משני צידי האקסטרים

יום אחד אדם מאבד את העבודה שלו… הוא חוזר הביתה, מסתכל סביבו ואומר, "המקום הזה מזעזע!" ואז הוא פונה לאשתו וצועק, "מה לכל הרוחות את עושה כל היום?", היא לא נשארת חייבת ו'זורקת' איזו מילה להגנתה והלבה פורצת מתוכו כמו הר געש מפחיד.

ויש גם את הסוג ההפוך, זה שמתכנס בתוך עצמו ומתנתק מכולם – מהאישה/הבעל, הילדים, החברים – ולא מדבר עם אף אחד. הוא יכול למשוך את התגובה השקטה הזו שעות ואפילו ימים עד שהוא מחליט לחזור לעולם האנשים.

איזו עזרה מציעה הפסיכולוגיה המודרנית לאנשים שנמצאים על שני צידי האקסטרים כדי לאזן אותם? את שתי התגובות הללו היא תראה כמסוכנות ולא בריאות מבחינה רגשית. כשאנשים חיים ב"אקסטרים", זמנים קשים יהיו מנת חלקם. קשה מאוד לבנות קשרי חברות במצב כזה. והם גם יגלו, אם כי בדרך הכואבת, שזה ממש לא נעים להיות לבד וללא חיי חברה. הסיבה העיקרית לתיקון עצמי, על פי ההשקפה המודרנית, היא על מנת שאנשים יוכלו להתאים יותר לחברה או יזכו בסוג של תועלת חברתית.

כדי לאזן את הרגשות של אנשים, הפסיכולוגיה המודרנית מעודדת אנשים להביא אל הפרונט רגשות כמו כעס, יהירות, קנאה ורדיפה אחר הכבוד. אם למישהו יש צורך להביע את הכעס שלו – על מי שלא יהיה, נאמר לו שהוא בהחלט יכול לעשות את זה. ואם הוא רוצה, אז גם לשחרר את זה בצורה ישירה על מי שהכעיס אותו. למה? כי הטיעון הוא, שאם אדם לא מביע את המניעים הפנימיים שלו, למשל כמו כעס או רצון לכבוד, הוא יהפוך ליצור זועם ובהמשך יתמלא בבעיות. אם הוא מביע את הכעס שלו – בין אם על ידי זריקת כריות או לחבוט עם אלת בייסבול בשק כלשהו (בוודאי לא בבן אדם) – זה אמור להרגיע אותו.

תיאוריית שחרור הרגשות הזו מתבססת על תיאוריה קודמת של זיגמונד פרויד, שהוא עצמו פסל בהמשך. הוא כינה אותה "התיאוריה הכלכלית". פרויד הסתכל על המוח בצורה נוירולוגית טהורה. כמו כן, הוא סובר שהמוח בנוי מאנרגיה על טבעית. לכן, אם יותר מדי אנרגיה נחסמת נוצר לחץ במוח שבסופו של דבר יתפרץ החוצה. המסקנה? הדרך להתמודד עם מצב כזה היא לשחרר את הקיטור בקליניקה של המטפל ולא על כל מה שנקרא בדרך.

מאמרים נוספים בנושא:

מתנקים מהכעס

כשבפנים זה מרגיש נקי

ידיים של אמונה

זץ חשמלי

לכעס יש מחיר

בתוך השקט

עשרת הדיברות לחיים מאושרים

מכל הלב

זה לא קורה פתאום

אבל כדי שזה יעבוד יש תנאי: אם אדם הוא לא יותר מהרגשות השליליים שלו, אותם הוא צריך לשחרר על מנת להירגע, אז הגישה הזו תעבוד. אולם כולנו יודעים שהאדם בנוי מגוף ונשמה, וכדי שאדם יישאר בריא מבחינה נפשית הוא צריך לדעת לאזן את הצרכים של הגוף עם צרכי הנשמה. כשאנשי מקצוע מעודדים אנשים לשחרר את הרגשות הוולגריים שלהם, הם מאפשרים לגוף לשלוט בנשמה. וכשלגוף ניתנת האפשרות לשחרר את הרסן ולהשליט את הרצונות והתאוות שלו בלי וויסות או שליטה, העימות בינו לבין הנשמה יחריף עוד יותר.

הפסיכולוגיה המודרנית רואה את האדם כגוף בלי נשמה. לכן, כל מה שנחוץ להגיע למצב של שלווה ושקט פנימיים הוא שחרור הדחפים הפנימיים. אך מכיוון שאנו יודעים שהאדם הוא מכלול של גוף ונשמה אנו צריכים שיטות התמודדות עם צרכי השניים. מסיבה זו התורה לא תאפשר לאדם להעצים את הכעס או הפנטזיות הנרקיסיסטיות שלו. כי אולי הוא ירגיש טוב זמן קצר אך  תוך כדי התהליך יצמצם את אור נשמתו.

שיטת התורה היא לעבוד עם הגוף והנשמה בו זמנית. אנו מדברים אל שניהם באותו זמן מכיוון ששניהם אמיתיים.

כאשר אדם מלא בכעס בא לקראתנו (וכעס הוא תוצר של הגוף) – נאזן את הכעס הזה על ידי העצמת אור הנשמה שלו, אבל בהחלט גם ניתן לגוף שלו את מה שהוא צריך, עם גבולות כמובן. כדי להעצים את אור הנשמה שלו (שנקרא אמונה) נחלוק איתו רעיונות מרוממים, כאשר הרעיון הגבוה ביותר הוא אמונה. וכידוע, אין מקום לכעס בעולם מכיוון שהכל בשליטתו של הבורא, ומה שנראה כמכעיס או לא נכון – הוא אך ורק לטובתנו. אם אדם מסוגל להפנים את המסר הזה הוא לא יכעס.

דרך נוספת היא, להסביר לאדם בשיחה רגועה ונעימה על הנזקים שהכעס גורם לגוף (ראו דבריו של הרמב"ן באגרת המפורסמת ששלח לבנו – אגרת הרמב"ן, שם הוא מדבר על נזקי הכעס). יש ביכולת האדם להירגע אחרי הסבר כזה, ובעיקר כשהוא מבין את ההשלכות הקשות של רגשות שליליים.

ויותר מכל, אין כמו השיחה הכנה והפתוחה עם בורא עולם בתפילה האישית לטפל בכל סוגי המצב בהם אדם נמצא, ושבה הוא יכול להוציא את כל הכעסים והרגשות השליליים שבתוכו ביחד עם מי שיכול להבין אותו הכי טוב מכולם, ומי שיכול להעניק לו את העזרה הטובה ביותר.

* * *

ד"ר זאב בלן הוא פסיכותרפיסט העוסק בתחום למעלה מ-32 שנים, מטפל ומאמן בעזרת האמונה (אמונה קואצ'ינג) ועל פי משנתו של רבי נחמן מברסלב.