המפתח לכל השערים

 

 

הראש הוא החלק החשוב ביותר. כך בגוף האדם וכך גם לגבי השנה. מראש השנה נמשכת החיות לכל השנה כולה. אפשר להתחיל הכל מהתחלה, וכמובן – התחלה חדשה. כפי שייראו ימי ראש השנה שלנו, כך גם תיראה כל השנה כולה.

 

רבי נחמן אומר לנו כי "הראש השנה שלי עולה על הכל", כלומר: התיקון שאני יכול להשיג עבורכם בראש השנה עולה על כל התיקונים שאני יכול להשיג עבורכם בכל שאר ימות השנה. יש לי עניין מיוחד ודרך מיוחדת, שרק אני יודע מזה, ודבר זה לא נגלה לשום צדיק אחר בעולם כולו מימות עולם, רק אני יכול להוליך אתכם בדרך זו.

 

ובאמת רואים אנו בחוש, שישנם הרבה אנשים פשוטים מאוד הניגשים לציון הקדוש בראש השנה, בתמימות ובפשיטות, וצועקים על נפשם, ופתאום נפתח להם ליבם הערל, ומתחילים להתחרט על העבר ולבכות בדמעות שליש, והם בעצמם לא האמינו שדבר כזה יכול לקרות להם בחייהם, וכל זה קורה על הציון הקדוש של רבינו, בד’ אמותיו של הצדיק בכל השנה, ובפרט בערב ראש השנה.

 

 

קדושת המחשבה וטהרתה היא המפתח להמתקת דינים, ואת טהרת המחשבה אפשר להשיג רק אצל הצדיק האמיתי.

 

חשוב מאוד לשמור על המחשבה ולחשוב רק מחשבות טובות. כמו כן, חשוב מאוד לדון את הזולת לכף זכות וכן להגיע למעלה הגדולה של "ואהבת לרעך כמוך", כפי שאומר לנו רבינו בתורתו המפורסמת, תורה רפ"ב בספרו הגדול "ליקוטי מוהר"ן": "דע, כי צריך לדון את כל אדם לכף זכות, ואפילו מי שהוא רשע גמור…וכן צריך האדם למצוא גם בעצמו איזה זכות וכו’".

 

טהרת המחשבה היא מוחין זכין (מוח טהור וזך), היא מחשבה בהירה, היא חירות המחשבה והיא מוחין דשמחה (מוח של שמחה). כל זה מביא להמתקת הדינים (כפי שאומר רבי נחמן בליקו"מ, תורה רי"א).

 

"ראש השנה הוא היום הראשון של עשרת ימי תשובה, ואז תוקעים בשופר…ומבקשין ומחפשין אח האבידות שבני אדם אובדין על ידי מעשיהם ותאוותיהם, בבחינת: "תאות רעשים תאבד", עד שיכולין להיות נאבדים על ידי זה לגמרי, חס ושלום…

 

"אבל ה’ יתברך חמל עלינו ונתן לנו ראש השנה הקדוש, וראשון לתשובה, וציוונו לתקוע אז בשופר, שעל ידי זה עיקר הבקשה והחיפוש אחר האבידות שאיבד כל אחד, על ידי תאוותיו, וזה עיקר תשובתו ותיקונו.

 

"ועל כן, צריכין לנסוע לצדיק על ראש השנה דייקא, כי הם חיפשו כבר כל כך אחר כל האבידות של כל העולם, ועל כן צריך כל אחד לנסוע אליהם, לחפש ולדרוש אחרי אבידתו, ועיקר הזמן לזה הוא בראש השנה כנ"ל" (אוצר היראה, ראש השנה, כ"ח).

 

 

רבים הם הדינים והצמצומים הבאים על האדם בהיותו רחוק מה’. בכדי לבטל ולהמתיק דינים אלו, מן הנצרך לחתור ולהגיע לשורשם, כי הרי אין הדין נמתק אלא בשורשו.

 

מהו שורש הדין? החכמה והשכל! וכל דין נמשך מהשכל השייך לו. כדי להמתיק את כל הדינים צריך להגיע לשורש של כולם, כלומר להגיע ל"חכמה עילאה" (חכמה עליונה), שהיא אבן השתיה שבקודש הקודשים – צדיק הדור, כפי שאמר שמואל הנביא (שמואל א’, ב): "כי לה’ מצוקי ארץ וישת עליהם תבל", על הצדיקים. כאשר כל אחד ואחד בא עם קדושתו וצמצומיו אל צדיק הדור, נמתקים כל דיניו וצמצומיו משורשם.

 

צדיק הדור הוא השכל הכולל, וכשבאים אליו הוא מאיר לנו את כל השכלים הפרטיים שלנו, כמו: תפילה, לימוד, הנחת תפילין, וכך לגבי כל עבודה ועבודה. וכשהוא מאיר לנו, הרי יש לנו חיות ושמחה בכל עבודת ה’ שלנו, בכל שכל פרטי שלנו.

 

כיצד נוצר השכל הכולל? על ידי שנכללים בו כל השכלים הפרטיים. ולכן, אם נזכה לאהוב כל יהודי, להתבטל בפני כל יהודי ולראות את הנקודה הטובה בכל יהודי, אזי נזכה בדרך זו לשכל הכולל שיאיר בנו וימתיק את הדינים מעלינו. (ליקו"מ ס"א, וכן משעורו של הרב נחמן ברלנד, סעודה שלישית, פרשת "כי תצא").

 

אומר הרב אשר וייס שליט"א: אנו פונים להקב"ה בשני תארים ואומרים לו: "אבינו מלכנו", זאת משום שבנוהג שבעולם הוא, שאבא רוצה לתת לבניו את כל הטוב שבעולם, אולם לא תמיד יש בידו היכולת לתת להם. מלך, לעומת זאת, יכול להעניק לנתיניו הכל, אלא שלא תמיד הוא רוצה ומעוניין בכך.

 

משום כך אנו נושאים את עינינו לאבינו שבשמים ואומרים לפניו: "אבינו מלכנו" – הן אתה אבינו, ובודאי שאתה רוצה לתת, ואתה גם מלכנו ובודאי שאתה גם יכול לתת! "אבינו מלכנו" – מבקשים אנו שנה טובה יותר לעם ישראל.

 

נעלה בזכרוננו בראש השנה את אחינו המיוסרים, נזכור את צער האלמנות ואת דמעות היתומים, נחשוב על החולים והנאנקים, ולא נשכח את אחינו התועים שבודאי זקוקים לישועה ולגאולת הנפש, ומי ייתן ותפילותינו יבקעו רקיעים ונזכה שיפתחו שערי שמים לתפילותינו, ותהיה השנה הבאה עלינו לטובה שנת גאולה וישועה.

 

נזכור ולא נשכח, כי לב נשבר הוא המפתח לכל השערים, כפי שמובא בסיפור הבא:

 

ימים ספורים קודם ראש השנה ציוה רבי ישראל הבעש"ט הקדוש על תלמידו שישמש כ’בעל תוקע’ בבית תפילתו, כי ילך להתקדש ולהטהר היות וברצונו ללמדו את סודות הכוונות שבתקיעות.

 

עשה התלמיד כמצוות רבו, וכשחזר לימדו הרב את כל הכוונות כסידרן, תוך שהוא מוסיף באזהרה: "עליך לשנן את הדברים היטב למען יהיו חרוטים בזכרונך בשעת התקיעות". בשעה שעלה אותו תלמיד לתקוע בראש השנה בשופר פרחו ממנו ונשתכחו לו כל אותן כוונות שלימדו רבו הבעש"ט.

 

ניסה לומר בקשות, פיוטים, שמות הקודש – ולא עלה בידו. הבעש"ט והחבריא הקדושה מתקדשין בסילודין לקראת התקיעות, ואילו ‘בעל התוקע’ מתמהמה ומתמהמה. ליבו נשבר לרסיסי רסיסים. מה יעשה? כיצד יתקע? הרי אינו זוכר מאומה מכל אותן כוונות קדושות. דמעות חונקות את גרונו, צורבות את עיניו, ובלב נדכא כולו כחרס הנשבר תוקע הוא בלא כוונות.

 

בתום התפילה ניגש הבעש"ט ומשבחו לעיני כל החבריא הקדושה, "תקיעות כאלו לא עלו למרום זה עידן. רעש גדול עוררו תקיעותיך במרום".

 

וכן אמר לתלמידיו: "דעו לכם תלמידי היקרים, כל כוונה בסודות הקבלה פותחת שער אחד במרום, אולם "לב נשבר", מפתח פלאים הוא, לב נשבר פותח את כל השערים כולם" (שבילי הבשם").

 

בברכת שנה טובה, כתיבה וחתימה טובה לכל בית ישראל.