ממון

 

עיקר אבידת הימים, שהאדם אובד את ימי חייו, חס ושלום, העיקר הוא על ידי תאוות ממון וטרדות הפרנסה, כנראה בחוש. ועל זה נאמר (ירמיה יז): "עושה עושר ולא במשפט, בחצי ימיו יעזבנו", כי אינו זוכה להשלים את ימיו, כי אובד את ימיו על ידי זה וכמורגל לשון זה בספרי מוסר: אדם דואג על איבוד דמיו, ואינו דואג על איבוד ימיו. ועיקר המרירות וטרדות הממון של כל אחד הוא על ידי הכעס, כי מי שביטל את הכעס זוכה לעשירות תמיד, כי הוא שמח בחלקו תמיד, ועל ידי זה זוכה לעשירות של ממש, אבל מי שאינו משבר את הכעס, עליו נאמר (ישיעיה ח): "והיה כי ירעב והתקצף", ואפילו כשיש לו עשירות, הוא מלא כעס, כמו שכתוב (קהלת ב):  "כל ימיו כעס ומכאובות", כי בכל פעם חסר לו יותר, ועל כן באמת כל עשירות שלו אינו כלום, ועליו נאמר (נדרים מא): "דעת חסרת – מה קנית", היינו על ידי הכעס, שעל ידי זה חוכמתו מסתלקת ממנו הוא בחינת חסר דעת, אז מה קנית, כי בודאי אין העשירות שלו כלום, כי תמיד חסר לו יותר, ולבסוף אין נשאר לו כלום ומאומה לא ישא בידו, ועל כן עיקר תיקון הימים – על ידי שמבטל הכעס, שלא יכעוס ויתקצף על החסרונות שלו, רק להיות שמח בחלקו, ועל ידי זה זוכה לעשירות של ממש.

 

 

בעניין התפילה אמר: לפעמים אין לאדם שום התלהבות בתפילה וצריך הוא לעשות לעצמו התלהבות וחמימות לב בוער לתפילה, כמו למשל שנמצא לפעמים שהאדם עושה לעצמו רוגז, עד שבא בכעס ונתרגז. כמו שאומרים העולם בלשון אשכנז: עֵר שְנִיצְט זִיך אֵיין רוגֶז. כמו כן ממש בקדושה בעניין התפילה, צריכים לפעמים לעשות לעצמו רוגז ויעשה לו חמימות ותבערת הלב בדיבורי התפילה, על ידי זה יבוא אחר כך באמת להתלהבות וחמימות הלב בתפילה, ויזכה שיבער ליבו להשם-יתברך ויתפלל בהתלהבות גדולה. וכן בעניין השמחה בפרט בשעת התפילה שצריך שתהיה התפילה בשמחה גדולה, וצריך האדם להכריח עצמו לשמח את עצמו בכל מה שיכול כדי לזכות לשמחה בזמן התפילה. וכמובא על הפסוק (בליקוטי מוהר"ן ח"א, רפב): "אזמרה לאלוקי בעודי" (תהלים קד).

 

ואם לפעמים דעתו מבולבלת ואינו יכול בשום אופן לשמח עצמו אז העצה שיעשה את עצמו כאילו הוא שמח ואף על פי שבתחילה עדיין אין הוא שמח באמת בלב, אף על פי כן על ידי שעושה עצמו כאילו הוא שמח, על ידי זה יזכה אחר כך לשמחה אמיתית. ועצה זאת היא עצה גדולה מאוד גם בכל הדברים שבקדושה, שתחילה צריכים לעשות עצמו כאילו הוא להוט אחר אותו הדבר שבקדושה ואחר כך זוכים באמת לזה. והבן זאת היטב!

 

 

רק שיראו לקחת מהן מוסר ויזכו להתעוררות גדולה.