לימוד תורה

 

רואים בחוש, שאין דומה העבודה שהאדם עובד את השם יתברך בשבת ויום טוב לעבודה של ששת ימי החול, וכן העבודה שבביתו לעבודה שבדרך, כי בודאי בדרך אינו יכול לעסוק כל כך בתורה, כמו בביתו. אבל אף על פי כן גם בדרך אין האדם פטור לגמרי, חלילה, מעבודת השם, רק שבדרך צריך לקשר את עצמו לנקודה השייכת לליבו בעת הזאת, כפי העסק שעוסק בו אז, בחינת: "ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך", כי תמיד צריכים לדבר בתורה ויראת שמים ולקשר את עצמו לנקודה השייכת לליבו בעת היא כפי העת, אם הוא בביתו או בדרך, ביום או בלילה, כי – כל עת וזמן לכל חפץ – ועל פי רוב, מצוות התורה תלויות בעת ובזמן, וצריכים לקבל את הנקודה כפי העת והזמן. כגון, בימי החול מקבלים אור הנקודה על ידי התפילין, ובשבת ויום טוב – על ידי קדושת עיצומו של יום. ואפילו המצוות הנוהגות בכל זמן, שבודאי ביום זה מזמין לו השם יתברך מצווה זו כדי לקבל על ידה אור הנקודה הקדושה, וביום אחר מזמין לו השם יתברך מצווה אחרת, וכן בין בני אדם: יש צדיק שעוסק ביותר במצווה זאת, וצדיק אחר עוסק ביותר במצווה אחרת, וכעין שאמרו רבותינו ז"ל – אביך במאי זהיר טפי – והכל כפי הנקודה השייכת לליבו של זה האדם בפרטיות בעת ההיא דייקא. וכן אין הלימוד של כל יום דומה לחברו על פי רוב, כי היום עוסק בהלכה הזאת, ומחר בהלכה אחרת.

 

 

בתחילת התקרבותו של רבי נתן לרבנו, כשידוע התגברה אז עליו התנגדות עצומה מצד בני משפחתו, כשבא לרבנו באמצע השבוע של פרשת נח, למרות ההתנגדות, אמר לו רבנו: "הרי לך צריך לומר שלום עליכם – וסע לשלום!", ואמר לו זאת כדי שלא תתגבר עליו המחלוקת. ועוד אמר לו רבנו: "האדם צריך להמשיך את עצמו אחר האמת ולדרוש ולחקור, היכן הוא בכל זאת האמת".

 

 

בשמיני עצרת נוהג היה רבנו לערוך שולחן מיוחד עבור בעלי הבתים, ולא היו אנשי שלומנו החסידים מצטרפים לשולחן זה, ומנהג זה עוד נהג רבי ישראל הבעל שם טוב זצ"ל.

 

אחר עריכת השולחן, כשהלכו כבר כל הקהל לתפילת ערבית של שמחת תורה, לקחו וליוו בעלי הבתים את רבנו לבית הכנסת עם חופה, שכך נהגו ללוות את הרבנים הגדולים, ואז בדרך הליווי כשרקדו ושרו, הצטרפו אליהם החסידים ועזרו להם בשמחתם.

 

 

פעם שאל אחד את רבנו: "איך נעשים יהודי כשר?". ענה לו רבנו: "כך!" – כאומר שעל ידי לימוד התורה ועבודת התפילה בחמימות ובפשיטות ללא חוכמות, על ידי זה זוכים להיות יהודי כרצונו יתברך. ועוד אמר רבנו: "שאין מה לעשות, רק להתפלל וללמוד ולהתפלל", ואין צריך לשום דבר רק לעשות ולעשות ולעשות, בעבודת השם יתברך בתמימות ובפשיטות, ועל ידי זה בעצמו זוכים לכל המעלות והמדרגות וההשגות. ויש אומרים שהכוונה בשאלה עצמה ששואל האדם לעצמו שאלות כאלו, ועל ידי זה יזכה באמת למצוא דרך ישרה להיות איש כשר.