הרגע ששינה את חיי
לך – צא, לך – לעצמך. תתמודדו עם מי שאתם באמת, ופעם אחת ולתמיד תנו דעתכם לחיוך הענק והמיוחד שמשתקף אליכם מהמראה! הרגע המיוחד של דב בער הלוי.
הלסת של הפסיכולוג נפלה לרצפה. בכל שנות עבודתו בתחום הרגיש הזה אף אחד לא אמר לו את זה לפני כן.
"אל תדאג, דב. זה משהו שגרתי. התראיינת כבר אצל כל הגורמים המתבקשים ויש להם מספיק חומר כדי לקבל החלטה. אני פסיכולוג מקצועי. התפקיד שלי הוא רק לוודא שרגשית תסתדר עם כולם".
היה כל כך רגוע כשהוא אמר את זה. הוא סגר את הדלת, פתח קצת את החלון ומיד נוצרה אווירה של ביטחון בחדר. השאלות שלו האירו במידה מסוימת את החדר. דיברנו על המשפחה שלי ועל ההחלטה שלי ושל אשתי לחיות בישראל.
ואז הוא הגיע להורים שלי. לאט אבל בטוח הוא הוא החל לבתר אותי כמו צפרדע חסרת תנועה, ותוך זמן קצר הוא גם הצליח להוציא את החלק הכי פנימי שלי ולהניח אותו על השולחן ולומר, "הנה, זה אתה. עכשיו תגיד לי מה אתה חושב?"
היו לי כמה פגישות עם פסיכולוגים מקצועיים במקומות עבודה. יש לי גם חברים שיודעים לנתח את אופי האדם העומד מולם, כולל זה שלי. ובכל הפעמים שחוויתי את זה, כשראיתי את עצמי, לרוב הרגשתי מבוכה, אשמה והרבה אכזבה.
הפעם זה היה שונה. התשובה שלי יצאה מהמקום הכי עמוק בלב שלי: "אסף, אני אדם שמח. אשתי שמחה. ברוך השם הילדים שלנו שמחים. אנחנו אוהבים את החיים שלנו".
בכל שנות עבודתו כפסיכולוג הוא לא שמע דיבור כזה. אנשים אומרים לו "אני לא משוגע", "אני מרגיש מצוין", "מה רע בי? הכל בסדר" ואפילו "כן, אני חושב שאני זקוק קצת לעזרה". אבל לעולם לא הכרזה ישירה של "אני אדם שמח!".
הוא קפא לכמה שניות, ואז יצא מהמשרד. אחרי כמה דקות הוא חזר.
"אתה יכול ללכת, המנכ"ל יפגוש אותך עכשיו".
מאמרים נוספים בנושא:
גם זו לטובה – לאמץ את הגישה החיובית
הרב שלום ארוש הוסיף את התואר יועץ קריירה לרשימת ההישגים הנפלאים שלו. האמונה באופן רשמי כבשה את מקום העבודה.
לשמחה יש קשר חלש מאוד, אם בכלל, לכסף. היא אפילו לא קשורה למושג נוחות. חלק מהאנשים השמחים שואבים את ההנאה והאושר הכי גדולים שלהם כשהם מתאמנים שלוש פעמים – כושר רציני כולל הרמת משקולות. הם נהנים להתעמת עם דחפי הגוף שלהם, לעצור אותם וליהנות ממנוחה מהם. וככל שהגוף שלהם מתעייף, הסיפוק שלהם גדול יותר והם דוחפים את עצמכם עד לקצה גבול היכולת.
זאת שמחה.
כשכתבתי את השורות האלה הייתי מחוסר עבודה, מובטל כמו שאומרים. ועדיין, הייתי שמח. הייתי במצב בו הקב"ה דחף אותי לקצה גבולות הרגש והשכל שלי כאחד. תודה לך אלוקים!
זה היה רגע הלך לך הפרטי שלי.
כשכתבתי את השורות האלה זה היה כשקראתי את פרשת לך לך. את הניסיון האדיר שאברהם אבינו קיבל. לך לך, לך אל עצמך. בורא עולם בעצמו אומר לנו שאנחנו צריכים לעשות הכל כדי לגלות מי אנחנו באמת. אנחנו חייבים לעזוב את הארץ בה נולדנו. אנחנו חייבים להיפרד מהעולם היחיד שהכרנו, כי רק כשנקפוץ החוצה מתוך הגוף שלנו נצליח באמת לפגוש את האני האמיתי שלנו.
לפעול מתוך לחץ, זה משהו שבסופו של דבר מושך אותך החוצה מעצמך ומכריח אותך ליצור כל הזמן אדם חדש שתמיד נלחם על משהו. אמונה היא ההבנה שלחץ או קשיים מכל סוג הם רק מהשם, עם מטרה וסיבה טובה.
אמונה יכולה להימצא רק בזמנים קשים, כמו שאומר דוד המלך ע"ה "ואמונתך בלילות", בלילה – בזמנים הלא ברורים שלנו בחיים, בחושך, בקודר והמורכב. בדיוק כמו האצן שמגיע לגבהים רגשיים גדולים בכל פעם שהוא מרגיש התקדמות וממשיך לרוץ קדימה. כך הוא האדם עם אמונה – ההתלהבות שלו גדלה בכל פעם שקשה ומאתגר נכנסים לחייו, והוא מתלהב מהעובדה שבורא עולם הקדיש זמן ומאמצים לעשות משהו רק בשבילו.
אמונה היא הבסיס לשמחה, וקשיים הם הבסיס לאמונה.
לך – צא, לך – לעצמך. תתמודדו עם מי שאתם באמת, ופעם אחת ולתמיד תנו דעתכם לחיוך הענק והמיוחד הזה שמשתקף אליכם מהמראה!
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור