תורה כד – המשך

תורה כד - המשך - ג - וכשאדם עושה איזה מצוה, יש כח בהמצוה לילך ולעורר כל העולמות לעבודת השם יתברך, בבחינת (שמות י): בנערינו ובזקנינו נלך, בצאנינו ובבקרינו נלך...(תורה כד).

4 דק' קריאה

מערכת ברסלב ישראל

פורסם בתאריך 07.04.21

תורה כד – (המשך)
 
(לשון רבינו ז"ל)
 
אמרו ליה: אמצעותא דעלמא היכא. זקפא לאצבעתיה, אמר להו: הכא. אמרו ליה: מי יימר. אמר: אייתו אשלו ומושחו:
 
ג
 
וכשאדם עושה איזה מצוה, יש כח בהמצוה לילך ולעורר כל העולמות לעבודת השם יתברך, בבחינת (שמות י): בנערינו ובזקנינו נלך, בצאנינו ובבקרינו נלך. וזה בחינת מלכות מלביש נצח הוד יסוד, שהם כלי ההליכה. וזה בחינת (תהלים ל"ז): תורת אלקיו בליבו, לא תמעד אשוריו, שהיא הולכת לעורר. וזה בחינת (שם ס"ח): הליכות אלי מלכי בקודש – כשמעלין מלכות לתוך הקדושה, היא מלבשת את הליכות אלי, את נצח הוד יסוד, לילך ולעורר כל הדברים לעבודת השם יתברך:
 
ד
 
ועל ידי ההתעוררות, היינו ע"י הליכה, נמשך ברכה לכל העולמות. וזה בחינת: נצח הוד יסוד מלבישין את חסד גבורה ותפארת, שהם הידים, שמשם כל הברכות. וזה בחינת (בראשית ל’): ויברך ה’ אותך לרגלי. נמצא, שעולין הרגלין בבחינת ידים, בבחינת (שופטים ד’): ותלך יד בני ישראל הלוך וקשה. ועיקר הברכות מידים, בבחינת (ויקרא ט’): וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם, וכמו שכתוב (בראשית מ"ט): מידי אביר יעקב, משם רועה אבן ישראל:
 
ה
 
ועיקר הברכה שנשפעין מהידים, הם שכל. וכשבאים למטה, נעשים לכל אחד ואחד כפי רצונו, כמו שכתוב (תהלים קמ"ה): פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון. בכן מי שהוא בעל נפש, צריך לכוין רצונו, שימשיך ברכת שכל, בבחינת (בראשית מ"ח): שיכל את ידיו, ובבחינת (שמות ט"ו): מקדש ה’ כוננו ידיך. וזה בחינת חסד גבורה ותפארת, שמלבישין את חכמה בינה ודעת:
 
ו
 
וצריך להמשיך אמונה לתוך ברכת השכל, כי אין לסמוך על השכל בעצמו, כידוע. וזה בחינת (משלי כ"ח): איש אמונות רב ברכות, ובחינת (שמות י"ז): ויהי ידיו אמונה, ובחינת (שמואל א’ כ"ד): וקמה בידך ממלכת ישראל, היינו שימשיך אמונה לתוך ברכת הידים. וזהו בחינת (שמואל א’ ב’): ובניתי לו בית נאמן, וזה בחינת (תהלים פ"ט): אמונתך בקהל קדושים, קודש זה בחינת מוחין. וזה בחינת מלכות דיצירה נעשה ממנה חכמה בינה ודעת דעשיה:
 
ז
 
ובפנימיות ברכאן, שהוא דקות הברכאן, נתברך מהם המסדר והמיישב את השכל, שהיא בחינת כתר, בחינת (בראשית כ"ו): ואהיה עמך ואברכך. כתר הוא לשון הַמְתָּנָה, כמו שכתוב (איוב ל"ו): כתר לי זעיר, כי כששואלין את האדם איזהו שכל, אומר: המתן עד שאתיישב, וגם שם צריך אמונה. בבחינת אמון מופלא. וזה בחינת שמפנימיות חסד גבורה תפארת, ומפנימיות מלכות דיצירה, נעשה כתר דעשיה. וכן עולין העולמות עד למעלה, עד אצילות למעלה למעלה. וזה (יחזקאל ג’): ברוך כבוד ה’ ממקומו. ברוך, זה בחינת ידים, כבוד ה’, זה בחינת אמונה. ממקומו, זה בחינת כתר:
 
ח
 
וכשעושה ומתקן את המיישב והמסדר, שהוא הכתר, כראוי, והמוחין רודפין להשיג האור אין סוף, והכתר מעכב את השכל, כדי ליישב את השכל, וע"י הרדיפה והמעכב, אזי מכה המוחין בהמיישב והמסדר, ונעשין היכלין לאור אין סוף, ואעפ"כ לא ידיע ולא אתיידע, כמובא בזוהר פרשת נח (דף ס"ה ע"א): ומגו האי פריסא ברדיפא דהאי מחשבה, מטי ולא מטי. ופריסא, זה המסדר והמיישב, שהוא בחינת כתר, שהוא פרוס בין הנאצלים לבין המאציל. ואיתעבידו תשע היכלין, דלאו אינון נהורין, ולא רוחין, ולא נשמתין, ולית מאן דקיימא בהו, ולא מתדבקין, ולא מתיידעין.
 
ודע, שזה תכלית הידיעה, כי תכלית הידיעה – דלא ידע. וזה בחינת (ישעי’ נ"ח): והשביע בצחצחות נפשך, כי אורות אלו, הם הצחצחות, שהם למעלה מהספירות. אשרי מי שזוכה שירדוף מחשבתו להשיג השגות אלו, אע"פ שאין יכולת ביד השכל להשיג אותם, כי לא מתדבקין ולא ידיען. ותשעה היכלין אלו, נעשין ע"י הבטישה, שמבטשין המוחין בכתר בשעת רדיפה, והמוחין הם תלת, וכל אחד כלול מתלת, כי נכללין בשעת רדיפה, ושלש פעמים שלש, הם תשעה, וזהו: תשעה היכלין:
 
[זה הענין עמוק עמוק מי ימצאנו, כמובן למשכיל, וכאשר רמז לי רבינו ז"ל בעצמו, גודל עמקות הסוד הנורא הזה, שמגיע למעלה למעלה וכו’, וכמבואר בהחורה הזאת למעיין. וההכרח לבאר הדבר קצת, והוא: כי הכתר הוא המיישב והמסדר את המוחין, דהיינו הכח שיש בהשכל של אדם ליישב ולסדר את המוח והדעת לבל יהרוס לצאת חוץ מן הגבול, זה הכח הוא בחינת כתר כנ"ל, וזה הכח הוא כמו מחיצה, המפסקת בין המוחין ובין האור אין סוף, כי זה הכח, שהוא המיישב והמסדר, הוא מעכב את המוחין בעת מרוצתם ורדיפתם, לכל יהרסו לעלות אל ה’ למעלה ממחיצתם, כי המוחין רודפין להשיג האור אין סוף, וזה הכח הנ"ל של השכל, שהוא המיישם והמסדר, שהוא בחינת כתר – הוא עומד בפניהם כמו מחיצה, ומעכב אותם מרדיפתם כנ"ל. וע"י הרדיפה והמעכב, היינו ע"י הרדיפה שהמוחין רודפין להשיג אור האין סוף, וע"י כח המעכב, שהוא כח המיישב והמסדר, בחינת כתר כנ"ל, ע"י שני בחינות אלו, עי"ז מבטשין ומכין המוחין, בבחינת המחיצה הנ"ל, שהוא המיישב והמסדר, ועל ידי זה נעשין היכלין לאור אין סוף.
 
דהיינו שנעשין בחינת כלים והיכלות ברוחניות עליון, להשיג על ידם בבחינת מטי ולא מטי אור האין סוף, ברוך הוא. כי אם לא היה המעכב הנ"ל כלל, ולא היה מי שיעכב את המוחין מרדיפתם ומרוצתם, היו מתבטלין המוחין לגמרי, כי היה האדם מתבטל במציאות, כי אור האין סוף אי אפשר להשיג. אך ע"י שני הבחינות, שהם הרדיפה והמעכב, על ידי זה נעשין בחינת מחיצות והיכלין הנ"ל, שעל ידם משיגין אור האין סוף רק בבחינת מטי ולא מטי. ופירוש "מטי ולא מטי" ידוע למבינים, דהיינו שמגיע ואינו מגיע, שרודף ומגיע להשיג, ואעפ"כ אינו מגיע ומשיג, שזה נעשה ע"י הרדיפה והמעכב כנ"ל. ואע"פ שנעשין אלו ההיכלין הנ"ל, אעפ"כ לא ידיע ולא אתיידע, ולית מאן דקיימא בהו, ולא מתדבקין, ולא ידעין וכו’ כנ"ל. כי אי אפשר לצייר בשכל השגות אלו ההיכלות הנ"ל, כי הם למעלה מנפשין רוחין ונשמתין, למעלה מכל השכליות, כי הם למעלה מהספירות וכו’, כמבואר לעיל בלשון רבינו ז"ל, עיין שם היטב ותבין, שלא הוספתי שום דבר כלל, כי בכלל דבריו דברי, רק חזרתי ובארתי הדברים קצת לגודל עוצם עמקותם עד אין סוף. ובשביל זה נעשין תשעה היכלין דייקא, כי המוחין הם שלוש, ומחמת רדיפתם והכאתם בהמעכב הנ"ל הם נכללין זה בזה, ונעשה כל אחד כלול משלול, ושלוש פעמים שלוש הם תשעה, וזהו בחינת תשעה היכלין הנ"ל. אשרי מי שיזכה לילך ולעלות בדרך הקודש, הנאמר בהתורה הזאת, עד שיזכה להשגות אלו]: 

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה