סגולה להגשים משאלות
סגולה בדוקה וקלה להגשמת משאלות הלב והחלומות שלנו, כבר פועלת 800 שנים ועושה נפלאות בחיים של אנשים רבים. בואו לגלות ולשנות!
מי מאיתנו לא היה רוצה שכל החלומות ומשאלות ליבו יתגשמו?
אז רגע לפני שאתם פוצחים בתפילה מעומק הלב לבורא עולם, כדי שכל מה שאתם רוצים יתגשם ויקרה, שימו לב היטב למה שתקראו בשורות הבאות. הדברים שיובאו בהמשך לא נכתבו על ידי "מבטיחי ישועות" בני דורנו, אלא על ידי אחד מגדולי רבותינו הראשונים לפני כ-800 שנים!!! והוא מביא נימוקים ומקורות נאמנים לכל דבריו שנשאבו מתוך מעין התורה הקדושה מדבריהם של חז"ל.
סיפורו של רבי משה מקוצי שהיה מבעלי ה'תוספות' הוא סיפור מרתק. כשמואל הנביא בשעתו, גם הוא מסר נפשו ונדד בקהילות ישראל בצרפת ובספרד ממקום למקום ועורר ליבם לתשובה ונחל הצלחות כבירות. בדרשותיו הוכיח את העם על העבירות המצויות ועורר אותם לקיים את מצוות התורה כהלכתן. בעקבות זאת, הוא ראה את הצורך בכתיבת ספר מקיף ומעשי על כל מצוות התורה וגם שומעי לקחו ביקשו ממנו לכתוב ספר הדרכה, אך הוא לא מצא את עצמו ראוי לכך… עד שראה חזיון בחלום הלילה. משמים התגלו אליו והורו לו לכתוב ספר ובו שני חלקים: חלק אחד המוקדש למצוות עשה, וחלק שני המוקדש למצוות לא תעשה. מכיוון שכך, החל לשקוד על כתיבת ספרו ובו פסע בעקבות מניין המצוות של רבינו הרמב"ם. כתיבתו הייתה ברורה ורהוטה. בכל מצווה פֵּרֵט את הדינים השכיחים שעל כל אחד לדעת. וכך נכתב אחד מספרי היסוד ההלכתיים שנקרא "ספר מצוות גדול", הידוע בקיצורו: סמ"ג, שזכה לתפוצה גדולה מאוד.
רבי משה מקוצי שמח מאוד כשסיים עבודה כה מקיפה, אלא שאז ראה חזיון שמימי נוסף. בחלומו נאמר לו משמים "הנה שכחת את העיקר!"… ומה שכח? גם זאת אמרו לו, איסור מפורש, לאו מדאורייתא, המופיע בפרשת השבוע שלנו (ח, י): "הישמר לך פן תשכח את ה' אלוקיך"!
בספרו בחלק הלאווין (לאו סד), הוא מספר שהיה דורש ברבים על שבח הענווה וגנות הגאווה, אבל מסיבות שונות שנדונו בפוסקים לא חשב להגדיר זאת כלאו מהתורה, ואז הוא מספר על אודות החלום שחלם שגרם להתבוננות מחודשת בה הגיע למסקנה על פי ראיות מן הש"ס – שאכן זהו איסור מן התורה, ומיהר לתקן את הדרוש תיקון.
מה שחשוב לענייננו הוא פרטי האיסור, כפי שכותבם רבנו משה: "הישמר לך פן תשכח את ה' אלוקיך" – אזהרה שלא יתגאו בני ישראל כשהקדוש ברוך הוא משפיע להם טובה ויאמרו שבריווח שלהם ועמלם הרוויחו כל זה ולא יחזיקו טובה להקב"ה מחמת גאונם… (והוא מביא את לשון התורה בפרשתנו:) 'פן תאכל ושבעת ובתים טובים תבנה וישבת ובקרך וצאנך ירביון וכסף וזהב ירבה לך וגו' ורם לבבך ושכחת את ה' אלוקיך המוציאך מארץ מצרים וגו', ואמרת בלבבך כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה. וזכרת את ה' אלוקיך כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל'. ומכאן אזהרה שלא יתגאה האדם במה שחננו הבורא הן בממון הן ביופי הן בחכמה, אלא יש לו להיות עניו מאוד ושפל ברך לפני ה', אלוקים ואנשים ולהודות לבוראו שחננו זה המעלה…"
מדבריו העצומים הביטוי המוחשי של הענווה אותו אנו מקבלים הוא – ההודאה והכרת הטוב!
מאמרים נוספים בנושא:
בעוד שהגאוותן מייחס את מעלותיו והצלחותיו לעצמו – 'כוחי ועוצם ידי', וממילא אינו מכיר טובה ואינו מודה למי שנתן לו את כל הכוח והשפע, העניו מרגיש שהכול מתנת חינם מאת הבורא ואינו מחזיק טובה לעצמו אלא לקב"ה, וממילא הוא אסיר תודה ומודה להשם תמיד. אדם שמתעלם ממקור השפע ולא מקדיש זמן ומחשבה והתבוננות להודות לבורא – למעשה שוכח את השם, שוכח את המקור לכל השפע וההצלחה, הוא גאוותן, כפוי טובה, עובר על הלאו של "הישמר לך פן תשכח את ה' אלוקיך" ומבטל את מצוות העשה של "וזכרת כי ה' אלוקיך הוא הנותן לך כוח לעשות חיל", שהיא אחת מעשר הזכירות.
החלום של רבי משה מקוצי מעיד על כך שבשמים רואים בחומרה רבה אדם שאינו יודע להודות לבורא עולם על כל הטובה שהוא מרעיף עליו, לכן נאמר לו ששכח את העיקר, כאילו כל המצוות כולן שעליהן כתב בהרחבה ובטוב טעם ודעת הן טְפֵלות למצווה העיקרית – שהיא לא לשכוח את הקב"ה ולהודות לו על כל הטובה.
ומכיוון שהעומק הנפשי של שכחת הבורא נובע ממידת הגאווה, ומידה זו טבועה עמוק מאוד בלב האדם – לכן חייבים אנו להתמיד בהכרת הטוב ולומר תודה לבורא בכל עת ובכל שעה על כל טובה קטנה כגדולה שהוא עושה איתנו, להודות לו שהכל מאיתו יתברך ולא בכוחנו ובעוצם ידינו. על ידי זה לא נשכח את הבורא אפילו לא לרגע, ולא ניכשל בלאו של "פן תשכח את ה'".
אבל לא די בכך, אלא דרושה התבוננות מעמיקה ומקיפה מדי יום בכל ההצלחות ובכל התחומים. צריכים ממש לשבת ולהתבונן ביישוב הדעת כיצד הקב"ה הוליך והוביל אותנו עד היום לכל הטוב והשפע שיש לנו בכל תחום ותחום, בפרט ובכלל לנו ולאבותינו, בגשמיות וברוחניות, ולהגיע למסקנה שהכול כולל הכל זה בחסדו של הבורא, ושאם לא נודה לו על כך בצורה עמוקה ורצינית – הרי שאנו חוטאים חטא חמור מעיקרי התורה שהוא שכחת השם והרגשת גאווה של 'כוחי ועוצם ידי'.
חשוב מאוד לומר תודה בקצרה על כל מה שיש לאדם: על השולחן ועל הכיסא, על האור והמזגן, על הבגדים ועל האוכל ולהיות מקושר עם התודה כל היום, וזו דרך ארץ בסיסית. אבל כל אחד יכול להרגיש בעצמו את ההבדל בין אמירת תודה כזו לבין להקדיש זמן יומיומי להתבוננות ולהודות!
לכן, על מנת לקחת את הדברים הלכה למעשה, יש לקבוע זמן בכל יום ולהתבונן על היום שלנו, על החסדים והטובות, ולהודות לבורא עולם על כל ההצלחות שיש לנו בחיים ולזכור שהכל בחסד וברחמים ממנו עלינו, ולא בכוחנו. בגשמיות, נודה על הבריאות לפרטיה ועל השפע, על המשפחה, על בני הזוג והילדים. ברוחניות, נודה על הזכות שנפלה בחלקנו לקיים מצוות, שקיבלנו את התורה, שאנו זוכים לאמונה, נהנים מהתפילה האישית – השיחה בשניים עם בורא עולם (התבודדות), על השבת – יום המנוחה לגוף ולנפש ולחידוש הכוחות וכן הלאה. להתבונן היטב על כל דבר ולהודות לבורא עולם בלב שלם.
ולמה זה חשוב? מכיוון שעבודה זו מעניקה לאדם הכרה והרגשה אחרת לגמרי, מעוררות אותו להכרת הטוב פנימית ועמוקה, ולהתחזקות ופיתוח מידת הענווה.
אם ניקח, כדוגמה, הורים שמפנקים את הילד ונותנים לו הכל, והוא אכן אדם מחונך שאומר תודה ומעריך, אבל מה לעשות שהשגרה שוחקת, ואם ירצה או לא הוא מתחיל להתרגל לכל הטוב והנעים הזה שמורעף עליו ובהמשך גם לא מעורר בו התרגשות יתירה. אבל לפני יום ההולדת של הוריו, הוא כותב להם מכתב ברכה נרגש ומקדיש זמן להתבוננות על כמה הם טרחו עבורו, וממקום זה הוא מגיע להערכה עמוקה ומרגיש בושה. למה? כי אם היה עושה את זה על בסיס יומי היחס שלו להוריו היה של יראת כבוד ועדינות מקסימלית.
אך מכיוון שהוא לא עושה את זה, הוא אומנם אומר תודה אך בפועל לא רואה לנגד עיניו את כל הטובה שהם משפיעים עליו, לכן הוא בסכנה גדולה. כי ברגע של חילוקי דעות כל חינוכו לומר תודה לא יחזיק מעמד והוא בקלות יכול להגיע לפגיעה חמורה בכבודם של הוריו ולראות אותם כטרחנים ומטרידים חלילה. ולצערי הרב, אני שומע על מעשים כאלה כל יום!
כך הוא הדבר גם ברוחניות – הסכנה שבחוסר ההתבוננות היומיומית בחסדיו המרובים והנפלאים של הבורא עלינו – כפי שמפורש בפסוקים והובא בדברי "אור החיים" הקדוש זיע"א על פסוק זה, וזו לשונו: "וזכרת את ה' וגו' – פירוש שצריך לתת ליבו על טובתו כי מה' הייתה לו, ודבר זה יעירהו תמיד להכיר בוראו והשגחתו עליו. ותחילת תחבולות יצר האדם היא להשכיחו דבר זה ודרך זה יכנס לאבדו, ואולי כי לזה סמך מאמר שאחרי זה "והיה אם שכוח תשכח" – פירוש אם שכוח דבר זה שה' הוא המטיב לך וגו' סופך שתשכח את ה', וסופך ללכת אחרי אלוהים אחרים, ולא במחשבה לבד אלא במעשה כאומרו 'ועבדתם', ולא עבודה שאינה מסוימת באיסור אלא 'והשתחווית להם' שהיא עבודה מסוימת באיסור לכל עבודה זרה שבעולם… הא למדת שהזכירה זו גדר גדול לעבודת ה' ומחסרונה ידיחנו השטן ממדרגה למדרגה למטה ממנה".
התודה – היא הקיום המעשי של עיקר גדול בתורה ויסוד גדול בעבודה הרוחנית שלה אדם, היא ההגנה הטובה מפני היצר הרע הראשון. והיא גם ביטוי של מידת הענווה שהיא המידה הגדולה והנעלה ביותר!
אולי גם זה יעניין אתכם:
סגולה בת 800 שנה
אז כמו שאתם מבינים, תודה מתוך התבוננות היא המקפצה הגדולה והכי טובה למידת הענווה, שגוררת אחריה הצלחה וישועה לרוב, כפי שמצאנו בכל ספרי המוסר. ולענייננו, מידה זו גורמת לקיבול משאלות הלב גם אם הוא אינו מתפלל כלל, כפי שאומר רבי משה מקוצי בעצמו בדבריו במצווה זו:
ניתן בהחלט לומר שהתודה מתוך התבוננות ויישוב הדעת היא "מקפצה" לענווה, ומידת הענווה גוררת בעקבותיה הצלחה וישועה לרוב כמבואר בכל ספרי המוסר. ולענייננו, מידה זו גורמת לקיבול משאלות הלב גם אם האדם אינו מתפלל כלל, כמו שאומר רבנו משה מקוצי בעצמו: "ואני דרשתי עוד, כי אפילו משאלות ליבם ותאוותם (של הענווים המכירים טובה לה') שומע הקב"ה וממלא רצונם אף על פי שלא התפללו על זה, שנאמר: 'תאוות ענווים שמעת ה', תכין ליבם תקשיב אוזנך" – 'תפילת ענווים' לא נאמר, אלא 'תאוות'. 'תכין ליבם' – כלומר מה שחושבים בליבם".
הוכחה מובהקת מדברי הסמ"ג, שכותב זאת בספר הלכה, שהתודה וההודאה לבורא עולם מעידה על ענווה ומביאה את האדם אליה, ועל ידי מידה זו זוכים לקבלת משאלות הלב אפילו בלי תפילה!
זה מסביר לי הרבה מאוד סיפורי ישועה שאנשים מספרים לי. פעמים רבות אנשים לא נושעים בגלל הגאווה שלהם, כי "מי שיש בו גאווה אין תפילתו נשמעת" אומר רבי נחמן מברסלב (ספר המידות, גאווה מ"ז), ומדברי הסמ"ג רואים שחוסר הכרת הטוב הוא גילוי של גאווה. לעומת זאת, "על ידי ענווה תפילתו נשמעת" (שם, ענווה ה), כי "לב נשבר ונדכה אלוקים לא תבזה". והסמ,ג מוסיף, שאדם עניו נושע אפילו בלי תפילה. וכשאדם מתחיל להתבונן בטוב שהבורא משפיע עליו, מעריך אותו ומכיר טובה אמיתית למי שנתן לו – זוכה להכניע את מידת הגאווה ומושך על עצמו את הענווה שמושכת עליו ישועות אדירות גם בלי תפילה!
אנשים רבים סיפרו לי שהם לא היו נוהגים לומר תודה ולהעריך את החסדים שהקב"ה השפיע עליהם – את ההצלחה, המתנות הנפלאות שקיבלו ממנו, משפחה, חברים, בריאות ועוד. הם קיבלו הכל כמובן מאליו או חשבו שהכל בכוחם ובעוצם ידם. וברגע שנחשפו לעניין התודה הם החלו להעריך את מה שיש להם.
התודה, עודה לאדם שינויים גדולים ואדירים בחייו. והעיקרי הוא – שנפקחות לו העיניים והוא מתחיל לראות את הטוב שמציף אותו. כי אז, הוא מתמלא בשמחת חיים – הדבר שכולנו מייחלים לו. ממקום זה הוא רואה את הבורא שמשפיע עליו ומפסיק לחשוב שהכל נעשה בכוחו ובעוצם ידו, הוא זוכה לדעת וענווה נפלאה. על אדם בעל גאווה אומר הקב"ה "אין אני והוא יכולים לדור ביחד", וכשהבורא לא איתו אין לו סיכוי להצליח. אבל אדם עם ענווה זוכה שהקב"ה איתו הכי קרוב, ומי שהבורא איתו מצליח בכל בעולם הזה ובעולם הבא.
אז הנה קיבלתם את הסגולה המושלמת לכל ההצלחות והישועות שתרצו, להגשמת החלומות ומשאלות ליבכם. ויהי רצון שנזכה לזכור היטב כל יום ולא נשכח לעולם את הזכירה שבורא עולם הוא הנותן לנו כוח לעשות חיל ויתקיים בנו "ימלא ה' כל משאלותיך", "והיה טרם יקראו ואני אענה", אמן כן יהי רצון.
כ"ג אייר התשפ"ג
5/14/2023
אהבתי ממש. תודה רבה על כל החיזוקים.
כ' אייר התשפ"ג
5/11/2023
זה כתבה מדימהה!!!