הכוח להחיות

מסע התלאות

אחד מגדולי הדור נוהג לספר בשיעוריו על יהודי ניצול שואה שנשאל מה נתן לו את הכוח להחזיק מעמד, וכך הוא מספר:

"לפני המלחמה הייתי נער צעיר ולבי חשק בתורה. רציתי ללכת ללמוד בישיבה של גאון הגאונים רבי שמעון שקופ. גם הורי מאוד שמחו מכך, אך דא עקא – כסף אַיִן. היינו עניים. אבל על החלום לא ויתרנו בשום מחיר. אימי היקרה ארזה את מעט מטלטלי, ציידה אותי בצנימים, ויצאתי ברגל לדרך ארוכה. מידי פעם הסיע אותי יהודי כפרי כברת דרך בעגלתו, לפעמים היו מרחמים עלי עוברי אורח ונותנים לי פת לחם, ובלילות הייתי ישן על ספסלים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות.

"אבל הראש שלי לא היה מונח במצבי הגשמי. התרגשתי וחששתי מפני מבחן הכניסה לישיבה. כל הדרך שיננתי את הדפים שעליהם היה בכוונתי להיבחן. כך עברו עלי שבועיים תמימים בדרכים, עד שעמדתי בפתח הישיבה בעיר גרודנא, רזה, חיוור, ומותש.

השאלה הראשונה

"כשהגעתי לישיבה וביקשתי להתקבל אמרו לי לגשת לביתו של ראש הישיבה. דפקתי על הדלת ומי שפתח היה רבי שמעון שקופ בכבודו ובעצמו. תלאות הדרך היו ניכרות עלי, וזה לא נעלם מעיניו החודרות של הגאון. הוא הכניס אותי לביתו במאור פנים וכשביקשתי להיבחן אמר לי שיש לו רק שתי שאלות, אם אשיב עליהן נכונה, הוא מקבל אותי לישיבה.

"נדרכתי כל כולי. ידעתי שיהודי גדול כזה יכול בשתי שאלות לצלול לעומק ולרוחב. גייסתי את שארית כוחותי וציפיתי לשאלה הראשונה. ראש הישיבה פתח ואמר 'אמור לי נערי, מתי לאחרונה אכלת ארוחה חמה?' 'לפני שבועיים' אמרתי לו, נדהם מהשאלה. 'אני עוצר את המבחן', אמר, 'ואני דורש שתאכל. נמשיך את המבחן אחרי שתסעד את לבך כראוי'.

"אבל ההפתעה שלי גדלה שבעתיים כאשר ראיתי שהרב לא חס על כבודו ועל שנותיו והוא מבקע עצים בעצמו וממלא את הסיר וחותך את הירקות תוך כדי שהוא מתנצל ואומר לי: 'צר לי, אבל הרבנית לא נמצאת כאן היום, ולכן תיאלץ להסתפק בבישולים שלי…'

"זה לא כמו היום שיש גז ומים זורמים. מדובר בדור שבו לחמם כוס תה היה פרויקט לא קל, וכאן עומד גדול הדור במשך זמן ממושך וטורח להכין לי ארוחה חמה ומזינה. התרגשתי עד עמקי נשמתי מאהבתו, מרחמנותו, ממסירותו.

המבחן שלא יישכח לעולם

"הארוחה הזו השיבה את נפשי פשוטו כמשמעו. זכיתי לאכול לשובע מתבשליו החמים והטעימים של גאון הגאונים. גאון בתורה, גאון באהבת ישראל, וגאון בעשיית חסד. אבל עדיין חששתי מפני השאלה העיקרית של המבחן.

"לאחר ברכת המזון פנה אלי הרב ואמר: 'כעת נמשיך במבחן'. חידדתי את כל חושי. והרב פתח ושאל: 'מתי בפעם האחרונה ישנת במיטה חמה?' מרוב תדהמה עצרתי לרגע ואז עניתי: 'לפני שבועיים, כבוד הרב'. 'מצוין', שמח הרב, 'ענית נכונה על השאלות והתקבלת לישיבה. וכעת בוא אחרי ואציע לך מיטה חמה'.

"ושוב לתדהמתי לא היה גבול כשגדול הדור לקח אותי לחדרו והציע לי את מיטתו שלו בכבודו ובעצמו במצעים נקיים, השכיב אותי לישון וכיסה אותי כאב רחום…

"המפגש הבלתי אמצעי הזה עם המידות הנאצלות של גדול אמתי בישראל, הרב הדומה למלאך ה' – הותיר עלי רושם בל יימחה. כל ימי לא אוכל לשכוח זאת. מהיכן לוקחים לב כזה? לימוד התורה של הרב בקדושה ובטהרה הפך אותו לאדם אמתי הדומה לבוראו.

"ותדעו לכם שמה שעברנו במלחמה לא נוכל לעולם להסביר במילים. גם הרוע בהתגלמותו מחוויר לעומת הרוע של הצוררים הארורים ימ"ש. כמעט בכל יום שאלנו את נפשנו למות. אבל בכל פעם שהגעתי לייאוש מחיי, נזכרתי ברבי ומורי ואמרתי לעצמי – אם יש בעולם תורה שיכולה להפוך חיה למלאך ה' צבאות, שווה לחיות ולהחזיק מעמד. זה הדבר היחיד שהחזיק אותי בחיים".

שלושה הבטים בחסד

במעשה הזה אני רוצה לחתום סדרה של שלושה מאמרים עם שלושה הבטים שונים בחסד:

ההיבט הראשון עליו כתבנו במאמר הראשון הוא שהחסד נותן משמעות לחיים, טעם לחיים. קודם כול אתה בעצמך מקבל סיבה לקום בבוקר. החסד ממלא את הנפש באור ה'.

ההיבט השני הוא שהחסד ממתיק את הדין מעל העולם, פותח שערים, ומשפיע שפע וישועות לך ולכל העולם כולו, כי החסד והרחמים הם תכלית הבריאה.

וכעת אנו רואים היבט שלישי שהחסד שאתה עושה משפיע על הסביבה ונותן גם להם טעם בחיים. רבי שמעון שקופ לא נתן לנער המסכן רק צלחת מרק ומיטה. הוא נתן לו כוח ללמוד ולגדול בתורה במשך שנותיו בישיבה, והוא גם נתן לו כוח לכל החיים, לחיות ולשרוד אפילו בשבעת מדורי הגיהינום.

כשאתה עושה חסד עם חבר ונותן לו באהבה ובמאור פנים נניח מאה שקל לקניות לשבת – למעשה יכול מאוד להיות שהחסד שאתה עושה שווה פי אינסוף מהערך הגשמי של הכסף. המקבל רואה שיש בעולם רחמנות, והוא מבין שהבורא רחמן וזה נותן לו אמונה, זה נותן לו את הכוח לראות שגם כל הצרות והייסורים והצמצומים שעוברים עליו – בתוך כל זה יש רחמים גדולים.

הציון במבחן האמונה

וזה הכוח הגדול ביותר לחיים: כוח האמונה. איזו אמונה? האמונה שה' ברא את כל העולם בשביל לרחם ולהיטיב, האמונה שהעולם מלא בטוב. והאמונה הזאת מחייבת אותנו לעשות חסד בכל כוחנו, שזו תהיה תמצית שאיפתנו, כי אם זה הרצון של הבורא בבריאת העולם – זה צריך להיות גם הרצון של כל נברא: לממש את כוונת הבורא ולהיות שותף בתכלית הבריאה ולמלא את העולם בחסד וברחמים.

וחוץ מזה שהרצון להיטיב צריך להיות השאיפה של כל נברא, הוא גם הציון שלו במבחן החיים, והוא גם התעודה שלו המעידה על קרבתו אל התכלית.

האמונה שה' טוב ומטיב והשאיפה ללכת בדרכיו הן הבסיס של האמונה שהכול לטובה, של כל דרך ההודיה והשמחה בחלקו. וזה המפתח לחיים טובים ומאושרים כפי שכבר כתבנו רבות.

לרחם בלי חשבון

עם ישראל זקוק לישועות גדולות. הכוח להמשיך ישועות הוא בידיים שלנו. בידינו לרחם ולעזור ולהיטיב, בידינו לוותר ולמחול, בידינו לגמול חסד גם עם אלה שמצערים אותנו. וכל שכן עם אחינו ואחיותינו ועם בני בתינו. זה הזמן לשים בצד את כל החשבונות ופשוט לרחם ולהשפיע בלי חשבון של 'מגיע – לא מגיע'. גם אנחנו רוצים שגם ה' ייתן לנו בלי חשבון, כי על פי החשבון אוי ואבוי לכולנו.

בדורנו קשה מאוד לצפות לתשובה שלימה, ואפילו להתפלל כבר אין לאנשים כוחות. זה הזמן להתחזק בעשיית חסד, כמו שלמדנו בשבוע שעבר במעשה על רבי תחומא. ובכל פעם שאתה עושה חסד ומרחם תגיד לקדוש ברוך הוא: "בורא עולם, אני בסך הכול בן אדם נגוע במידות רעות ואני זורק את הכול ומרחם ועושה חסד – אם כן אתה, אב הרחמים, כולך רחמנות, כולך טוב, אנא, עשה עם כל בניך עם ישראל חסד גדול ותמשיך לנו ואת כל הישועות ותגאל אותנו גאולה שלימה בקרוב ממש ברחמים, בלי צרות, בלי ייסורים, בלי מלחמות, בלי טילים, בלי פיגועים, ובלי מחלות…"

בפרשת השבוע אנו קוראים על מכירת יוסף, שנאת אחים שסילקה את השכינה מגדול הדור כלומר מהדור כולו. זה בחינה של חורבן בית המקדש של אותו הדור. ואנחנו יודעים שעד היום אנו סובלים מאותו עוון. והתיקון של זה הוא פשוט להרבות באהבה ואחווה ושלום ורעות, רחמנות צדקה וחסד, מתוך אהבת חינם. ובפרט בחג החנוכה שבו אנו מוסיפים אור, וכבר כתבנו שהאור הגנוז שנברא ביום הראשון שמאיר בחג החנוכה – הוא אור החסד שהגיע הזמן שכבר יתגלה ויאיר את העולם.

זה הזמן להוסיף אור של חסד בעולם ועל ידי זה נתקן את כל מעשינו ותתגלה מלכות ה' וטובו ורחמנותו וכך גם העולם כולו יגיע לתיקונו ולתכליתו אמן כן יהי רצון.