היו לו ארבע נשים
איך הוא הסתדר עם ארבע נשים? ומי נשארה איתו ברגעיו הקשים? ליאור יהודאי עם סיפור מלא במוסר השכל על מלך וארבע נשים.
כמו בכל הסיפורים שמתרחשים אי שם בארץ רחוקה, כזה היה גם הסיפור שלו. וגם הוא היה מלך עשיר מאוד עם ארמון מפואר, משרתים, יועצים, גנים, אהוב על אזרחי ארצו ו…
היו לו גם ארבע נשים.
אז עכשיו מאיפה מתחילים?
עם הרביעית.
למה?
כי את אשתו הרביעית הוא אהב יותר מכולן. הוא אהב לקנות לה מתנות רבות, בגדים יפים, להביא לה מאכלים הכי משובחים שהשף של מטבח המלוכה היה מכין, ארוחות גורמה שאפילו למלכים החשובים שהגיעו לארמון שלו הוא לא הגיש. פינק אותה בכל מה שרק היה אפשר, ואת כל בקשותיה מילא ולא חסך אפילו כגרגיר של חול.
עד חצי המלכות? במקרה שלה גם יותר.
האמת, גם את אשתו השלישית הוא אהב, אפילו התגאה בה מאוד. תמיד הוא נהג להציג אותה לממלכות שכנות ולהתהדר בה בפני כל המלכים, השרים והאורחים החשובים שהגיעו לממלכתו. הוא תמיד היה מרוצה שהצליח לגרום לה להיות שלו וראה בה מעין הישג אישי שלו.
מעניין.
אבל גם אשתו השנייה הייתה אהובה עליו, באמת. היא הייתה אשת סודו, לה הוא היה מספר את כל אשר על ליבו, מתייעץ איתה בבעיות קשות, אפילו הצבאיות והמדיניות. אין מה לומר, היא הייתה אישה חכמה ונבונה, מתחשבת וסבלנית, מייעצת בחכמה, תומכת בו ועוזרת לו לעבור זמנים קשים.
נפלא.
ואשתו הראשונה…
אח… את אשתו הראשונה המלך הזה לא אהב. הוא הזניח אותה וכמעט שלא התייחס אליה בכלל, למרות שהייתה נאמנה לו מאוד, פעלה רבות וגדולות לטובתו, גם אם לא ידע על כך. הוא לא ידע להכיר לה טובה, והס בכלל לומר שאי פעם אמר לה תודה על מעשיה, אבל היא המשיכה בשלה למרות היחס המשפיל והכואב שלו.
יום אחד, אחרי שנים רבות, המלך התבגר והבין שזמנו בעולם הולך ואוזל והוא כבר נוגע בדלת שתוביל אותו אל מחוץ לארמון אל העולם שמעבר. הוא חשב על כל מהלכי חייו ועל כל הטוב שהיה לו כאשר היה בשיאו. ואילו עכשיו, כבר חלש ונזקק. "יש לי ארבע נשים, הן בטח ידאגו לי בימי זקנתי אלה… אחרי הכל, תמיד הענקתי להן כל מה שרצו…"
מאמרים נוספים בנושא:
על כוס תה מלכותי בגינת הארמון הוא פתח את השיחה הכבדה הזו עם האישה האהובה עליו מכל, הרביעית: "אהבתי אותך יותר מכל, טיפחתי אותך והענקתי לך כל מה שרצית. עכשיו, לקראת מותי, האם תמשיכי להיות לצדי?"
האהובה הסתכלה עליו, בחנה כל סנטימטר בהבעת פניו, "מה עוד אתה יכול לתת לי מלכי? אין לי עוד תועלת בך ולכן לא אשאר איתך", אמרה בצורה נחרצת.
למשמע דבריה ליבו של המלך נפל בקרבו. "אלך לאישה השלישית, גאוותי הגדולה ביותר", אמר ועשה.
כשהוא מגיש לה שרשרת יהלומים בתוך קופסה מפוארת ועיניה נוצצת כמו היהלומים שנתן לה במתנה, הוא שאל את שאלת השאלות: "משוש חיי וגאוותי, אותך הצגתי לכולם ואת היית הפנים של הממלכה. עתה, כשהזדקנתי ונראה לי שלא רחוק היום בו אעזוב את העולם, האם תישארי לצדי ולייצג את מלכך הזקן?"
"כשהיית צעיר וחזק" פתחה את דבריה גאוות חייו כשהיא אוחזת בשרשרת הנוצצת, "התגאיתי לעמוד לצידך, אבל עכשיו כשהזדקנת, כיצד אראה אני? לא אהיה מוכנה שתכתים את המוניטין שלי אחרי כל השנים שעבדתי עליו".
הדברים פילחו את ליבו של המלך, ובעצב רב חשב לעצמו "אשתי השנייה היא המוצלחת מכולן, היא תמיד עמדה לצדי, תמיד עזרה לי ברגעים הקשים. היא, כן היא, תמשיך להיות לצדי גם לקראת מותי".
אמר ועשה.
כשמבט פניו אומר כולו סוד, כשישבו באחד החדרים הסודיים בארמון, הוא פנה אל המוצלחת והחכמה מכל ואמר, "את, את יותר מכולן תמיד היית לצדי, תמיד עזרת ולי ותמיד ידעת לקבל את ההחלטות הנבונות. האם גם עכשיו תגיעי להחלטה הנכונה והנבונה בשאלתי זו, ותהיי לי לעזר גם בלכתי אל סופי?"
אשת הסוד הנבונה לא חסכה אפילו פסיק באומרה, "מצטערת מלכי, אבל לחכמתי זקוקים כעת אחרים. לך כבר לא אועיל, שכן עוד רגע ואינך עוד. אבוא להיפרד ממך על קברך".
המלך ההמום לא ידע את ליבו מרוב צער ואכזבה וכבר אמר נואש. מה יעשה עכשיו?
לפתע שמע קול לוחש לו ברכות, "אני אהיה לצידך מלכי אהובי".
הייתה זו האישה הראשונה, זו שכהרגלה פעלה תמיד מאחורי הקלעים, האזינה לשיחותיו של המלך וכשראתה כיצד נדחה על ידי כל נשותיו, נכמרו רחמיה עליו.
דמעות זלגו מעיניו של המלך, שראה לפניו פתאום אישה יפת תואר אך לבושה בצניעות ופשוטה למראה.
"איך נתתי לזה לקרות?" הוא שאל ולא חיכה לתשובה, "איך הזנחתי אותך אשתי הראשונה, היקרה והאהובה? עכשיו אני מבין שאת זו שדאגת לי יותר מכל, ואני הייתי עיוור אליך. הייתי צריך לטפל בך היטב יותר, להשקיע בך ולטפח רק אותך…"
הדמעות זלגו מעיניו כמו נהר כשהוא בכה כמו ילד קטן.
היא חיבקה אותו, את בעלה המלך בזרועותיה העדינות ונותרה עמו עד נשימתו האחרונה…
מישהו טישו?
אחרי שניגבתם את הדמעות, עכשיו אני רוצה לומר לכם משהו (אתם יכולים בקטע הזה לנשום עמוק): לכולנו, כן לכולנו, יש ארבע נשים בחיינו!
אולי גם זה יעניין אתכם:
יין הונגרי, הטעם האמיתי של החיים!
והנה איך זה יכול להיות (לפני שתשאלו אותי 'איך זה יכול להיות?'…):
הרביעית – היא גופנו. לא משנה כמה נטפח אותו ונשקיע מאמצים כדי לטפל בו, ביום שנמות הוא יעזוב אותו. הוא לא הולך איתנו לשום מקום. סורי חברים, אבל זאת המציאות. אין צורך להרחיב בתיאורים, אבל כולם יודעים מה יהא סופו ולהיכן הוא יורד.
השלישית – היא רכושנו, מעמדנו וכספנו. ברגע שאנחנו לא כאן – הם גם יהיו כלא היו, ויעברו למישהו אחר. שמעתם?! אז תחשבו עכשיו יותר לעומק לפני שאתם פותחים במרוץ של החיים שלכם אחרי… הבלים!
השנייה – היא המשפחה והחברים שלנו. כן, אלה שתמיד היו לצידנו ותמיד ידאגו לנו באמת ובתמים, אבל הכי רחוק שהם יכולים ללכת איתנו זה עד… לפתח הקבר. תרשמו לעצמכם.
והראשונה?…
ובכן, הראשונה היא הנשמה היקרה שלנו. היא תהיה איתנו תמיד לעד, למרות שאנחנו מזניחים אותה לטובת המרדף אחרי הכסף, הרכוש והמעמד, אחרי התאוות, השליטה המדומה ושאר הבלי-הנאות העולם.
ותרשמו לעצמכם – אפילו בטוש על דף ותצמידו למקרר: שאותה יותר מכל אנחנו צריכים לטפח. להשקיע בה. ביום שניתן את דעתנו עליה, ולא צריך להגיע לשלב של "מלכים זקנים", אלא כבר עכשיו – נגלה את היופי שלה, את המיוחדות שלה, את האור האינסופי שלה.
ונדע גם נדע – שהיא ולא אף "אישה אחרת" תישאר איתנו לנצח, בכל זמן ומקום, גם בנשימה האחרונה שלנו עלי אדמות.
ושבעצם, מכל הסיפור הזה כולם כבר יודעים שהייתה לו רק אישה אחת.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור