דעת

 

על ידי קימת חצות- לילה לעסוק בתורה, על ידי זה נמשך הדעת, היינו שזוכים לדעת בידיעה שלמה ובלב שלם שמלא כל הארץ כבודו, ולקיים: "שויתי ה’ לנגדי תמיד", ולהתפלל בכוונה.

 

עיקר הדעת הוא לידע בידיעה שלמה, שהשם יתברך ברא את הכל, ומנהיג את כל העולם כולו רק ברצונו והשגחתו, ואין שום חיוב הטבע כלל, כי הטבע עצמו מתנהג גם כן בהשגחתו יתברך.

 

עיקר כל הצרות והגלויות, רחמנא ליצלן, הם על ידי חסרון הדעת, שכל אחד הולך בעולם כמו משוגע ושובב ממש, כמו שכתוב (ישעיה ו): "וילך שובב בדרך ליבו", ועל זה צעק הנביא (ירמיה ג): "שובו בנים שובבים". וכשיבין האדם בעצמו כל זאת, איך הוא שובב ומשוגע ממש, כי הולך אחרי שרירות ליבו, ואינו מסתכל על תכליתו הנצחי – בודאי יחוס על עצמו ויצעק כל כל פנים הרבה להשם יתברך, ועל ידי זה יזכה לפי בחינתו להוליד הדעת  והמוחין ולהוציא אותם מתעלומתם, שעל ידי זה עיקר הגאולה בכלל ובפרט, בכל אדם ובכל זמן, ועל ידי זה היה גאולת מצרים ועל כן בפרשיות שמדברים מגלות מצרים והגאולה, נוהגים אז הכשרים להתענות ולצעוק להשם יתברך בתפילות וסליחות, ונקראים שובבים.

 

 

 

יש מחלוקות גדולות בעיניי הרפואות. ובקהילת קודש למברג יש שתי כיתות דוקטורים מחולקים בעניין איזה חולאת מסוכן איך להתנהג בו. שכת אחת אומרת שכל הדברים החזקים שיש להם איזה חריפות מזיק מאוד לזה החולאת ושצריך החולה לקחת רק את הדברים שהם בהיפך. וכת האחרת אומרת בהיפך ממש, שצריך לזה החולאת דוקא דברים חזקים וכו’, ודברים מתוקים ורכים מזיקים מאוד לחולאת הזאת. וכל אחד ואחת מהכיתות הנ"ל מביא ראיות חזקות לדבריהם ולפי דעת כל אחת מהכיתות מי שמתנהג בהיפך דעתם הוא סם המוות, חס ושלום, לפי דעתם. נמצא שלפי דעת כת זו כל ההנהגות של החולה הנ"ל שמתנהג על פי הדוקטורים של הכת השניה הם סם המוות, חס ושלום, וכן להיפך לפי כת האחרת. ובכל אחת מהכיתות יש דוקטורים גדולים ומופלגים בחכמה זו מאוד ואף על פי כן אינם יכולים לכוין באמת לאמיתו של עניין. וגם אי אפשר לברר בחוש עם מי האמת כי לפעמים נראה בחוש כפי דעה זו ולפעמים להיפך, ואי אפשר להם לברר הדבר כלל.