דוד המלך, הבעל שם טוב ושואב המים – סיפור לשבת  

“וָאֶתְחַנַּן אֶל ה’ בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר” (ואתחנן כ”ג) 

בעירה אחת הסמוכה לעיר מז’יבוז’, עירו של הבעל שם טוב,חי אדם עשיר וירא שמים. עשיר זה רצה לכתוב לו ספר תורה מהודר. שחט כמה עגלים כדי לעבד את עורם ליריעות קלף בעבור הספר ואת הבשר חילק לעיניים, סופר סתם קבל מידו סכום כסף קבוע כדי שיכתוב עבורו את ספר התורה. לאחר כמה שנים כאשר הושלמה מלאכת הכתיבה, ערך העשיר סעודה גדולה והוא עצמו עמד לפני הקרואים הרבים ודרש דרשה מלומדת בתורה. 

בקרב הבאים היה גם נושא מים עני שהיה מרבה באמירת תהילים. איש לא ידע כי קריאת התהילים של אדם פשוט זה מגינה על העיר כולה מכל צרה. ישב האיש בקצה השולחן נסתר מעין רואה.  

רעב היה האיש. מזה זמן רב לא הגיש מאכל לפיו. חלות טריות וחמות הונחו על השולחן. חשב לעצמו ‘ודאי יעבור זמן רב עד שהסתיימו הדרשות ויתחילו בסעודה. אלך ואטול ידי ואוכל חתיכה מן החלה ובכך אשקיט את רעבוני, הן מקומי בקצה השולחן, וודאי איש לא ירגיש במעשיי”. חשב ועשה. 

אלא שהעשיר ראה מעשיו וקרא בכעס: “מדוע נטלת ידייך לפני כל המסובים? וכי רק בגלל שאתה מרבה באמירת תהילים אתה חושב שאדם חשוב אתה?!” 

כששמע זאת נושא המים, הניח את החלה בבושת פנים ושב מבויש לביתו. יתר הסועדים נטלו ידיהם ולא שמו לב למה שקרה. לאחר הסעודה עזבו האורחים, והעשיר ישב ללמוד על פי סדרי לימוד התורה שקבע לעצמו. פתאום הגיע לביתו שליח שלא הכיר וקרא לו לצאת החוצה. הפסיק העשיר את לימודו  ויצא החוצה מן הבית, אז באה רוח סערה ונשאה אותו הרחק אל המדבר. פחד נורא נפל על העשיר, ולא ידע מפני מה נענש כך, אז נזכר וחשב: “אין זאת כי אם בגלל ביישתי את נושא המים. הלבנתי את פניו ברבים”. הסתכל העשיר סביבו וראה בית מואר באור יקרות בכוחותיו האחרונים זחל אט אט אל פתח הבית, התיישב לצד הכניסה והטה הוזנו לקולות הבוקעים מן הבית. לפתע שמע קריאה: “פנו מקום לדוד מלך ישראל. ברוך הבא דוד מלך ישראל! פנו מקום לרבי ישראל בעל שם טובה. ברוך הבא רבי ישראל בעל שם טוב!”. 

המשיך העשיר והטה את אוזנו למתרחש בתוך הבית והנה שמע את הבעל שם טוב שואל: “מפני מה היהודי הזה בחוץ, ועל מה הביאו אותו לכאן?”.  ענה לו דוד המלך ואמר: “אני הזמנתי את האיש הזה לדין, ואתה, רבי ישראל, תהיה לו למליץ יושר”. 

טען דוד המלך ואמר: “אני בקשתי מבורא כל העולמים שכל מי שיקרא את שירי התהילים אשר כתבתי יעמוד הדבר לזכותו כאילו עוסק בהלכות הקשות של ‘נגעים ואהלות’, והנה בסעודתו של עשיר זה היושב כאן בחוץ היה נושא מים שהרבה באמירת התהילים, ועשיר זה ביש אותו והלבין פניו ברבים, אני מבקש מבית דין לפסוק בעניין זה”.  

“אכן, עונשו של אדם כזה הוא מיתה בידי שמים בביתו”. כאן התערב הבעל שם טוב ואמר: “אינכם צודקים, הלא אם ימות העשיר, לא ידע איש על מה ולמה נגזר עליו כך, ואיש לא יבין כמה גדולה מעלתה של אמירת תהילים, וכמה גדול עונשו של מי שמבייש אדם האומר תהילים. מוטב שישאר בחיים, ילך ויפייס את נושא הכלים ואף יעשה למענו סעודה גדולה כדי שיודע ברבים כמה חשובה אמירת תהילים”. אז יצא מן הבית שליח בית הדין, פנה לעשיר ואמר לו: “הבחירה בידך; או שתמות בידי שמים או שתפייס את נושא הכלים”. קבל עליו העשיר לפייס כפי שפסק הבעל שם טוב. אחר כך שמע כי שואלים את הבעל שם טוב “האם העשיר הזה מכיר את מעלת כבודו?”, “לא”, השיב הבעל שם טוב. 

“אם כך, אדם כזה המתגורר כה קרוב למקום מושבו של הבעל שם טוב ואינו מכיר אותו מן הראוי שימות בידי שמיים”. שוב עמד הבעל שם טוב וטען לפני בית הדין “אם ימות בידי שמים, לא ידע איש על מה ולמה, עצתי היא שישאלו אותו אם הוא מקבל עליו שמהיום והלאה יכיר בי ויבוא אלי”.  

יצא שליח בית הדין ושאל אותו אם מקבל את עצתו של הבעל שם טוב. לאחר שהסכים העשיר נתנו לו כד מים רחץ את פניו ושב לאיתנו. אז בא עמוד ענן ונשאו בחזרה לביתו. שם סיפר העישר למקוריו על מה שקרה. 

למחרת בבוקר קרא העשיר לנושא כד המים, התנצל בפניו פס אותו וערך סעודה גדולה בהשתתפות מוזמנים רבים ושם סיפר את אשר ארע. אח”כ נסע אל הבעל שם טוב, ברגע שראה את פניו זהה אותו כאיש קדוש שהיה לו למליץ יושר במשפטו נפל והתעלף. כשהתעורר מעלפונו סיפר לבעל שם טוב את מה שעבר עליו, ענה לו הבעל שם טוב “אין צורך, אני יודע את הכל..”.  

מאותו יום הפך העשיר לאנשיו הקרובים של הבעל שם טוב. מכאן, נלמד מאורך אפיו של ה’ אלינו, נכבד ונעריך נייקר ונאהב כל יהודי באשר הוא! 

המאמר מוקדש לעילוי נשמת אימי מורתי מרת ברכה חתון בת שרה שנלקחה לבית עולמה בט”ז מנחם אב, שבת ואתחנן. תנצבה ומנוחתה עדן