מהלכות השכמת הבוקר, דין תיקון חצות

 

א. יתגבר כארי לעמוד בבוקר לעבודת בוראו, שיהא הוא מעורר השחר. ועל כל פנים לא יאחר זמן תפלה (שארית יוסף ח"א עמוד ‘).

ב. כשיעור משנתו ימתין מעט, ויקום בזריזות לעבודת בוראו יתברך ויתעלה. ולא יעמוד פתאום מיד אחר השינה, כי הדבר מזיק לבריאות. ואף אם הוא קם מיד לעבודת הבורא ולתפלה או לשאר דבר מצוה, גם בזה ישהה מעט ואח"כ יקום. (שאר"י  ח"א עמ’ ב).

ג. מיד כשיעור משנתו יעיד על עצמו אמונתו בבורא יתברך, ויאמר: "מודה אני לפניך וכו’", ויפסיק בין תיבת בחמלה, לרבה אמונתך. ואף שאין ידיו נקיות מותר לומר מודה אני, כיון שאין בו הזכרת שם ה’. והאשה אומרת מודה אני [הדל"ת בקמץ]. (שם).

ד. על כל אחד לשים על לבו שהמלך הגדול הקב"ה, אשר מלא כל הארץ כבודו, עומד עליו ורואה מעשיו, כמו שנאמר אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה’. וכאשר יחשוב כן בלבו מיד יגיע אליו היראה וההכנעה מפני ה’ יתברך, ויתבייש ממנו תמיד. וגם כשהוא לבדו ידע לפני מי הוא עומד. (רמב"ם. וראה בשאר"י ח"א עמוד ג).

ה. אין לו לאדם להתבייש מפני בני אדם המלעיגים עליו בקיום המצוות ובעבודת ה’. ויהיה עז כנמר לעשות רצון אביו שבשמים. אך לא יתקוטט עמהם. (שאר"י ח"א עמוד ג).

ו. ומ"מ על האדם להסתיר ולהצניע את מעשיו הטובים ככל שיוכל. ששכר העובד את ה’ בסתר הוא ע"י הקב"ה עצמו, ושכר העושים בפרהסיא ע"י המלאכים. ומותר לשנות בדיבורו משום ענוה, או כדי שלא יראה כגאוה. (שאר"י ח"א עמוד ד, ובהערה ח שם).

ז. המחמיר ליטול ידיו סמוך למיטתו עם הקיצו משנתו, כדברי המקובלים, תע"ב. ומ"מ מהדין מותר ללבוש בגדיו לפני שנוטל ידיו, ובפרט יש להקל בזה בבגדים הצריכים לו ביותר. וכ"ש אם הולך לישון אחר חצות לילה. ומותר לאשה להלביש את ילדיה הקטנים קודם שהם נטלו את ידיהם. (שו"ת יבי"א ח"ה, חלק או"ח סימן א).

ח. הניעור בלילה וטורח עליו לקום ליטול ידיו, ובעודו שוכב מהרהר בדברי תורה, יש לו על מה שיסמוך. אך ישפשף ידיו בשמיכה לנקותם. וכ"ז דרך עראי ודעתו לחזור ולישון, אבל אין להתיר לכתחילה להשאר שוכב זמן ממושך ללא נטילה ולהרהר בד"ת. (יבי"א ד/ב-יג).

ט. אע"פ שלכתחילה אין ללמוד תורה או לברך קודם נטילת ידים שחרית, אולם אם שמע קדיש או קדושה ואין לו שהות ליטול ידיו, מצוה עליו לענות. והמחמיר יוצא שכרו בהפסדו. ורק ינקה ידיו תחילה בכל מידי דמנקי. וכן מי שאירע לו שאין לו מים ליטול ידיו שחרית, לא ימנע מלימוד תורה, אלא ינקה ידיו בכל מידי דמנקי, וילמד. (יבי"א ג/א סק"ח. ד/ז).

י. השומע קול רעמים בהיותו שוכב על מטתו, ואין לו שהות ליטול ידיו, או שיש לו טורח בזה, ישפשף ידיו בשמיכה ויברך שכוחו וגבורתו וכו’ בתוך כדי דיבור לשמיעת הרעם.

יא. מותר ללמוד ולברך כנגד מי נט"י שחרית. ומדת חסידות לכסותם. ואם שפך עליהם רביעית, אף מדת חסידות אין בזה. (שו"ת יבי"א ח"ג סימן א אות ט).

יב. הישן עם כפפות אף לדברי הזוהר מותר לו מן הדין לברך וללמוד תורה קודם נטילת ידים שחרית. ובמקום שאין מים מצויים ונכון לעשות כן כדי שיהיה אפשר להתפלל ולקרוא ק"ש בלי נטילת ידים. (שו"ת יבי"א ח"ד סימן ב אות ח. וח"א סי’ יב הערה טו).

יג. דוד המלך לא היה ישן יותר משיתין נשמי בהמשך אחד, [כחצי שעה]. ובגמרא מבואר דיש שלא נזהרו בזה אלא ביום, ולא בלילה. אולם אין אנו נזהרים בזה, שאינו לפי מדרגתנו, ואין בזה סרך איסור. ומ"מ אין להרבות בשינה. והרוצה לזכות לכתרה של תורה, יזהר בכל לילותיו, ולא יאבד אפילו לילה אחת. וי"א שראוי לישון בחצי הראשון של הלילה, ויעסוק בתורה בחצי השני של הלילה, ויש בזה תועלת לאדם הן מצד בריאות גופו, והן מצד הרוחניות בתיקון הנפש. אולם בתלמוד שלנו ובדברי הרמב"ם מבואר, שהשינה בסוף הלילה בזמן עמה"ש מועילה לבריאות הגוף, ולכן אם רצה ללמוד בתחלת הלילה ולישון בחצי הלילה השני, יכול לעשות כן, ואם אפשר לו לאדם שילמד סמוך לשקיעה עד אחר צאה"כ, ובבוקר סמוך לעמה"ש עד עמה"ש כדי לחבר היום ללילה בלימוד התורה, ולקיים והגית בו יומם ולילה, טוב שיעשה כן, ומי שאינו עושה כן יש לו ע"מ לסמוך, ובלבד שיעסוק בתורה ביום ובלילה.

 

 

יד. אם אפשר ישכים קום בחצות לילה לומר "תיקון חצות", שראוי ונכון לכל ירא שמים שיהיה מצר ודואג על חורבן בית המקדש. ואמנם כשהוא מתפלל ולומד תורה יהיה שמח. ובכל אופן אם מוריד דמעות בתפלתו, תפלתו מקובלת. (שאר"י ח"א עמ’ ו).

טו. זמן נקודת חצות לענין אמירת תיקון חצות וסליחות, מתחיל אך ורק ובשעת חצות הלילה של המקום ההוא. ואף בחוץ לארץ שנקודת חצות בא"י כבר הגיעה, ימתינו עד חצות שלהם. אולם אם אומרים סליחות בא"י, ובני חו"ל שומעים את הסליחות בשידור ישיר מהארץ, דרך הרדיו או הלויין, יכולים להצטרף לאמירת הסליחות הנאמרת בא"י.

טז. זמן חצות יש לחשב באופן כזה, שיחשוב תחילה השעות שבין הנץ לשקיעה, והחצי הוא זמן חצות היום, ויוסיף שתים עשרה שעות על חצות היום, ואז הוא חצות לילה בדיוק.

יז. לכתחילה טוב לומר תיקון לאה קודם עמוד השחר, ומ"מ מותר לומר תיקון לאה גם אחר עמוד השחר, שאינם אלא מזמורים. (שאר"י ח"א עמ’ ז).

יח. צבור שחלקו רוצה לומר תיקון חצות, מותר להם לאומרו ברבים, ואין בזה משום יוהרא.

יט. גם הנשים אומרות תיקון חצות, וראוי אף לתלמידי חכמים לומר תיקון חצות, ויאמרו רק מה שצריך ביותר, דהיינו הנוסח המתוקן מרבינו האר"י, ולאחר מכן יחזרו ללמוד תורה.

כ. עדיף לומר תיקון חצות, מאשר להשכים להתפלל שחרית עם הנץ. וכן תיקון חצות עדיף על אמירת סליחות בחודש אלול ועשרת ימי תשובה. (שם עמ’ ח ועמ’ ו ד"ה והניעור). אבי הבן המוהל והסנדק בליל המילה, נכון שלא יאמרו תיקון חצות.