למה צריך את הנודניק הזה?!

 

 

הקב"ה ברא את העולם. הוא ברא בו עצים, פרחים, חיות, עופות, את אדם וחווה וגם… איזה ‘נודניק’ אחד, שיעשה הכל, אבל ה-כ-ל, כדי להצדיק את המטרה שלשמה הוא נברא – להפריע, להציק, לעצבן, להוליך שולל את האדם, לדרדר ולהשפיל אותו עד עפר ברוחניות ובגשמיות – וכל אחד יוסיף לתכונותיו של ה’נודניק’ הזה כפי נגעי ליבו וכפי כוויותיו ממנו.

 

אבל לבורא עולם יש עניין ותכלית בכל דבר. ה’נודניק’ הזה לא נברא סתם. יש לו תפקיד ואף יתרון – למי שישכיל להשתמש בטכניקות שלו נגדו. דוגמא לכך נותן לנו רבי נחמן באומרו על הפסוק: "כי תצא למלחמה על אויביך" – היצר הרע, ו"שבית שביו" (דברים).

 

באמת, איך אפשר לצאת איתו למלחמה, הרי הוא מכיר את כל הטכניקות והטריקים יותר טוב מאיתנו? ממשיך רבי נחמן ואומר: יש עצה! עם מה שהיצר רוצה להתגבר עליך, בזה תתגבר עליו. כלומר, אם הוא מנסה להפיל אותך לגאווה, גדלות והתנשאות – דווקא במידות האלו תיתן לו ‘תירוץ’ טוב, למשל: איך אני יכול להרשות לעצמי להיות בעל גאווה? הרי ידוע שהקב"ה לא יהיה איתי כשכולי אומר גדלות וגאווה. יתירה מזאת, על בעלי הגאווה אמר הקב"ה: אין אני והוא יכולים לדור בעולם (ביחד).

 

כשתתרץ לו את ה’קושיה’ בדרך זו, גם אם הוא ימשיך להתעקש ולהציק לך בעניין זה מספר פעמים, ומאידך גם אתה תגלה עקשנות חיובית על מנת לא ליפול לגאווה – בודאי שתזכה ל"שבית שביו".

 

בואו נעשה הערכת מצב:

 

יש נודניק שמתלווה אלינו מהיום שנולדנו ועד סוף חיינו (שנזכה עד 120 ב"ה). הוא מפריע, מציק ועקשן גדול עם דבקות במטרה ללא ייאוש – בקיצור ‘הולך על כל הקופה’ נגדנו. אנחנו צריכים להילחם בו ולהכניע אותו. איך? בעזרת העצה שקיבלנו – לתרץ ולהשתמש בתכסיסים שלו נגדו – בעקשנות, בדבקות ועם הרבה רצון עד שנזכה ל"שבית שביו" – כלומר, להצליח בעבודה על המידות, התאוות ובהתעלות רוחנית וגשמית.

 

אחת המתנות שהעניק הבורא בחסדיו המרובים לברואיו היא התפילה, שבעזרתה יוכל להשיג האדם את צרכיו ולהודות לקב"ה מהדבר הקטן ועד לדבר הגדול. מתנת חינם ממש! לקבל ולהשיג את מה שאנו רוצים וצריכים, הן ברוחניות והן בגשמיות, במטבעות של מילים! מתנה נפלאה שנוכל להשתמש בה בכל עת שנרצה, בכל רגע ובכל מצב, וכמובן שתשמש לנו ‘כלי מלחמה’ יעיל נגד היצר ומכשוליו.

 

התפילה היא כוח עצום מאוד שניתן לאדם, כי היא למעלה מן הטבע. כלומר, אם הטבע מחייב שיהיה הדבר כך (בדבר מסוים), אז התפילה שאדם מתפלל משנה את הטבע עבורו. בעזרת התפילה אדם זוכה גם לדעת שבקדושה, לאהבה, ולעוד הרבה דברים נפלאים שיכולים רק להיטיב עימו.

 

המילה "להיטיב" לא נמצאת במילון המושגים של ה’נודניק’, אלא בדיוק ההיפך. ואם התפילה היא אחת הדרכים הנעלות, כמו שאמרו חז"ל – שעומדת היא ברומו של עולם כדי להשיג את צרכינו, אז זה המקום בו ירצה היצר להפריע ולהכשיל במלא העוצמה והכוח. גם בעניין זה קיבלנו ‘טיפ’ חשוב מאוד מחז"ל, וכך הם אומרים: "אם פגע בך מנוול זה, משכהו לבית המדרש" – אל התפילה שיוצאת מליבך. ‘תנדנד’ לאבא שבשמים במטבעות של מילים – תעזור לי! – בדיוק כמו שאתה עושה למען צורך גשמי או להתעלות רוחנית מסוימת. לבקש תמיד ולבקש על הכל.

 

"על הכל" – מספר רבי נתן את הסיפור הבא:

 

"שמעתי מאחד האנשים שפעם אחת דיבר רבנו ז"ל עימו מעניין הבגדים, ואמר לו: שעל כל דבר ודבר צריך להתפלל! אם הבגד נקרע ואתה צריך בגד חדש – תתפלל ‘אבא תן לי בגד ללבוש’. וכך לגבי כל דבר ודבר, הן גדול והן קטן, על הכל תרגיל את עצמך להתפלל תמיד לבורא עולם, על כל מה שחסר לך…"

 

"על כל מה שחסר לך" –  בגד, אוכל, ‘לסגור’ את החודש, להנמיך קצת את ההר של ה’חובה’ בחשבון הבנק, בקיצור – על כל דבר. ולא לשכוח, גם על רצון ועזרה מול כל המכשולים שה’נודניק’ שם לנו בדרך.

 

"פעם אחת", המשיך לספר רבי נתן, "הבחין רבנו שחסר לי כפתור בבגד שלי, ואמר לי: ‘למה אתה לא מתקן את זה?’ השבתי לו שלא היה לי זמן. אמר לי: ‘תתפלל על זה להשם יתברך!’ עמדתי משתומם, כי היה לי הדבר לפלא גדול בעיני, להתפלל להשם יתברך על דבר פחות כזה, וגם לא היה הדבר הכרחי ביותר. ואמר לי בלשון פליאה: ‘אין זה כבודך שתתפלל להשם יתברך על דבר קטן כזה?’…"

 

"על דבר קטן כזה" – אחד הדברים שהיצר שם עליו דגש הוא הבקשה שלנו מבורא עולם, בפרט כשמדובר "על דבר קטן כזה", על אותה תפילת בקשה שאמורה בעצם לקרב אותנו אליו. על זה היצר ילחם באדם בכל העוז, ויתרץ כמובן ‘שלא יאה הדבר להתפלל למלך מלכי המלכים על דבר פעוט שכזה, למה להטריח את השמים עבור דבר קטן כזה? חשבת פעם על ערכה של תפילה כזאת?’ אולם רבי נחמן אומר "הן על דבר קטן והן על דבר גדול" – אל תקשיב לדברי היצר, כל רצונו הוא לגרום לך להפסיד את אחת הדרכים היפות והפשוטות להרגיש קרוב למי שזן ומפרנס את הכל.

 

ברגע שאדם מבקש מבורא עולם דבר פעוט, בכך הוא מוכיח שהוא חש קרוב אליו. שהרי אם נבחן את התנהגותנו, נגלה שאת צרכינו הזעירים ובקשותינו הקטנות אנו "מרשים לעצמנו" לבקש רק ממי שקרוב אלינו – בני הזוג, הורים, ילדים וחברים קרובים מאוד. ככל שהבקשה תהיה פעוטה יותר, נבקש אותה רק מאדם הקרוב אלינו ביותר. אדם שמתקשה לבקש מבורא עולם את צרכיו המזעריים ביותר, מגלה שאינו מרגיש קרוב אליו. כדי לשפר קשר זה, צריך האדם לחייב את עצמו להפנות לקב"ה את כל המשאלות העולות על ליבו. בדרך זו יכול האדם להרגיש שהקב"ה מצוי לידו, ובכל מעשה יוכל להבחין שהקב"ה שותף לשיקוליו, החלטותיו, והתלבטויותיו בכל תחום מחייו.

 

חיזוק לדברים אלו נמצא בפניה החוזרת על עצמה "אבינו מלכנו" בזמן התפילה בימים הנוראים. בפניה זו לקב"ה אנו לומדים שהיא לא רק פניה ל"מלכנו", אלא קודמת לכך הפניה של "אבינו". הוא קודם אבינו אליו אנו קרובים, והוא אף מרשה לנו ומצפה מאיתנו שנשטח בפניו את כל בקשותינו, בלא היסוס ובלי לחשוש שמא אנו מורידים את רמת התפילה מגדולתה, וזאת משום שהבקשות הפעוטות תפקידן לגלות את קרבתנו אליו.

 

אז לשם מה ברא הקב"ה את ‘הנודניק’ הזה?

 

כדי שהאדם יוכל לעצב את עצמו ולבנות את אישיותו ושידע להבחין בין הטוב לרע, שיצליח לעבוד על מידותיו ותאוותיו. היצר הרע מאפשר לאדם, כשהוא מתגבר על יצרו, להתקרב לבוראו ולהיות אהוב וחביב עליו. המצווה היא לאהוב את הקב"ה בשני היצרים הטבועים בנו, ככתוב: "ואהבת את ה’ אלוקיך בכל לבבך" (דברים). מדוע לא נאמר "בכל ליבך"? זאת, כדי ללמד אותנו, אומרים חז"ל, שיש לאהוב את הקב"ה בשני היצרים, ביצר הטוב וביצר הרע, ולא עוד, אלא שהיצר הרע מביא את האדם בעקיפין למדרגה גבוהה יותר של קירבה ליוצרו.

 

כדי להמחיש כיצד היצר הרע מקרב ומחבב את האדם לפני הקב"ה סופר המשל הבא:

 

משל למלך, שהיה לו בן יחיד והיה אוהב אותו מאוד, וציווה עליו באהבתו, שלא יתקרב לאישה רעה, כי אז לא יהיה כדאי להיכנס לארמונו, הסכים הבן לעשות רצון אביו באהבה. מחוץ לבית המלך היתה אישה אחת רעה, יפת-תואר ויפת-מראה. המלך החליט לנסות את בנו ולהיווכח האם הוא מקיים את רצונו, לכן שלח את אותה אישה אל בנו ואמר לה: לכי ופתי את בני, כדי שאראה אם הוא מקיים את רצוני. הלכה אותה אישה וניסתה לפתות את בנו של המלך, אולם בן המלך קיים את רצון אביו והרחיק אותה ממנו. שמח המלך שבנו עמד בניסיון והכניסו אל פרגוד היכלו ונתן לו מתנות וכבוד רב.

 

מי גרם לכל הכבוד הזה שהוענק לבן? אותה אישה שעשתה את מצוות המלך מצד אחד, וגרמה לבן-המלך שאביו יאהב אותו ויכבדו מצד שני. יצר הרע פועל בשליחותו של הקב"ה לטובת האדם. הקב"ה לכאורה ‘שמח’ בלחץ הקבוע הזה שמפעיל היצר בהתמדה על האדם ולא מרפה ממנו, מכיוון שנזר בריאתו זוכה להתקרב אליו ולהתחבב עליו יותר ויותר. אז נכון שהמילה ‘להיטיב’ עם האדם לא נמצאת במילון המושגים של היצר, אך מכיוון שהוא פועל בשליחות הבורא, והבורא רוצה מאוד להיטיב עם האדם, בדרך זו או אחרת היצר אכן מיטיב עם האדם.

 

כשברא הקב"ה את העולם עם עצים, פרחים, חיות ועופות, את אדם וחווה… וגם את ‘הנודניק’ הזה – הוא ברא את הכל ללא שום אקראיות, הכל תוכנן מראש, הכל בכוונה תחילה ובמטרה ברורה. לכל נברא יש תפקיד ברור ועל פי הוראה וייעוד אלוקי. היצר משמש מכשיר בידי הבורא כדי שיסייע לאדם, שהוא תכלית הבריאה, להגיע אל הטוב. בליבו של האדם נטע הבורא את הנטייה אל הטוב ואת הנטייה אל הרע, ובנוסף את היכולת להתגבר ולהכריע לצד הטוב – אם רק ירצה בכך האדם.