אדם עם מטרה

 

 

הוא התעורר בבוקר כשאיש כבר לא היה בבית. השמש שהאירה את החדר באור מלא כבר היתה גבוהה ברקיע. שעונו הורה על השעה עשר. הוא זינק מן המיטה, הוא בחופשה. הוא תלמיד תיכון. אין לימודים, אין מורים ואין שיעורים, אין גם בשביל מה לקום. הא התהפך על צידו וניסה להירדם שוב.

 

התיכוניסט הזה מהווה דוגמא לחיים ללא מטרה. הוא יקום ממיטתו אחרי השעה 11, יאכל ויסתובב באפס מעשה. אולי ייפגש אחרי הצהריים עם חברים ויטייל קצת, וכך יעלם לו יום נוסף.

 

אם תשאל נער כזה ביום האחרון של החופש, ובפרט ביום האחרון של החופש הגדול – חופש בן חודשיים, מה עשה בחופש, הוא יגמגם משהו לא מוגדר, כמו, טיילתי, הלכתי לים וזהו.

 

אנשים כמותו מתקשים לענות גם בגיל 75 על אותה שאלה: מה עשית בימי חייך?

 

האדם בנוי מטבעו להיות מונע על ידי מטרות. אדם ללא מטרה נמצא במצב של התפרקות המערכת. נער בגיל ההתבגרות, כישרוני ומוצלח, התאבד, והשאיר אחריו מכתב המסביר את המעשה: "לא היה לי בעד מה לחיות". הוריו מספרים לעיתונאי שבא לסקר את המקרה, כי הם נתנו לו הכל, אז מדוע הוא התאבד?!

 

סוחר מצליח בן 45, אבי משפחה, נשאר בבוקר אחד במיטתו ולא קם. אחרי בדיקות של מיטב הרופאים והפסיכיאטרים נקבעת המסקנה: דיכאון עמוק, והמלצה לאשפוז. לאיש הזה לא היה בעד מה לקום. המערכת הנפשית שלו קרסה תחתיה.

 

חז"ל קבעו שבטלה מביאה לידי שעמום. המילה שעמום בפי חז"ל משמעה שיגעון, כלומר מרה שחורה ודיכאון נפשי עמוק! אדם כזה אינו מתפקד. אדם נורמאלי לחלוטין במסלול של בטלה, כלומר מצב בו אין שום מטרה לנגד עיניו, יכול להגיע עד שערי מוות רוחני, שלעיתים מלווה אף במוות פיזי ח"ו.

 

השפה מבחינה יפה בין סיבה לתכלית. שאל ילד מה ההבדל בין "מפני" לבין "כדי", והוא יענה ש"מפני" בא לומר את הסיבה שקדמה לדבר, ואילו "כדי" בא לציין את המטרה, את התכלית שבעתיד, שכדי להשיגה נעשה הדבר. אותו הדבר קיים בין מילת השאלה "מדוע" לבין "למה". השואל: "מדוע לא באת לסעודה?" מבקש לדעת מהי הסיבה שגרמה לך לא לבוא, בעוד השואל: "למה יצאת באמצע ההרצאה?" רוצה לדעת את התכלית, לשם מה יצאת? מה רצית לעשות ביציאתך?

 

בעל חיים מונע על ידי סיבות, כל פעולה של בעל חיים מונעת על ידי סיבה שקדמה לה. גם ציפור האוספת במשך ימים ארוכים קש ועלים לבניית קן, וזה עושה רושם מובהק של תכליתיות, גם היא פועלת אך ורק מתוך הנעה והדרכה של אינסטינקטים הממריצים אותה לעשות פעולות, שבשכלה אינה יכולה בשום פנים לדעת ולהבין את תכליתם. דפוסי התנהגות מורכבים טבועים בתוך בעל החיים, והם מופעלים על ידי מזג האוויר וכדומה. רק אנו מבינים ויודעים כי תכלית פעולות הציפור היא הקמת קן רך ובטוח לגוזלים שיבקעו מהביצים אותם תטיל הציפור ועליהם תדגור. אך את הקן בונה גם הציפור שלא ראתה מימיה קן או ביצים וגוזלים. רק מי שברא את הציפור וטבע בה את דפוסי ההתנהגות, הוא תכנן את התכלית ואת ההתנהגות המובילה אליה, אבל פעולות הציפור מונעות רק על ידי סיבות ולא על ידי תכלית.

 

האדם, ורק האדם! הוא בעל יכולת להציב לעצמו מטרות ולשאוף אליהן. יכולת זו אינה סתם יכולת, בדומה ליכולת לחשב חשבונות, או לקפוץ לגובה. היכולת להציב לעצמו מטרות כדי להשיגן היא עצם הווייתו הנורמאלית של האדם. בלעדיה הריהו מתאבד, או משוגע, או חי ברמה של בעלי חיים ותו לא.

 

 

קודם כל היא משמשת מרכז לחייו. לאדם בעל מטרה יש יעד אליו מכוונות כל פעולותיו, והוא חותר ללא הרף להתקדם לעבר היעד הנוסך תוכן בחייו. הוא יכול לבדוק כל יום וכל חודש עד היכן התקדם לעבר יעדו, איפה נסוג ומה עליו לתקן. הכיוון ליעד הוא המצפן של חייו, ואין הוא תועה סתם במדבר החיים.

 

אמרנו שבעל החיים מונע על ידי סיבות והאדם מונע על ידי מטרות, אך ניסוח זה יש בו משום הטעיה המפריעה לראות את ההבדל התהומי בין השניים.

 

נכון, אמנם בעל החיים מנוע על ידי סיבות, הסיבה שמקורה בסביבה או בגופו היא המפעילה אותו. הרעב בצורת איתות מהבטן המצטמקת מקים את בעל החיים מרבצו לתור אחר אוכל. תחושת קור הבאה ממזג האוויר מביאה אותו לחיפוש מחסה או לחפירת מחילה וכדומה. אבל האדם אינו מונע על ידי מטרה. הרי את המטרה הוא עצמו הציב לו, והוא עצמו הינו זה שמחליט לפעול כדי להתקדם לעבר מטרתו. האדם אינו סביל ומונע, אלא אדרבה, פעיל ומניע. הוא השליט על פעולותיו והתנהגותו, והוא הנוהג ומוביל את עצמו אל מחוז חפצו.

 

ביכולת להציב מטרה לחייו, נפתח לאדם הפתח לחיות חיים של אדם, חיים מלאי תוכן משביעי סיפוק המאצילים על כל פעולה בודדת מחשיבותה של המטרה. המטרה פותחת אפיקים לזרימת האנרגיה שלנו, והיא גם היוצרת בתוכנו אנרגיות חדשות שלא ידענו קודם על קיומן. מי שמטרה ניצבת לו לחייו מתקשה להבין איך יש כאלה החיים ללא מטרה. הרי המטרה וההתקדמות אליה הן מהותם של החיים הנכונים. לא במקרה המילה "לשאוף" משמעותה כפולה: גם לנשום וגם להשתוקק ולרצות להתקדם אל…

 

התרגום של עיקרון חיים יסודי זה לחיי המעשה אינו פשוט כלל. לא הרי המטרה המוגדרת עבור אדם אחד, היא המטרה בשביל אדם שני. כל אחד מהם יכול גם לקבוע לעצמו מטרה ארוכת טווח או קצרת טווח. יש להשקיע מחשבה רבה ואף להתייעץ עם מביני דבר כדי לבחור מטרה ולהגדירה, כך שאכן תעניק תנופה ותוכן לכל חייו של בעליה.

 

 

את כל הנ"ל יודע יפה גם היצר הרע, והוא לא יושב בחיבוק ידיים. ההוכחה לך היא העובדה שסביבנו חיים מיליוני בני אדם, אשר אינם מתאבדים, אינם שרויים בדיכאון, ואשר אפילו נראים שבעי רצון ושמחים, זאת בעוד אנו יודעים שחייהם חסרי משמעות, והם חיים ללא מטרה. מילים אחרונות אלה טעונות הסבר. אין הכוונה שאין להם מטרה ושהם יודו בכך, אלא שבחרו להם מטרה מתוך המבחר הגדול והמגוון של מטרות-הדמה שיצר הרע הציע להם, מטרה מזויפת.

 

"מטרה" תוצרת יצר הרע דומה כמעט בכל למטרה אמיתית. היא מניעה את האדם, נותנת תוכן לחייו, מדריכה אותו בבחירת דרכו ובקביעת ערכיות פעולותיו, ומעניקה סיפוק. אפילו חשבון הנפש התקופתי אינו נעדר שם. אז במה הזיוף בא לידי ביטוי?

 

למשל, אדם עבר תקופה קשה ואפילו ניצל ממוות בטוח, והוא ידוע גם כאדם מוכשר מאוד, לכן כתב ספר גדול בו תיאר את מטרת חייו לאחר שניצל: להישרד! הוא התחתן, הקים משפחה, מנהל עסקים מסועפים ויש לו בתים והשקעות בכמה מדינות, והכל במטרה עליונה אחת: להתקיים! אותו לא יוכלו להשמיד בקלות. כל פעולותיו מודרכות על ידי מטרה זו.

 

בדיקה אובייקטיבית תוכיח שהישרדות, שפירושה הוא להתקיים, אינה אלא אמצעי ולא מטרה! קביעת אמצעי למטרת חיים היא הטעיה נוראה בה מפסיד האדם הטועה את תכלית חייו!

 

למרבה הצער הדוגמאות לכך אינן מעטות. כך למשל, אדם עמל כל ימיו ולילותיו ללא לאות וכל מוחו וליבו מושקעים כדי להגיע למטרה, ליום הנכסף בו יגיע סכום כל רכושו לסכום העגול של מיליון דולר. גם כאן לא קשה להוכיח שכסף הוא אמצעי ולא מטרה. הצבת אמצעי, הכסף, כמטרה, היא תחבולת היצר לבזבז את חיי האדם על לא כלום.

 

ספורטאי מתאמן במשך שמונה שנים כדי לרוץ באולימפיאדה מאה מטר בכמה מאיות השנייה פחות ממישהו אחר.

 

אדם שמן הציב לעצמו כמטרה להוריד עשרים ק"ג ממשקלו ולהיראות יפה.

 

האם אלו מטרות לחיים? כלב רגיל רץ מהר יותר, וכל שלד ממוצע נראה רזה יותר.

 

חז"ל נתנו לנו מבדק פשוט למטרות: "דע לפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון", כאשר תחזור נשמה אל מקורה ותתייצב לפני אביה יוצרה, והיא תצטרך לענות על השאלה: ‘נשמה חביבה, מה השגת בשבעים שנות מסעך שם למטה בעולם העשייה?’ הרי כל המלאכים יפרצו בצחוק אדיר למשמע התשובה: ירדתי במשקל, או הרווחתי מיליון דולר, וכו’.

 

אפילו התשובה "שרדתי" אינה תשובה, כי אחריה תישאל מיד השאלה: בשביל מה שרדת? גם שומרי שבת ואוכלי כשר אינם פטורים מלבדוק אם אין הם חיים לאור מטרות-דמה מזויפות.

 

המכונית הטובה ביותר עם הנהג הטוב ביותר לא תגיע ליעד הנכון אם היעד שקבע לו הנהג הוא מוטעה. לפני יציאה לנסיעה כה ארוכה, כדאי מאוד להקדיש יותר מאשר שניות ספורות כדי לוודא בדיוק ובביטחון מהו היעד הנכון ומהי הדרך אליו.

 

 

(מתוך "בעין יהודית")