שער התבונה פרק ז – ז טבת

 

וכן במשה רבינו ע"ה, על שאמר: "תרבות אנשים חטאים" (במדבר לב, יד) יצא ממנו שבואל בן גרשום, שהיה משרת לעבודה זרה, כמו שאמרו חז"ל.  

 

ויותר מזה מצאנו באליהו, על שאמר (מלכים א, יט): "קנוא קנאתי וגו’ כי עזבו בריתך וגו’", נסתלק על זה מן הנבואה, וציוונו הקב"ה למשוח אלישע תחתיו, כמו שאמרו חז"ל (הובא בילקוט מלכים). וכתב הספר חרדים (דף נא) בשם המדרש, שהשליש שנענש עבור שאמר (מלכים ב פרק ז, ב): הנה ה’ עושה ארובות בשמים, היהיה הדבר הזה, כך אמר: ודאי ה’ יכול לעשות, אך הדור הזה כדור המבול, שראוי היה שיעשה ארובות בשמים כהתם, ככתוב (בראשית ז, יא): "וארובות השמים נפתחו", איך אפשר שלדור רע כזה יהיה נעשה נס גדול כזה? השיבו אלישע הנביא, שלפי שלימד קטגוריה על ישראל, יראה ולא יאכל. עד כאן לשונו.

 

וראה אחי מליצה נוראה בתנא דבי אליהו, פרק ז’, וזה לשונו: בני ישראל הם משולים ככרם, שנאמר (ישעיה ה, ז): "כי כרם ה’ צבאות בית ישראל". מכאן היה רבי אליעזר הגדול אומר: בית ישראל, שהם כרמו של הקב"ה, אל תציץ בו (פירוש, אפילו בהעין לא תביט בהם לרעה), ואם הצצת בו, אל תרד לתוכו, ואם ירדת לתוכו, אל תהנה ממנו, ואם נהנית ממנו, אל תאכל מפירותיו. ואם הצצת וירדת ונהנית ואכלת מפירותיו, סופו של האיש להכרת מן העולם. עד כאן לשונו.

 

 

 

 

 

ובאמת זוהי טעות גדולה שאם כן למה ציוותה התורה על זה בלא תעשה, הלוא ידוע הוא שאין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו. והוה ליה להתורה לכתוב דבר זה רק בעניין המידות, כמו שאר מידות קדושות שנאמרות רק לאנשים יחידים. אלא ודאי, שיוצר האדם שם בכוח כל איש ואיש מישראל, שאם רק ישים עיניו וליבו על דרכיו יוכל להיזהר מזה.

 

והבחינה בזה: אילו היו נותנים לאדם שלושה שקלים בכל יום, שיהא נזהר מלדבר דיבורים אסורים – בודאי היה נזהר בזה ביותר, וכל שכן אם היו נותנים לו כך כמה חודשים או שנה, כי תשוקת הכסף היתה מזכירה לו ולא היה שוכח. וכל שכן בזה, שכתב הגר"א זצ"ל בשם המדרש, שעל כל רגע ורגע שאדם חוסם את פיו, זוכה לאור הגנוז, שאין כל מלאך ובריה יכולים לשער. אם כן, כמה צריך האדם להיזהר שלא לשכוח מלשמור את פיו. (זכור למרים לח"ח זצ"ל פי"ד).