבא שלי. תבין, אני טיפלתי באבא שנים רבות אבל נאלצתי לעבור לגור מחוץ לקנדה לכמה שנים. שכרתי מישהו שיטפל באבא ויום אחד הוא פשוט עזב בלי הודעה מוקדמת. אבא שרד יום או יומיים לבד, אבל ביום השלישי הוא היה מאוד רעב ויצא החוצה לחפש אוכל. מזג האוויר הקפוא שבחוץ הכריע אותו. הוא היה על סף היפותרמיה כשאתה מצאת אותו. המעשה שעשית בשביל אבא שלי, מעשה שהוא מאוד נדיר בארצנו, ריגש אותנו מאוד והציל את חייו של אבי. לכן אבי רצה להוריש לך את נכסיו. ומצאנו את שמך לפי הפרטים שמסרת ל-911".

אדון כהן היה בהלם. הוא די שכח מכל המקרה הזה. הוא חשב קצת ושאל את הבן, "תגיד, לא מפריע לך שאבא בחר לתת לי את הנכסים שלו? הרי זה אמור להיות שלך?"

"ממש לא" השיב הבן נמרצות והוסיף, "וגם אני ציינתי אותך בצוואתי לעתיד לבוא…"

מודה שקצת שיניתי את השמות, בכדי לטשטש את זהותם של המסופרים, אבל ממש לא את הסיפור! זה נכון, לא תמיד הפרס על המצווה מגיע בעולם הזה, ולא תמיד באופן כה ישיר ומתגמל. פעמים רבות אנחנו בכלל לא יודעים מהן ההשלכות של המעשים שלנו, לטוב ולרע. אבל תמיד זה מרגש לשמוע ולראות בחוש סיפורי השגחה פרטית ולדעת שיש שכר לפעולתך.

* * *

שרון רוטר, רעיה, אמא, זמרת, כותבת ואוהבת לשאול שאלות ולקבל גם תשובות. נמצאת בתהליך של חזרה בתשובה כשבע שנים באופן מעשי, אך כבר יותר מעשור מעוניינת להתחבר ולחקור את שורשיה היהודים. את התפנית החדה שפתחה לה את הלב ואת האמונה בבורא עולם היא זוקפת לזכותו של רבי נחמן מברסלב ומשנתו. אתם מוזמנים לכתוב לשרון רוטר בכתובת: sharonroter@gmail.com