תיקון הניצוצות

רבינו הק’ בליקוטי מוהר”ן (ח”ב י) כותב: “מַה שּׁהָעוֹלם, הוא רַקְ רְחוֹקִים מֵהַשּׁם יִתְבָּרַךּ , הוא רַ קְ וְאֵינָם מִתְקָרְבִים אֵלָיו יִתְבָּרַךְ וְאֵינָם מִתְקָרְבִים אֵלָיו יִתְבָּרַך רְחוֹקִים מֵהַשּׁם יִתְבָּרַךּ מֵחֲמַת שׁאֵין לָהֶם יִשּׁוב – הַדעַת, וְאֵינָם מְיַשְּׁבִין עַצְמָן. וְהָעִקּר מֵחֲמַת שֶׁאֵין לָהֶם יִשּׁוב – הַדעַת, וְאֵינָם מְיַשּׁבִין עַצְמָן. וְהָעִקרּ לְהִשׁתדל לְיַשּׁב עַצְמוֹ הֵיטֵב, מָה הַתכְלִית מִכָּל הַתַכְלִית מִכָּל הַתאֲוות ומִכָּל עִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַזֶה, הֵן תאֲווֹת הַנִּכְנָסוֹת לַגּוף, הֵן תאֲווֹת שׁחוץּ לַגּוף, כְּגוֹן כָּבוֹד, וְאָז בְּוַדאי ישׁ וּלַגב אֶל השם.” כְּגון כָבוֹד, וְאז בְּוַדאי יָשׁוב אֶל השם.”

נמצא שבשביל להתקרב להקב”ה על האדם קודם כל לדעת ולהבדיל בין הטוב לרע. ישנה טעות של של הרבה שחושבים שקודם צריך להכניע את הרע ורק לאחר מכן לעשות טוב, לדוגמא מי שפגם וקלקל הרבה מאוד אזי עליו קודם לצום ולהתענות בכדי להסיר את כל הפגמים וכל הכתמים שנעשו על ידו בעבר, ורק לאחר מכן יעסוק בתורה כראוי, וזה למעשה טעות נוראה מכיוון שהאדם אם יתעסק ברע שלו וירצה לבטלו או לתקנו אזי יקשה עליו הדבר עד מאוד ושמא במקום לתקן הוא ימצא מקלקל.

אלא הדרך הנכונה היא בעבודת ה’ להתחזק בעשיית טוב ועל ידי שירבה בעשיית טוב אזי הרע יתבטל ויתוקן מאילו, כמובן שהאדם ירבה בתפילות על כל הטוב שהוא עושה. וזה מה שר’ נתן אומר בליקוטי הלכות (יו”ד הל’ שחיטה( שקודם צריך להקריב את קרבן התמיד שהוא מסמל את עשיית הטוב ורק לאחמ”כ להקטיר קטורת שהיא מסמלת את העלאת כל הפגמים שנתקלקלו כבר, כמובא בסדר התפילה לעניין סידור המערכה.

נמצא שבכדי מלהתנתק מהרע האדם קודם צריך לכנוס ולהתחזק בעבודת ה’ כראוי ורק לאחר מכן הוא חוזר ושב לתקן את פגמיו שבעבר, ואל תתמה ממה שכתוב “סור מרע ועשה טוב” שלכאורה משמע שהאדם צריך קודם לתקן את הרע שבו ורק לאחר מכן עשה טוב? שכן יש מי שכתב בזה שהכוונה “סור מרע” שע”י ה”ועשה טוב” הרע יסור מאליו, וישוב נכון הוא. אך נראה יותר לבארו בפשיטות “סור מרע” הכוונה שקודם כל צריך לדעת שהרע הוא רע וליישב את דעתו בענין זה, שידע קודם ויבדיל בין קודש לחול ובין טוב לרע ואזי ממילא יוקל עליו לעשות טוב של אמת, כי העיקר זה ישוב הדעת שהאדם ידע שהוא רוצה לעבוד את ה’ וכל שאר הדברים הם כלא היו.

וזה מה שאנו מוצאים בפרשתנו שיוסף הצדיק יורד למצרים להעלות ולתקן את כל ניצוצות הקדושה שנפלו שם, אבל יוסף הצדיק קודם כל עבד והִרבָּה בעשיית טוב אצל אביו שבע עשרה שנה כמנין טוב ורק אחרי שחיזק את הטוב שבו אזי ממילא כבר יכל לרדת למצרים ולתקן ולהכין גם את הירידה הכללית של עם ישראל לשם בהמשך הזמנים.

וזה עבודה של כל אדם מישראל רק שהצדיקים יודעים ליישב את דעתם בכל דבר ודבר בעבודת ה’ ולנו חסר העיקר שהוא הישוב הדעת כי מי שיש לו יישוב הדעת בודאי ישוב אל ה’ כי עיקר כוחו של היצר הרע הוא בזה שהוא מטשטש את ראייתו של האדם ואת הכוח שניתן לו להבדיל בין טוב לרע ועל ידי זה שהאדם כבר לא מכיר ומבדיל אזי בקלות ניתן להפילו או לומר לו על עברה שהיא מצווה או זה עצמו שקודם יתעסק לתקן את פגמיו ועל ידי זה להחליש אותו.

כי מי שאין לו את עבודת הפנים שזה למעשה התורה והתפלה א”כ כיצד הוא רוצה לשוב ולצאת לבחוץ ולעבוד שם את ה’ שהרי אין לו יסוד איתן וממילא הוא לא יחזיק וזה עצת היצר הרע שבוער באדם ומייאש אותו ואומר לו הא כיצד אתה לומד וכיצד אתה מתפלל ראה בעצמך מי אתה, ועל זה צריך להשיב לו שרבינו מלמד אותנו לעסוק בטוב וממילא הרע יתבטל, ומזה ילמד כל אדם שקודם כל ליישב את דעתו ולעסוק בטוב ואזי הוא יזכה ממילא שכל הפגמים יתוקנו ויטהרו.

והכל בזכותו של הנחל נובע מקור חכמה רבנו הקדוש שאמר אני נהר המטהר מכל הכתמים אכי”ר