אף אחד לא אוהב להפסיד

אף אחד לא אוהב להפסיד ואת זה כולם יודעים.

אבל יום אחד קניתם כרטיס טיסה לחו"ל, ובגלל שהישיבה הממושכת על הכיסא קשה לכם, דאגתם לקבל מקום ישיבה במטוס ליד החלון, כך תעבור לכם הטיסה בחקר סוגי העננים.

אחרי שהתמקמתם במקום המיוחל, הגיע השותף לספסל. הוא מתבונן בכם ובכרטיס שלו שמופיע על המספר E-24 (המושב האמצעי בשורה שלכם). לפתע אתם שומעים את השאלה שממנה כל כך חששתם: "סליחה, אכפת לך שנחליף מקום? אני רוצה לשבת ליד החלון זה מקל עלי את הטיסה?". עכשיו, תענו בכנות – האם אתם מוותרים לו?

מן הסתם, הייתם מנסים להסביר שגם אתם סובלים מאותה בעיה, להתחמק, להצטדק, להמציא סיפור… בקיצור, לענות "לא! מצטער, אני לא יכול לוותר לך". והתשובה לגיטימית ומוצדקת. הרי רק לפי חצי שעה התחננתם לדיילים בצ'ק אין שייתנו לכם מקום ליד החלון, אז למה שתוותרו? וגם, מה זאת אומרת לוותר? אם האדם הזה רוצה לשבת ליד החלון הוא צריך לחשוב על זה מראש ולבקש בדיוק כמו שאתם עשיתם.

מידה קצת בעייתית

אם נחשוב מעט על הדרישה "לוותר", בוודאי נודה שמידת הוותרנות קצת "בעייתית", לנו כאנשים מבוגרים, קל וחומר לילדים, ואפילו לאנשים שעובדים על מידותיהם בצורה מסודרת. כי לא ביום אחד הופכים לוותרנים. קשה לנו לוותר לאחרים וברוב המקרים קשה לנו אפילו להבין את חשיבותו של הוויתור. פעמים רבות, אנו אפילו משתמשים בתיאוריות שונות ומשונות כדי לפטור את עצמנו מלוותר. למשל, 'הייתי מוותר לו, אבל אני מכיר אותו בתור אדם נצלן ולא נראה לי שהוא בכלל יעריך את זה…' למרות שזה יכול להיות מקרה שאין בו שום נצלנות או שימוש לרעה במידה היקרה הזו.

אבל למה לחפש רחוק? בואו נבדוק את עצמנו מקרוב, בבית עם בני הזוג והילדים שלנו. מתי לאחרונה הסמכנו לוותר על הנוחיות שלנו והענקנו מזמננו (היקר מאוד, כמו שאנחנו נוהגים לתרץ תמיד) ועשינו מחוות עם הצד השני, עם הילדים?… אף אחד מאיתנו לא שיא השלמות במידת הוויתור.

אבל, אם אנחנו מהווים דוגמה אישית למידה זו כלפי הסובבים אותנו – ובעיקר בבית! אז דברים יכולים בהחלט להיראות אחרת.

מאמרים נוספים בנושא:

לוותר כדי לתת

כניעה מתוקה

מכתב לידיד צעיר

לוותר בלי כאב

שני משיחים

לא פוליטיקלי קורקט

עצת המיליארד דולר

מלחמה או אומנות הלחימה?

הנה דוגמה מהבית, עם הילדים:

הילדה רוצה סיבוב על האופניים של אח שלה, אך הוא מסרב. היא מבקשת, אך הוא בכלל לא מתייחס. היא פונה לאחד ההורים בתקווה שיעזור.

במקרים רבים שטיפלתי בהם הבנתי שהפתרון מצד ההורים היה כביכול ללמד את הילד לוותר, "אם אתה לא מוותר קצת לאחותך, אני לוקח את האופניים! תלמד לתת ולוותר!". ובאמת, הילד יעשה חישוב פשוט – שווה להפסיד 5 דקות ולהרוויח שעה. הוא ייתן לאחותו סיבוב על האופניים.

רעיון טוב? ממש לא. כי האם בזה ההורים חינכו את הילד לוותר? גם לא. מה כן? הם אילצו אותו לוותר. גם אם האדון מכיסא E-24 היה מציע לנו 200 דולר עבור המקום ליד החלון, היינו מוותרים לו. ולא בגלל שאנחנו וותרנים! הכסף פשוט פיתה אותנו!

וותרנות היא בהחלט מידה שקשה לקנות אותה. כדי להשיג ויתור צריך בדרך כלל "להפסיד משהו" ולא בטוח שמישהו מוכן להפסיד. לכן, אין טעם ללמד מידה זו או לעבוד עליה ממקום של כפייה, זה לא ויתור אלא שקר אחד גדול.

כי ויתור אמיתי, משמעו עבודה על המידות!

דבר נוסף, כאשר נכריח את הילדים או את בן/בת הזוג לוותר, או אפילו את עצמנו ממקום שאיננו מוכנים לו מתוך רצון פנימי והשלמה – זה יוביל לשנאה ומרדנות, שהרי המצווה הזו גורמת לנו להפסיד…

לילד קשה מאוד לוותר, הוא לא רוצה להפסיד. הוא מתנהג בדיוק כפי שאנחנו הגדולים מתנהגים בכל מיני מקומות ומצבים. למשל, בתור לאוטובוס, בסופרמרקט, בקופת חולים, בבנק או בכל תור אפשרי. אנחנו לא מוותרים כי אנחנו לא רוצים להפסיד.

ויתרתי והרווחתי

מכיוון שהקושי העיקרי שלנו לוותר נובע מתחושת ה"הפסד", אם נצליח להבין שוויתור הוא רווח – אזי השגנו את המטרה ויישאר לנו רק ליישם ולתרגל את המידה הנפלאה הזו עם עצמנו ועם הילדים בסיטואציות שונות בחיים, עד שהיא תהפוך לטבע שני שלנו.

נאמר (משנה, אבות ה-י): "ארבע מידות באדם. האומר שלי שלי ושלך שלך, זו מידה בינונית. ויש אומרים, זו מידת סדום. שלי שלך ושלך שלי, עם הארץ, שלי שלך ושלך שלך, חסיד. שלי שלי ושלך שלי, רשע.

כדי להיות חסיד ולהתנהג בוותרנות, כדי ליישם את מילות השיר של הילדים מהגן "שלי שלך, שלך שלך, זה כלל גדול בתורה" – צריך לעבוד הרבה מאוד על מידות טובות: אהבת חברים, ענווה, לב טוב, נתינה, רחמנות ועוד.

שלוש פעולות

הנה שלוש פעולות שיעזרו לנו בכל סוגי הקשרים בחיינו – חברים, ילדים, בן/בת הזוג, הילדים, קולגות ועוד, ליהנות ממידת הוותרנות:

דוגמה אישית – הסובבים אותנו לומדים מאיתנו, בעיקר הילדים שידועים כחקיינים טובים, וכאשר אנו מהווים דוגמה טובה למידות הטובות, כמעט ולא יהיה צורך לפעול או ללחוץ לוותר, משום שברגע שאדם מגלה אדיבות, חביבות, נתינה או ותרנות מצדו – הסביבה לא נשארת כפוית טובה אליו ו"כמים הפנים לפנים" – הם מחזירים לו באותו מטבע. ככל שאנחנו זוכים להגדיל ראש בעבודת המידות שלנו, כך גם הסובבים מגדילים את ראשם איתנו.

לימוד – חשוב מאוד ללמוד כל נושא שאנו רוצים לשנות בעצמנו או בילדינו. אם זה קשור לילדים, אז ללמוד איתם ביחד. וזו הסיבה שבכל בית צריך למצוא את הזמן ללימוד נושאים "בוערים" העומדים על הפרק. היום, ברוך השם, ישנם ספרים רבים בכל הנושאים והמותאמים לכל בני הבית – מקטן ועד גדול בשפה שלו.

לילה – זה זמן מצוין שאפשר לנצל ללמוד את הנושאים החשובים הללו, ואני מדבר בעיקר כשזה מגיע לילדים. אפשר לנצל את הזמן לפני השינה, כשהם 'נרדמים על זה'. זה גם זמן מתאים לשיחה חברית ואוהבת של ההורה עם הילד, שיחה שקטה ונעימה אחרי יום מלא פעילות ועשייה. כמובן, שאת זמן האיכות הזה אפשר לנצל גם עם בני הזוג, אחרי שהילדים הלכו לישון אפשר לשבת על כוס קפה בסלון או בגינה ולדבר ולעבוד ביחד על המידות. ואפשר גם לנצל לזמן האיכות שלנו עם עצמנו – לעבודה על המידות בצורה שקטה ונינוחה.

* * *

הרב יצחק אבוחצירא הינו יועץ בתחום חינוך ילדים, מטפל בשיטת "מוח אחד" (בוגר מכללת שלם) ומחנך בתלמוד תורה "שלום בניך" בראשות הרב שלום ארוש שליט"א. ניתן לפנות לרב יצחק אבוחצירא לשאלות בנושא חינוך ילדים, התייעצות ועוד.