בלתי אפשרי?

מה הקשר בין מנורה ורצון?

אחד הכלים המורכבים ביותר להכנה היה המנורה של בית המקדש. היו בה פרטים רבים ומורכבים שכולם היו צריכים להיעשות באומנות מיוחדת ממקשה אחת של זהב ללא חיבורים, והזהב היה במשקל מסוים ומדויק. ומשה רבינו, כפי שידוע בדברי חז"ל, התקשה במעשה המנורה ולא ידע איך לבצע מלאכה כל כך סבוכה, לכן הראה הקב"ה באצבע את מעשה המנורה. אך מכיוון שעדיין התקשה, אמר לו הקב"ה, קח כיכר זהב ותשליך לאש והמנורה תיעשה מאליה בדרך נס.

וזה לשון המדרש: "את מוצא שנתקשה משה במעשה המנורה יותר מכל כלי המשכן, עד שהראהו הקדוש ברוך הוא באצבע שנאמר: 'וזה מעשה המנורה מקשה זהב', כלומר, 'מה קשה' היא לעשות, שהרבה יגע בה משה. כיוון שנתקשה, אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: טול כיכר זהב והשליכו לאור (=לאש) והוציאהו והיא מעצמה נעשית, שנאמר: 'וכפתוריה ופרחיה, גביעיה וקניה ממנה היו' – מכה בפטיש ומעצמה נעשית, לכך הוא אומר: 'מקשה תֵיעשה', מלא יו"ד כתיב (האות ת' מנוקדת בצירי בלשון סביל) ולא כתיב תַעשה (בניקוד פתח בלשון פעיל). כלומר מֵעצמה תיעשה. נטל משה את הכיכר והשליכו לאור, אמר משה ריבונו של עולם, הרי כיכר בתוך האש, כשם שאתה רוצה כן תעשה. מיד יצתה המנורה עשויה כתיקונה, לפיכך כתיב: 'כמראה אשר הראה ה' את משה כן עשה משה את המנורה', אין כתיב כאן אלא 'כן עשה' סתם, ומי עשה? הקדוש ברוך הוא". עד כאן לשון המדרש.

וכאן מקשה ה"שפת אמת" ואומר: אם לבסוף נעשתה המנורה מאליה, מדוע היה צריך הקב"ה להראותה למשה? ועונה: עשיית המנורה הייתה מעשה מורכב שלא היה בכוחו של משה, ומשה רבנו לא ידע איך לעשות את המנורה אבל הייתה לו עוד בעיה, שהוא אפילו לא ידע מה לרצות, למה לשאוף. לכן כשהקב"ה הראה לו את המנורה רק אז הוא התחיל להבין מה לרצות, ונהיה לו רצון לעשות בדיוק כמו שהשם הראה לו, ועל ידי הרצון הזה זכה שבסופו של דבר נעשתה המנורה מאליה בדרך ניסית, ואם לא היו לו רצונות לא הייתה המנורה יכולה להיעשות.

יש כאן חידוש נפלא של ה"שפת אמת" – עיקר העשייה הוא על ידי הרצון בלב ונפש באמת. וזה נכון בכל דבר ודבר בחיים, שכאשר אדם רוצה באמת בלב ונפש ומכוח הרצון שלו הוא מתחיל לעשות את מה שהוא יכול לעשות, ושאר העבודה שאינו יכול לעשות מסתיימת מאליה! הקב"ה עושה בשבילו והעבודה נעשית מעצמה ולא בכוחו.

מאמרים נוספים בנושא:

עכשיו, זה רק רצון!

יש לך אותה
אל תפסיקו לרצות
אף פעם אל תגיד אף פעם
והעיקר לא לפחד כלל!

אם תרצה, תרים גם משקולות

המאמן האישי שלך
מחכים למשהו?

כנפיים של נשר
תברח מהקופסה

להזיז את הגבינה

אז נשאלת השאלה – אם כך, מדוע ציווה בורא עולם דבר בלתי אפשרי? אלא, בונה ה"שפת אמת" קומה נוספת בתשובה שלו ואומר, שהמנורה היא יוצאת מכלל כל המצוות כדי ללמד על הכלל כולו, כלומר על כל התורה והמצוות כולן, כמו שכתוב בברייתא של רבי ישמעאל: "וכל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד, לא ללמד על עצמו יצא, אלא ללמד על הכלל כולו יצא". ממעשה המנורה אנו לומדים שכשם שמעשה המנורה אינו בכוח אנושי, כן הדבר בכל הדברים שבקדושה – שכולם אינם בכוח האדם, כי איך ייתכן שייצור שפל כמו האדם יעשה נחת רוח לאין סוף ברוך הוא? וכמו שבמעשה המנורה כתוב: "השליכו לאור והוציאהו והיא מעצמה נעשית" – כן הוא בכל מצווה, של כל איש ישראל. כי ודאי אין בכוח האדם לעשות רצונו יתברך, רק כפי רצון האדם נגמר מעצמו.

כלומר, שהאדם באמת אין בכוחו לעשות שום דבר כל שכן מצווה, בדיוק כפי שאומר רבי נחמן מברסלב (שיחות הר"ן): "מי שיודע מעט מגדולתו יתברך איני יודע איך יכול לומר שיעבוד אותו יתברך. ושום מלאך ושרף אינו יכול להתפאר על זאת שיוכל לעבוד אותו יתברך, רק העיקר הוא הרצון להיות רצונו חזק ותקיף תמיד להתקרב אליו יתברך". מה כן ביד האדם? שהוא צריך לעורר את רצונו ולהגיע לרצון חזק ותקיף, ואחר כך הכל ממילא ייעשה, אפילו בניסים גלויים אם יש צורך. תמיד תהיה לו עזרה משמים.

וזה משהו שרואים ממש. פגשתי לא מעט אנשים שלא הצליחו לגמור את החודש, ופתאום החלו לעסוק בבנייה של מרכז רוחני – בית כנסת, ישיבה וכדומה, או בכתיבת ספר תורה או לעסוק בארגון מצרכים לסלי מזון לנזקקים, ופתאום שמש ההצלחה הזריחה להם והם מצליחים מעל ומעבר לכל ציפייה או היגיון. וכששאלתי אותם, "תגידו, מה סוד ההצלחה שלכם?" הם אמרו, "באמת כבוד הרבה, לא עשיתי כלום. זה הכל נעשה לבד, אני בעצמי לא מבין איך זה הגיע לזה…"

הנקודה היא רק הרצון! שאדם ירצה ברצון חזק ותקיף ויעשה מה שהוא מסוגל, ומשמים כבר יעזרו לו וייתנו לו את הכלים ואת כל מה שהוא יצטרך על מנת להוציא את רצונו הטוב מהכוח אל הפועל!

וזה מה שמבאר ה"שפת אמת": הקב"ה הראה למשה את המנורה רק כדי שיידע מה רצונו של הבוא, ועל ידי שמשה רצה לעשות את רצונו יתברך למרות שהוא הרבה יותר מכוח אנושי, על ידי זה נעשתה המנורה מעצמה.

ועל פי זה גם מסביר ה"שפת אמת" את מה שאמרו חז"ל (מגילה ו): "יגעתי ומצאתי תאמין" – יש לדקדק ולהבין מה הכוונה ב'יגעתי ומצאתי', הלא מציאה היא דבר שקורה מאליו ללא השתדלות האדם וללא קשר ליגיעתו כמו שאומרים חז"ל (סנהדרין צז) – שמציאה באה בהיסח הדעת. לכאורה, אם 'יגעתי' זאת לא מציאה אלא תוצאה של העמל שלי. אז איך אפשר לומר שעל ידי יגיעה תבוא המציאה?

לפי דברי ה"שפת אמת" דברי חז"ל מאירים באור יקרות. כאשר יש לאדם רצון אמיתי להשיג את האמת לאמיתה, והוא מתייגע לפי כוחו, אז משמים נותנים בדרך שמציאה ועזרה משמים, כי גם אם יתייגע שנים על גבי שנים, באופן טבעי אדם בשר ודם לא יוכל לעשות את רצון הבורא ותמיד התוצאה אינה ביחס שווה לעמל ואינה תוצאה של היגיעה. אלא, בזכות הרצון המאמץ אדם מקבל את מה שקיבל בדרך של 'מציאה' בלבד, כי הכל בחסד ובמתנת חינם.

אנו נמצאם בתוך ארבעים הימים בהם משה רבינו היה על סיני, ימים בהם לא אכל ולא שתה אלא רק למד את כל התורה כולה מפי הגבורה. וכתוב בגמרא (נדרים, דף לח, ע"א). שבאותם ארבעים הימים היה משה רבינו לומד ושוכח, לומד ושוכח, ובסוף ארבעים הימים ניתנה לו התורה במתנה. וכאן צריך לשאול, אם בסופו של דבר הוא קיבל את התורה במתנה, למה עליו ללמוד שוב ושוב? אך זה העניין בדיוק. כל מה שאדם עושה ברוחניות שלו הוא מתנה. אבל איך זוכים במתנה? על ידי ריבוי הרצון, העמל והיגיעה.

זו דוגמה נפלאה לכל אדם בכל עניין – לא להסתכל על הצלחתו או חוסר הצלחתו ברוחניות וגם בגשמיות. כי מה שהוא מצליח – זה לא בכוחו, זאת מתנה. החלק שלו הוא רק הרצון, ובזה באמת הוא צריך לשמוח. והעיקר הוא, להתחזק בדברים שהוא לא מצליח. לא להסתכל על הכישלון, אלא לשמוח ברצון ובמאמץ. כי מה זה משנה אם לא הלך לך? העיקר הוא, שאתה עמל ורוצה לעשות את רצון הבורא, ועושה כל שביכולתך. זה העיקר. כל השאר, כמו שאומרים, על הקב"ה – זאת העבודה שלו. אך תמיד עליך להמשיך לרצות ולהאמין שכאשר יגיע הזמן שלך למצוא ולקבל את המתנות – הקב"ה יעזור לך להגיע למקומך ולעבודתך ולהצלחתך הנצחית!

וכאן חשוב לציין, שאם אדם יתחיל לשאול ולומר לעצמו, 'זה בכלל לא בשבילי, אני עדיין רחוק, איפה אני בכלל? זה מעבר ליכולות/כוחות שלי… – הוא לא יגיע לשום מקום! לא ישיג כלום. אדם צריך לרצות אפילו רצונות גדולים, להיכן את השטח, לזרוע עוד ועוד רצונות כי יגיע הרגע בו הוא יקבל אותם. אך לעולם לא לומר, 'זה לא בשבילי'. כל מי שזכה והגיע לאן שהגיע הם אנשים בדיוק כמוני וכמוך.

אז מה ההבדל?

רק ברצון. רוצים, עושים, משתדלים. משמים כבר יעזרו לנו. כל אחד מקבל עוד יכולות וכוחות, עוד עזרה משמים והרבה עצות. כל דבר לפני העניין שלו. לכן, כל דבר טוב – תרצו אותו גם אם איך לכם קצה חוט מאיפה מתחילים ומה עליכם לשעות. פשוט לרצות, בין אם זה בכוחנו ובין אם לא, העיקר שאנחנו רוצים. כי אם נרצה ונכסוף, נשאף ונשתוקק לדבר, הקב"ה יעזור שהמעשה ייעשה מאליו בלי קשר לכוחות והאפשרויות שלנו.

כשרוצים באמת, משיגים גם דברים שהם מעל הטבע, זה חוק שהקב"ה טבע בבריאה: תרצה – תמצא.

ותרשמו את זה לעצמכם.