אמת ואמונה

מי שכוונתו אל האמת, וחוגר עצמו למלחמה בשביל האמת – הוא מנצח תמיד, כי כל מה שעושה איזה עובדה לצורך מלחמת מצווה זאת, הוא מנצח בזה מיד, מאחר שכוונתו לשמים באמת, על כן אף אם אינו זוכה לנצח המלחמה בשלמות, אף-על-פי-כן בזה בעצמו שאוחז הכלי מלחמה בידו ללחום נגד שונאי השם, שהם היצר הרע וחילותיו וכו’, בזה בעצמו הוא נקרא כבר מנצח, כי כל עובדה ותנועה קלה, שהאדם מתגבר בשביל לעשות רצונו יתברך שמו, הוא יקר מאד בעיני השם יתברך, ותכף הוא מנצח הרבה, נצחון אמיתי וניצחי, כי רק זה עיקר הניצחון האמיתי, כי זה הניצחון ישאר קיים לנצח, כי לית רעותא טבא דאתאבד (אין רצון טוב שנאבד), וזה מרומז בזוהר הקודש בענין הארבעה מינים שבלולב, שאמר שם: מאן נצח – מאן דאחד מנאי קרבא בידוי (מי המנצח? מי שאוחז כלי המלחמה בידו), כי תכף שאוחזין הכלי-מלחמה ללחום עם המונעים אותו מנקודת האמת, בזה בעצמו כבר ניצח הרבה כנ"ל.

 

 

 

טוב מאד להשליך עצמו על השם יתברך ולסמוך עליו. ודרכי כשבא היום אני מוסר כל התנועות שלי ושל בניי והתלויים בי על השם יתברך שיהיה הכל כרצונו יתברך וזה טוב מאד. גם אזי אין צריך לדאוג ולחשוב כלל אם מתנהג כראוי אם לאו מאחר שסומך עליו יתברך. ואם הוא יתברך רוצה בענין אחר הוא מרוצה להתנהג בענין אחר כרצונו יתברך. וכן כשמגיע שבת או יום-טוב אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום-טוב להשם יתברך שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום-טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד.

 

 

רק שיראו לקחת מהן מוסר ויזכו להתעוררות גדולה.