נאום לאומה

פסוקי המסמך אינם חסויים. זהו פרק מתוך "הנאום לאומה". חלק ממגילת העצמאות של המולדת המוקדמת, אחר ארבעים שנות כליון בחולות המדבר...

3 דק' קריאה

הרב שמואל חסידה

פורסם בתאריך 06.04.21

פסוקי המסמך אינם חסויים. זהו פרק
מתוך "הנאום לאומה". חלק ממגילת
העצמאות של המולדת המוקדמת, אחר
ארבעים שנות כליון בחולות המדבר.
 
 
זהו המסמך.
 
פסוקיו מכילים את פרטיה של ה"שיחה הקשה" והאולטימטום המכאיב. דברים העתידים לחרוץ את גורל הארץ והעם, את עתיד השטחים, את עומק הנסיגה, את יחסינו הבינלאומיים, ואת מקומנו במשפחת העמים.
 
פסוקי המסמך אינם חסויים, הם יקראו בפני כל הציבור בבתי הכנסת בתבל כולה. זהו פרק מתוך "הנאום לאומה", שנשא משה בעבר הירדן בגיא, בארץ סיחון הכבושה, על סף כניסתנו הראשונה לארץ ישראל. חלק ממגילת העצמאות של המולדת המוקדמת, אחר ארבעים שנות כליון בחולות המדבר.
 
אלה המשפטים החד-משמעיים, שהוקראו באוזני הדור הצעיר, אשר לא נולד, או היה צעיר לימים, בימי יציאת מצרים ומתן תורה. זהו האולטימטום שהוצג בפני הדור החדש שבא להתנחל ולהתיישב בארץ ישראל. האתראה שהקדימה בכתשע מאות שנה, את המאורעות הקשים של חורבן הבית הראשון.
 
פסוקים הכופים דומיה.
 
* * *
 
ניסינו לעלעל כדרכם של יהודי כל הדורות  – בפרשת השבוע. חפצנו לשתף את קוראינו באוצר הדעת והחכמה שפרשה זו מעניקה לקוראיה. פרשת "ואתחנן" שבספר דברים, אשר בה מופיעים בשנית "עשרת הדברות", ומשפט המפתח של האמונה הישראלית "שמע ישראל ה’ אלוקינו ה’ אחד".
 
אולם על פנינו טפחו פסוקים אחרים לחלוטין. הפסוקים הקודמים לכל אמונות היסוד של התורה ולמצוותיה. הפסוקים האקטואליים, אשר לרגע נדמה כי נכתבו רק עבורנו ועבור המצב הנוכחי אליו נקלענו.
 
אין בינינו נביא. וגם אם היה, ספק אם גורלו היה טוב מגורל הנביא ירמיהו שנכלא בבית האסורים, בשל האמת המרה שהשמיע ברגעים קשים למלכות יהודה.
 
אך נותר בידינו המסמך. יש לנו אפשרות לחזור ולעיין במשמעותו הנצחית, ולהסיק את המסקנות. תהא זו תשובה לערימת המכתבים אשר על שולחננו, לאלפי הקולות הפונים ומבקשים דרך אל מורשת האבות. לאלה הקרויים דתיים והמכונים חילוניים, אשר שואלים ללא הרף, גם אותנו: איה הרואה?
 
מכולם נבקש, אנא, המשיכו איתנו יחד, לעלעל שוב ושוב בדפי המסמך הנורא. מתוכו תעלה התשובה לאותן שאלות קשות מכאיבות, בהן אנו מתבוססים.
 
* * *
 
בספר מלכים ב’ אנו קוראים, כי בשמונה שנה למלך יאשיהו, לאחר שנחתם גורלה של מלכות יהודה, שלח המלך את שפן בן אצליהו אל חלקיהו הכהן הגדול, וציווהו לקחת מכספי בית המקדש ולבצע את השיפורים הדרושים לבדק בית.
 
תוך כדי חיפוש באוצרות המקדש, נתגלה באקראי "ספר התורה", הנשכח מלב האומה ומלכיה, אשר עשו הרע בעיני ה’. הדברים הבוטים והגלויים שבספר "משנה תורה" הוא ספר דברים, שהושמעו על ידי משה ערב הכניסה לארץ, זעזעו את המלך יאשיהו (עפ"י חז"ל). המלך הנדהם קרע את בגדיו, ונחפז למלא את כל הכתוב בספר התורה. הוא ניסה להשיב את העם לדרך ה’, ולבער את עבודת האלילים שפשתה ברחבי הארץ.
 
אולם, הוא אחר את המועד. חולדה הנביאה, אליה פנו שליחי המלך, וביקשו לשמוע את דבר ה’, לא יכלה אלא, לבשר על גורלה הנחרץ של ארץ יהודה. העם אשר אולף במשך שנים רבות ללכת אחר שרירות ליבו, לא האזין עוד לתוכחות, ולא אבה להיטיב דרכו.
 
רצונו ומאמציו של יאשיהו עלו בתוהו. בסתר ואחר בגלוי המשיך העם בתועבותיו, והביא להתמוטטותה של המלכות ולחורבן הבית, אותו אנו מבכים עד היום הזה.
 
* * *
 
הקולות העולים כיום מכל תפוצות ישראל. ההדים הרבים לצימאון הגדול ההולך ומתפשט בציבור הרחב, להכיר את ספר התורה שנעלם מן התודעה הלאומית, עדות הם להתגשמותה של אחרית הימים, הכלולה ב"מסמך" שלפנינו.
 
"בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים" – כבר נתקיים. ההולכת וקרבה השעה הגדולה של אחרית הפסוק "ושבת עד ה’ אלוקיך ושמעת בקולו, כי קל רחום ה’ אלוקיך, לא ירפך ולא ישחיתך ולא ישכח את ברית אבותיך"?
 
בנו תלוי הדבר. בכולנו.
 
המסמך:
 
כִּי תוֹלִיד בָּנִים וּבְנֵי בָנִים, וְנוֹשַׁנְתֶּם בָּאָרֶץ; וְהִשְׁחַתֶּם, וַעֲשִׂיתֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כֹּל, וַעֲשִׂיתֶם הָרַע בְּעֵינֵי ה’ אֱלֹקֶיךָ, לְהַכְעִיסוֹ.  הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן מַהֵר, מֵעַל הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ: לֹא תַאֲרִיכֻן יָמִים עָלֶיהָ, כִּי הִשָּׁמֵד תִּשָּׁמֵדוּן. וְהֵפִיץ ה’ אֶתְכֶם, בָּעַמִּים; וְנִשְׁאַרְתֶּם, מְתֵי מִסְפָּר, בַּגּוֹיִם, אֲשֶׁר יְנַהֵג ה’ אֶתְכֶם שָׁמָּה. וַעֲבַדְתֶּם שָׁם אֱלֹקים, מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם: עֵץ וָאֶבֶן אֲשֶׁר לֹא יִרְאוּן וְלֹא יִשְׁמְעוּן, וְלֹא יֹאכְלוּן וְלֹא יְרִיחֻן. וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת ה’ אֱלֹקיךָ, וּמָצָאתָ: כִּי תִדְרְשֶׁנּוּ, בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ. בַּצַּר לְךָ וּמְצָאוּךָ, כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה; בְּאַחֲרִית, הַיָּמִים, וְשַׁבְתָּ עַד ה’ אֱלֹקיךָ, וְשָׁמַעְתָּ בְּקֹלוֹ. כִּי אֵל רַחוּם ה’ אֱלֹקיךָ, לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַשְׁחִיתֶךָ, וְלֹא יִשְׁכַּח אֶת בְּרִית אֲבֹתֶיךָ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָהֶם. כִּי שְׁאַל נָא לְיָמִים רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנֶיךָ, לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹקים אָדָם עַל הָאָרֶץ, וּלְמִקְצֵה הַשָּׁמַיִם, וְעַד קְצֵה הַשָּׁמָיִם: הֲנִהְיָה, כַּדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה, אוֹ, הֲנִשְׁמַע כָּמֹהוּ. הֲשָׁמַע עָם קוֹל אֱלֹקים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ, כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ אַתָּה וַיֶּחִי. אוֹ הֲנִסָּה אֱלֹקים, לָבוֹא לָקַחַת לוֹ גוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי, בְּמַסֹּת בְּאֹתֹת וּבְמוֹפְתִים וּבְמִלְחָמָה וּבְיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה, וּבְמוֹרָאִים גְּדֹלִים: כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה לָכֶם ה’ אֱלֹקיכֶם, בְּמִצְרַיִם לְעֵינֶיךָ. אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת, כִּי ה’ הוּא הָאֱלֹקים: אֵין עוֹד, מִלְּבַדּוֹ. מִן הַשָּׁמַיִם הִשְׁמִיעֲךָ אֶת קֹלוֹ, לְיַסְּרֶךָּ, וְעַל הָאָרֶץ, הֶרְאֲךָ אֶת אִשּׁוֹ הַגְּדוֹלָה, וּדְבָרָיו שָׁמַעְתָּ, מִתּוֹךְ הָאֵשׁ. וְתַחַת, כִּי אָהַב אֶת אֲבֹתֶיךָ, וַיִּבְחַר בְּזַרְעוֹ, אַחֲרָיו, וַיּוֹצִאֲךָ בְּפָנָיו בְּכֹחוֹ הַגָּדֹל, מִמִּצְרָיִם.  לְהוֹרִישׁ, גּוֹיִם גְּדֹלִים וַעֲצֻמִים מִמְּךָ מִפָּנֶיךָ; לַהֲבִיאֲךָ, לָתֶת לְךָ אֶת אַרְצָם נַחֲלָה כַּיּוֹם הַזֶּה. וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם, וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל-לְבָבֶךָ, כִּי ה’ הוּא הָאֱלֹקים, בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת: אֵין, עוֹד. וְשָׁמַרְתָּ אֶת חֻקָּיו וְאֶת מִצְו‍ֹתָיו, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם, אֲשֶׁר יִיטַב לְךָ, וּלְבָנֶיךָ אַחֲרֶיךָ וּלְמַעַן תַּאֲרִיךְ יָמִים עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר ה’ אֱלֹקיךָ נֹתֵן לְךָ כָּל הַיָּמִים.
 
(ספר דברים, פרשת ואתחנן, פרק ד’ פסוקים כ"ה-מ’).
 
(מתוך "עת לחשוב" גליון מס’ 89) 

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה