דין ברכה אחרונה,דין ברכת מעין שלוש

 

א. טעה ובירך ברכת המזון על אורז, או על תמרים, או על יין, יצא.

ב. השותה יין פחות משיעור ברכה אחרונה, ושתה אחר כך משקאות קלים, אף על פי שאינו מברך עליהם ברכת שהכל, שהרי יין פוטר מברכה ראשונה כל המשקים, מכל מקום אם שתה משאר משקים כשיעור ברכה אחרונה, מברך עליהם בורא נפשות.

 

 

ג. על פירות שבעת המינים: זיתים, תמרים, ענבים, תאנים ורימונים, אם אכל מהם שיעור כזית, מברך לאחריהם "על העץ ועל פרי העץ". ועל פת הבאה בכיסנין מברך "על המחיה". ואם נסתפק אם בירך מעין שלש או לא, אינו חוזר לברך, ומכל מקום נכון שיאכל עוד כזית מהעוגה, או מפירות שבעת המינים, כדי שיוכל לברך מעין שלש. וברכה ראשונה, יהרהר בליבו.

ד. מי שאכל מפירות שבעת המינים, ואינו יודע לברך לאחריהם ברכה מעין שלש, לא יברך ברכת בורא נפשות, אלא עדיף שלא יברך ברכה אחרונה כלל, שאין ברכת בורא נפשות כברכת שהכל הפוטרת את הכל, ואינה פוטרת את הכל, ושב ואל תעשה עדיף. ולפיכך החרד לדבר ה’ ישנן בעל פה את הברכות כולן, שיהיו שגורות על פיו, ויברך על כל מין כברכתו.

ה. האוכל מפירות שבעת המינים כשיעור, וטעה ובירך בורא נפשות במקום מעין שלש, בדיעבד לא יחזור לברך ברכה מעין שלש, דספק ברכות להקל.

ו. האוכל חצי כזית מפירות שבעת המינים, וחצי כזית מבשר ודגים, או משאר פירות, לא יברך אחריהם ברכה אחרונה כלל. וגם לא ברכת בורא נפשות. ושב ואל תעשה עדיף.

ז. האוכל חצי כזית פת, וחצי כזית מפת הבאה בכיסנין, עוגה, אינו יכול לצרפם לכזית ולברך עליהם לכתחילה מעין שלש, שיש לחוש לדעת הפוסקים הסוברים שברכה מעין של אינה פוטרת במקום ברכת המזון, והואיל ולא אכל כזית מהעוגה, אין הפת מצטרף לברך ברכה זו. וספק ברכות להקל. ולפיכך לכתחילה לא יאכל כנזכר, כדי שלא יכנס במחלוקת הפוסקים. ובדיעבד שאכל כן, אם יוכל ישלים עוד חצי כזית מהפת, ויברך ברכת המזון, או ישלים חצי כזית מהעוגה, ויברך ברכת על המחיה. ואם אין לו אפשרות להשלים כזית, לא יברך ברכה אחרונה כלל. והוא הדין בזה במי שאכל עוגה שיעור חצי כזית, ואורז שיעור חצי כזית, שאינם מצטרפים לברך בורא נפשות. אבל אם אכל חצי כזית תפוח עץ וחצי כזית תפוז או שאר פרי העץ, או שיעור חצי כזית אבטיח וחצי כזית מילון, מצטרף לברך לאחריו נפשות.

ח. מי שאכל פירות העץ משבעת המינים, ואכל גם פרי האדמה, יקדים לברך תחילה ברכת בורא נפשות, ואחר כך יברך ברכת על העץ ועל פרי עץ. ואם טעה ובירך בתחילה על העץ ועל פרי העץ, אף על פי שאמר "על תנובת השדה", מברך נפשות על פירות האדמה שאכל, מאחר ולא נתכוין לפטור את פירות האדמה שאכל, ומה גם שדרכו לברך עליהם נפשות, והוי כמי שכיוון להדיא שלא לפטור. אולם השותה רביעית מים בבת אחת, וגם אכל מפירות שבעת המינים, או עוגה, יקדים לברך על העץ או על המחיה, ואחר כך יברך בורא נפשות. וכן הדין אם אכל בשר או גבינה וכו’.

ט. דגן חי או עשוי קליות או שלוק, והגרעינים שלמים, מברך עליהם בתחילה בורא פרי האדמה, וכן על "שלווה" מברכים בתחילה בורא פרי האדמה. ומאחר ויש ספק לעניין ברכה אחרונה לפיכך נכון שלא לאכול מהם כשיעור ברכה אחרונה בתוך כדי אכילת פרס, אלא פחות מכשיעור (וטוב שיהיה פחות מ-18 גרם), או בתוך הסעודה, שאז ברכת המזון פוטרתם.

י. על הסופגניות מברכים בורא מיני מזונות ומעין שלש, אף אם קבע סעודתו עליהם. וכן זינגולא הנעשית מסולת ודבש ומטגנים אותה בשמן, וכמבואר לעיל.

יא. הכוסס את האורז, מברך בתחילה בורא פרי האדמה, וכן אם אוכל פרכיות אורז מברך בורא פרי האדמה. ואם אוכל אורז מבושל, מברך בורא מיני מזונות, ולדידן לא שנא אם גרגירי האורז נפרדים זה מזה, או שהאורז מדובק כעיסה, שבכל אופן מברכים עליו בתחילה בורא מיני מזונות, ולבסוף בורא נפשות רבות. והאוכל אורז מבושל, או כל תבשיל אחר העשוי מחמשת מיני דגן, שלא בתוך הסעודה, ושותה רביעית מים באמצע אכילתו, צריך לברך על המים בתחילה שהכל. אבל אם עמד המאכל בגרונו ושותה מים להעביר המאכל, אינו מברך על המים.

יב. מי ששתה יותר מכזית יין, ופחות מרביעית, ושתה רביעית מים, יברך לבסוף בורא נפשות רבות בלבד.

יג. האוכל אורז כשיעור, וגם עוגה כשיעור, יברך על המחיה, ויכוין לפטור את האורז. (ולא יברך נפשות על האורז).

יד. העושים אורז מחוי, שהאורז שבתוך המרק נתמעך וכמעט אין האורז נרגש, מברך על המרק שהכל, ולבסוף לא יברך כלום, כמבואר לעיל לעניין מרק.

טו. מי שאכל אורז וטעה ובירך ברכה אחרונה על המחיה או ברכת המזון, בדיעבד יצא ידי חובה. וכן האוכל איטריות כשיעור, וטעה ובירך ברכת המזון במקום על המחיה, יצא. וכן אם אכל כזית תמרים, וטעה ובירך על המחיה או ברכת המזון, יצא.

טז. והוא הדין במי שאכל שיעור כזית מפת הבאה בכיסנין (עוגה), וטעה ובירך לאחריה ברכת המזון, יצא. וכן מי שאכל דייסא וטעה ובירך לאחריה ברכת המזון, יצא ידי חובה.

יז. אם עירב בקמח הרבה דבש בשיעור יותר מהקמח, עם מינים אחרים, אם יש בתערובת כזית דגן בכדי אכילת פרס, וגם אכל כשיעור כדי אכילת פרס, ואוכל כל כך מן התערובת עד שמשער בעצמו שבודאי אוכל כזית דגן, מברך "בורא מיני מזונות" ומעין שלש. אבל אם לא היה בתערובת כזית דגן בכדי אכילת פרס, אינו מברך ברכה אחרונה כלל, שספק ברכות להקל. ועוגה שרובה מקמח, ונילושה עם דבש וסוכר וכו’, אף אם אכל כזית מהעוגה בלבד, הסוכר והדבש שבקמח מצטרפים לשיעור כזית לברכה מעין שלש. אבל הקרם או המילוי של אגוזים שתוך העוגה, אינם מצטרפים לשיעור כזית.

יח. עירב קמח דוחן ושאר מיני קטניות עם קמח של חמשת מיני דגן, ולא היה באותו קמח שיעור של כזית דגן בכדי אכילת פרס, ובשלו בקדרה, אף שברכתו הראשונה היא בורא מיני מזונות, מכל מקום לבסוף אינו מברך כלל, לא ברכה מעין שלש, ולא בורא נפשות רבות, שספק ברכות להקל. ולכתחילה לא יאכלנו אלא בתוך הסעודה, שאז ברכת המזון פוטרת.

יט. אם הדבר ברור שהדגן מארץ ישראל צריך לומר בחתימת ברכת מעין שלש ונודה לך על הארץ ועל מחיתה, ברוך אתה ה’ על הארץ ועל מחיתה. וכן על היין שנעשה בארץ ישראל מן הענבים שבכרמים של ארץ ישראל, צריך לחתום ועל פרי גפנה, בין כששותים אותו בארץ ישראל, ובין כששותים אותו בחוץ לארץ. אבל בברכת המזון החתימה על הארץ ועל המזון אין לשנותה כלל.

כ. בברכת מעין שלש על היין חותם: על הארץ ועל פרי הגפן. ואם הענבים גדלו בארץ, חותם: על הארץ ועל פרי גפנה. ואינו חותם על הגפן ועל פרי הגפן.