עולם בלי חשמל

העולם שלנו נמצא על סף טירוף, אם לא בטירוף עצמו, כשמיום ליום גוברת התחושה שאוטוטו הוא עומד לעבור לצד השני של המתרס ואז, כמו שאמרה לא מזמן אסתר המלכה, "כאשר אבדנו אבדנו"…

ויש לנו המון מה לאבד, לכולנו. יש דברים שאני רוצה ומוכנה לאבד (כמו את המינוס בבנק), ויש כאלו שאם אאבד אותם אלך לאיבוד בעצמי.

כשאני מרגישה שאני לגמרי מבולבלת, שהבלי העולם הזה סוגרים עלי עד שאיני יכולה לנשום כלל, שאני "קונה" את כל הסרט של קשיי היומיום של חיי, ונשאבת לתוכו עד שאני קצה בכל המתנות שהשם נתן לי ורק רוצה לוותר, אני עושה מן תרגיל מחשבתי ומדמיינת שבוקר אחד אנחנו קמים ל"עולם ללא חשמל".

יכולים לדמיין כזה דבר? מצב שבו לא משנה כמה ננסה לתקן את התקלות, החשמל יעלם לעולם. עולם ללא אינטרנט ומחשבים, ללא בנקים, ללא טלפונים סלולריים, ללא משרדי ממשלה, ללא תקשורת, וללא עוד כל כך הרבה דברים טריוויאליים – שבמציאות היומיומית שלנו אנחנו לא עוצרים להקדיש להם מחשבה אפילו של רבע דקה.

כשאני מפליגה בדמיון שלי (שמרגיש לא ממש דמיוני, כלומר שיש סיכוי סביר שדבר כזה יכול לקרות לאנושות, כביכול על פי טבע) אני מתחילה להתרגש. אולי זה בגלל שאני אוהבת שינויים, אפילו אם הם כביכול לרעה, ואולי, במקרה הזה, לא הכל יהיה לרעה? נכון, יהיה כאוס בעולם ואנשים עלולים להיכנס להיסטריה ולעשות דברים קיצוניים. אבל אולי אחרי שהכל יירגע ואנשים יתחילו לנסות לשרוד, נוכל למצוא במצב הזה רובד שיהיה לטובה? שהרי, המצב הזה יכפה עלינו באחת לעצור את הטרפת ולחזור לחיות הכי פשוט. בלי לדעת כל דקה מה קורה בעולם או איפה נמצא כל אחד ואחד, בלי הוואטסאפ והוויז והפייסבוק.

כן, לחיות את הרגע. כאן ועכשיו!

מאמרים נוספים בנושא:

רק להיות

רגעים מכריעים

מחכים למשהו?

מחכה לרגע הזה

רגעים מיוחדים

תחיו את הרגע

עכשיו או לעולם לא

דרוש רגע בחיים

רגע אחד מאוחר מדי

שקט ושלווה

הכסף יאבד את הערך והמשמעות שלו, ולא משנה אם היית בזכות של מיליונים בבנק או בחובות, נוכל נחזור כולנו לנקודת האפס. מי שיהיה עשיר, יהיה זה שיהיה שמח בחלקו. נחזור לחיות חיים קרובים לאדמה, לטבע. כל החומר הגשמי שאספנו יהיה הרבה פחות רלוונטי. לא נצטרך כל כך הרבה בגדים ולא נכבס בכמויות. לא נשתמש בכל כך הרבה כלים, וכל המיקסרים, הבלנדרים ואופי הלחם יזרקו לרחובות. נשיג את האוכל שלנו מן הטבע ונחזור לגדל אותו בעצמנו. נשב סביב המדורה ונאפה פיתות על סאז'. נכין משחות וצמחי מרפא. נאכל עשבים מהשדה. נלמד את עצמנו מחדש, בלי גוגל, באמת לחיות את החיים ולא לבהות בהם על המסך.

כשלא יהיה חשמל נוכל להתרכז במה שחשוב – במשפחה שלנו, בחברים, בלהיות יחד ולעזור אחד לשני. זה אולי נשמע אידילי מדי, אבל היי… זה הדמיון שלי פה וזכותי לדמיין אותו איך שבא לי. ברור שזה יהיה מאוד קשה לעשות את הסוויץ' הזה ולא כולם ישרדו אותו בשלום. אבל אם נצליח להיכנע למצב, נוכל לחזור לחיות ממש כמו פעם.

ואולי, רק אולי, משהו בבלון שרק הולם ומתנפח כל יום ויום, בחמץ החמוץ הזה שמלווה אותנו, במצרים שלא עוזבת ורק מכבידה עלינו את העבודה הקשה, משהו בעמלק שלעולם לא מתעייף ועובד עלינו שעות נוספות, אולי כל הדברים האלה יצטמצמו עם מות החשמל (לפחות לתקופה, עד שנחזור להבין משהו על העולם הזה). ואז, סוף סוף, נוכל לחזור לפרופורציה, לחזור לממדים הרגילים  ולהבין שאין עוד מלבדו! המרוץ המטורף ייעצר באחת ואתו כל הלחץ הגואה שמאיים להטביע אותנו.

הדמיון הזה עוזר לי להבין ולדעת שאפשר גם אחרת. שאנחנו לא באמת תלויים בשום דבר חוץ מאיתו יתברך. להרגיש את זה באמת. להבין שעכשיו זה רק ניקיונות לפסח ושאנחנו לא חייבות להרוג את עצמנו בשביל למצוא חתיכת חמץ. להשליך מעלינו את כל הרצונות והשאיפות ולחזור לחיות בקטן, ברגע, בסיבה ובמסובב.

אז בפעם הבאה שאת נחנקת, כי החלטת לקחת על עצמך פרויקט שהוא קצת גדול ממידותיך,  כמו לעשות סנפלינג על הקירות כדי לנקות אותם (ולא משנה שאת קורסת תחת הנטל גם ככה) פשוט, עצרי ודמייני עולם בלי חשמל. אולי זה יעזור לך לדחות את הפרויקט לזמן קצת פחות לחוץ, ואולי תחליטי לוותר עליו בכלל. כי למה צריך קירות נקיים בעולם שאין בו חשמל?

* * *

שרון רוטר, רעיה, אמא, זמרת, כותבת ואוהבת לשאול שאלות ולקבל גם תשובות. נמצאת בתהליך של חזרה בתשובה כשבע שנים באופן מעשי, אך כבר יותר מעשור מעוניינת להתחבר ולחקור את שורשיה היהודים. את התפנית החדה שפתחה לה את הלב ואת האמונה בבורא עולם היא זוקפת לזכותו של רבי נחמן מברסלב ומשנתו. אתם מוזמנים לכתוב לשרון רוטר בכתובת: sharonroter@gmail.com