חלק שני חתימת הספר -ז אלול

 

ונעריך עוד לפני הקורא החומר שיש באיסור גזל, שכאשר יתבונן האדם, יזדעזע בזה. והוא, כי הנה במדרש (רבה דברים ח) כתוב: שמא תאמרו, לרעתכם נתתי לכם את התורה? לא נתתי את התורה אלא לטובתכם. והנה לכאורה הוא קשה מאוד, איך נחשוב להקב"ה, שהוא מקור הטוב והחסד, שייתן לנו התורה לרעתנו? אלא ביאור העניין הוא כך: יש בתורה כמה פרשיות בענייני הלכות איך להעניש החוטאים, במיתה או במלקות או בממון. שיחשוב האדם, שאלו העניינים באים בשביל שהקב"ה כועס על החוטא, ועל כן הביא עליו העונשים לרעתו, אבל באמת לא כן הוא. הקב"ה מביא עליו העונשים כדי לנקותו, שכן אמרו חז"ל (מכות כג, ע"א): במחויב מלקות מפני שעבר על לאו דאורייתא, על הפסוק (דברים כה, ג): "ונקלה אחיך לעיניך", כיון שנקלה, הרי הוא כאחיך. וכן אפילו במחוייבי מיתות, אומרים לו: התוודה, שכן כל המתוודה, יש לו חלק לעולם הבא.

 

ומזה נלמד לכל עניינים הכתובים בתורה, כגון בגנב, שכתוב (שמות כב, ב): "ואם אין לו, ונמכר בגנבתו", שהוא כדי להשיב הגזלה לבעליו, והוא ינקה מעוון גזל, אף שעל ידי זה יורד מקדושתו, שמתחילה יש על ישראל לאו גמור שלא לישא שפחה, ככתוב (דברים כג, יח): "לא יהיה קדש בבני ישראל", ואחר שמכרוהו בית דין יורד מקדושתו ונושא שפחה, ובניו יהיו עבדי עולם. מכל מקום ירדה התורה לסוף הדבר, שזה כדאי לו יותר משישאר עליו עוון גזל, ויצטרך על ידי זה לחזור ולבוא בגיהנום בגלגול.

 

 

 

 

 

כשמתבוננים רואים בחז"ל דבר נורא, שבבית ראשון על אף שנשאו נשים נכריות והשתחוו לצלם ונהנו מסעודתו של אותו רשע וכו’ רח"ל, עם כל זה לאחר שבעים שנה חזרו לארץ ישראל ובנו את בית המקדש. ולעומת זה בבית שני על אף שלמדו תורה יומם ולילה ולא עברו עבירות חמורות כאלו, עם כל זאת היות ודיברו לשון הרע נגרם חורבן נורא כל כך, שעבור זה אנו נמצאים בגלות עד היום, יותר מעשרים וחמש פעמים שבעים שנה.

 

ואפילו במצרים שהיו הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה, היו שם רק שלוש פעמים שבעים שנה, אם כן יוצא שכל גלות מצרים וגלות בבל ביחד, היה ארבע פעמים שבעים שנה בלבד, ואילו כעת אנו שרויים יותר משש פעמים גלות מצרים וגלות בבל ביחד, ומזה אפשר ללמוד את חומרת עוון לשון הרע. (מדרשת האדמו"ר מקלויזנבורג צאנז, פרשת תולדות תש"ל).