ההבדל שבין תשעה באב ליתר הצומות ועוד

 

 

א. בתענית ציבור [שחכמי הדור גזרו תענית על כל צרה שלא תבוא], אין השליח ציבור אומר "עננו" ברכה בפני עצמה, אלא אם כן יש עשרה מתענים בבית הכנסת. והשליח ציבור עצמו מכלל העשרה. אך בתעניות ציבור המפורשות בכתוב הנ"ל, [בתחילת הלכות תענית] אם יש בבית הכנסת ששה או שבעה מתענים, שהם רוב מנין, רשאי השליח ציבור לומר ברכת "עננו" ברכה בפני עצמה בין גואל לרופא. וכן פשט המנהג לומר "עננו" ברכה בפני עצמה, כל שיש בבית הכנסת ששה מתענים. ובתענית אסתר לכתחילה עדיף שיהיו עשרה מתענים. ואם לא השיגו מנין מתענים, אומרים "עננו" ברכה בפני עצמה ברוב מנין. (ילקו"י ה/תקלט. יחו"ד א/עט)

ב. אם יש ששה או שבעה מתענים בבית הכנסת, אלא שחלקם התפללו כבר במקום אחר ושמעו מהשליח ציבור ברכת עננו, אין השליח ציבור רשאי לזמר עננו ברכה בפני עצמה בין גואל לרופא בתעניות הנ"ל, אלא יאמר "עננו" בשומע תפילה כיחיד. (ילקו"י ה/תקמ"ב)

ג. אם הזמן של מנחה מצומצם, ביום התענית, ואין פנאי להתפלל בלחש ולחזור התפילה בקול רם, שהמנהג הוא שהשליח ציבור מתפלל בקול רם והקהל מתפללים עמו בלחש, ואומרים עמו סדר קדושה, וכשמגיע השליח ציבור להאל הקדוש ממשיכים התפילה בלחש, כשיגיע השליח ציבור לברכת רפאנו יאמר שם "עננו" בקול רם ברכה בפני עצמה, והקהל ישמעו ויכוונו לברכתו, ושוב ימשיכו בתפילה בלחש. וכשיגיע לשומע תפילה יאמרו בלחש תפילת "עננו", חוץ מהשליח ציבור, וימשיכו התפילה בלחש עד הסוף. (ילקו"י א/רעט. ה/תקמג)

ד. שליח ציבור שאינו מתענה בתענית ציבור מאיזו סיבה שהיא, לא יתפלל לפני התיבה, כי אינו יכול לומר בחזרה "עננו", והוא אינו מתענה. ואם אין שליח ציבור אחר, רשאי שליח ציבור זה להתפלל כדי שלא יבטלו מעניית קדיש וקדושה וברכו. ולא יאמר עננו ברכה בפני עצמה, אלא אומר עננו בשומע תפילה, ויחתום שומע תפילה. ואף שליח ציבור שמוכרח לעבור לפני התיבה שחרית בתענית ציבור, מפני שאין שליח ציבור אחר, ואינו יודע אם יוכל להתענות או לא, מפני שמרגיש חולשה וכיוצא בזה, לא יאמר עננו בחזרה ברכה בפני עצמה, אלא אומרה בשומע תפילה. (ילקו"י ה/תקמד)

ה. בימי תענית ציבור המוזכרים בסעיף א’, בשחרית ומנחה מוציאים ספר תורה וקוראים שלשה גברי בפרשת "ויחל". ואפילו אם יום התענית חל בשני וחמישי, אין קוראים בפרשת השבוע, אלא "ויחל". (ילקו"י ה/תקמה)

ו. יש נוהגים להפטיר במנחה "דרשו ה’ בהמצאו". ומנהג בני ספרד שלא להפטיר בשום תענית ציבור, חוץ מתשעה באב, שבשחרית מפטירים בו "אסוף אסיפם", ובמנחה מפטירים "שובה ישראל". (יחו"ד ה/מ. ילקו"י ה/תקמה)

ז. ספרדי שנזדמן לבית הכנסת של אשכנזים בתענית ציבור במנחה, והזמינוהו לעליית שלישי שצריך להפטיר לפי מנהגם, נכון שיתחמק מלעלות לספר תורה. אבל אם כבר קראוהו בשמו יעלה ויפטיר בברכות. (ילקו"י ה/תקמו)

ח. ציבור שטעו וקראו בימי תעניות ציבור בפרשת השבוע, בשחרית, אם חלו ימי התענית בשני או בחמישי, ונזכרו באמצע הקריאה, מסיימים בקריאה בפרשת השבוע, ויוצאים ידי חובה.

ט. אין להוציא ספר תורה בתענית ציבור לקריאת פרשת ויחל אלא אם כן יש ששה או שבעה מתענים בבית הכנסת, מתוך המנין של עשרה, בין בשחרית בין במנחה. ואם אין יותר מחמשה מתענים בבית הכנסת וחל תענית ציבור בשני וחמישי, קוראים בפרשת השבוע שלשה אנשים. ואם חל התענית בימי א.ג.ד.ו. אין להוציא ספר תורה כלל, ואפילו בשחרית שעדיין לא טעמו, כל אלה שחושבים שלא להתענות אינם מצטרפים לרוב מנין להוצאת ספר תורה ולברכת עננו. (ילקו"י ה/תקמז)

י. מי שאינו מתענה מסיבת חולי וכדומה, לא יעלה לספר תורה בתענית ציבור בקריאת פרשת ויחל. ולכן כהן שאינו מתענה לא יקראוהו לספר תורה לקריאת ויחל, אפילו אין שם כהן אחר, אלא יצא הכהן מבית הכנסת, ועומד ישראל מתענה לקרות במקום כהן. והוא הדין ללוי שאינו מתענה ואין לוי אחר בבית הכנסת, שיצא מחוץ לבית הכנסת, ויקרא כהן המתענה במקום לוי. ואפילו אם קראוהו בשמו לעלות לספר תורה, יתנצל שאינו מתענה מחמת אונס, ויעלה אחר במקומו. ואפילו מי שעודנו שרוי בתענית וחושב שלא להשלים תעניתו, לא יעלה לספר תורה בפרשת ויחל. ואפילו בשני או בחמישי שחל בו תענית ציבור. (ילקו"י ה/תקמט)

יא. שליח ציבור הקורא בתורה שאינו מתענה, יוכל לקרות בפרשת ויחל בתעניות ציבור, אם אין שליח ציבור אחר שיוכל לקרות בתורה. (שם)

יב. בתענית ציבור כשאומר השליח ציבור הסליחות, יעמדו שנים אחד מימינו ואחד משמאלו, לומר עמו הסליחות. ובזמנינו שכולם אומרים הסליחות עם השליח ציבור אין צריך להעמיד אצלו. (שם)

יג. הכהנים נושאים כפיהם בתענית ציבור גם במנחה. ולכתחילה יקבעו זמן תפילת שמונה עשרה של מנחה בתענית ציבור, לא לפני ארבעים דקות לפני השקיעה, כדי שעד שיגיע השליח ציבור בסוף החזרה לברכת כהנים יהיה בתוך חצי שעה לשקיעת החמה. ואם התפללו מפלג המנחה ואילך, דהיינו שעה ורבע בשעות זמניות קודם צאת הכוכבים, לכתחילה לא יעלו לדוכן, ואם עלו לא ירדו. ובמקום שנהגו שהכהנים עולים לדוכן אחר פלג המנחה, יש להם על מה שיסמוכו. אבל אם מתפללים בעוד היום גדול, לפני פלג המנחה אין לכהנים לישא את כפיהם. ואפילו במקום שנהגו לעלות לדוכן יש למחות בידם ולהנהיג שלא יעלו, וכדין מנחה של יום הכפורים שאין בה נשיאות כפים מפני שמתפללים מבעוד יום. ואם מתפללים מבעוד יום, כשם שאין נושאים כפים כך אין השליח ציבור אומר בחזרה "אלהינו ואלהי אבותינו ברכנו בברכה המשולשת" וכו’. (ילקו"י ה/תקנ)

יד. כהן שאינו מתענה לא ישא את כפיו, ויצא לחוץ בעת נשיאת כפים. (ילקו"י ח"ה תקנא)

טו. אם נמשכה תפילת מנחה לאחר השקיעה, רשאים הכהנים לישא את כפיהם תוך זמן של בין השמשות שהוא שלש עשרה דקות וחצי [בשעות זמניות] אחר השקיעה. אבל אחר צאת הכוכבים, אין לכהנים לישא את כפיהם. (יחו"ד ו/מ)

טז. בתענית ז’ באדר או שובבי"ם, אפילו יש עשרה מתענים בבית הכנסת אין לעשות נשיאות כפים במנחה. ומכל מקום אם עלה הכהן לישא כפיו לא ירד. (ילקו"י ה/תקנא)

יז. פשט המנהג בארץ ישראל שמניחים תפילין בתעניות ציבור בשחרית בלבד. ויש שנהגו להניח תפילין גם כמנחה של תעניות ציבור, כדי להשלים מאה ברכות, אך לא ראינו כיום שנהגו כן בארץ ישראל, והנח להם לישראל. (יחו"ד ב/סז)

יח. מעיקר הדין מותר לעשות חופה בתעניות ציבור אף בשחרית, כגון בצום גדליה, עשרה בטבת, וצום י"ז בתמוז. אלא שעדיף יותר לעשות החופה במוצאי הצום לאחר צאת הכוכבים. (יבי"א ו/ז אהע"ז. ב/כד סק"ד יו"ד)

 

 

 

 

יט. יש נוהגים שלא לערוך נשואין כלל מיום י"ז בתמוז עד תשעה באב, שהם ימי בין המיצרים. אך מנהג הספרדים לערוך נישואין מי"ז בתמוז עד ראש חודש אב, ונמנעים מלישא אשה מליל ראש חודש עד אחר תשעה באב. וכשיש צורך אפשר להקל אף לאחינו האשכנזים מי"ז בתמוז עד ראש חודש אב. והמנהג להימנע גם אם הוא בחור שעדיין לא קיים פריה ורביה. (יבי"א ו/מג. יחו"ד א/לו)