האדם החושב

את כל החרדות וייסורי הנפש.

 

 

האדם, הוא הנברא היחיד בבריאה כולה שהמחשבה שלו, היא המעצבת לו את כל החיים. למעשה, המחשבה היא עיקר האדם, מכיוון שהיא זו המובילה אותו ומנהיגה אותו, והעיקר – היא זו שקובעת את חייו אם יהיו טובים או לא.

 

בתורה מ"ט בליקוטי מוהר"ן, כותב רבינו, שמחשבות טובות – הן יצר טוב, ומחשבות רעות – הן יצר הרע… לדוגמא: כל היצרים הם במחשבה, כי התאוות והרצונות הן במחשבה. כל המידות הן במחשבה, כי המידות הטובות הן מחשבות טובות – של סלחנות, אהבה, רחמנות, נתינה, יושר וכדומה, והמידות הרעות הן מחשבות רעות – של כעס, קנאה, שנאה, חמדה וכו’. ומהמחשבות הללו שיש לאדם, מהן באים כל המעשים שעושה, משום ששורש כל מעשה הוא במחשבה, כמו שנאמר: "סוף מעשה, במחשבה תחילה…"

 

וזה מה שמובא בזוהר הקדוש, שכל הבירורים שהאדם בא לעשות בעולם הזה, כולם מתבררים במחשבה, ולפי דברי רבינו הדבר מקבל משמעות עמוקה וברורה מאוד, שהבירור במחשבה נעשה על פי הכלל הנ"ל: אם המחשבה היא טובה – זה יצר טוב, וצריכים ללכת אחריה, ואם היא רעה – זה יצר רע, וצריכים לבטל אותה. לכן, התפילה היחידה שנשארה לנו מרבינו, זו שמובאת בסוף התיקון הכללי, המתחילה במילים: "ריבונו של עולם, עילת העילות וסיבת כל הסיבות…", היא ברובה עוסקת בטהרת המחשבה.

 

אדם שחושב מחשבות טובות של שמחה, אמונה, תקווה וכדומה, מחשבות של רצונות טובים ושאיפות, אדם זה חי חיים טובים, והוא שמח ו"רץ" בחייו. לעומת זאת, אדם שיש לו מחשבות של עצבות, ייאוש, חרדה ודאגה, הוא נרקב ממש, ואינו יכול לפעול כלל, כי המחשבות הללו עוצרות ומשתקות אותו, ובגללן אין לו שום חיות ורצון ולפעול, ומובן שהוא חי חיים רעים.

 

רוב בני אדם שיש להם ייסורים, זה רק מהמחשבות שלהם, בין אם אלו מחשבות של חרדה וצער וכו’, או אם אלו מחשבות של כעס ושנאה – כל המחשבות הללו הן הן ייסורי הנפש, שכידוע – הם קשים יותר מכל הייסורים. אישה אחת, מצליחה מאוד בהרבה תחומים, התקשרה אלי ואמרה שיש לה ייסורים נוראיים – המחשבות פשוט הורסות אותה, משגעות אותה. דוגמא אחרת: התקשר אלי אדם, בעל תואר אקדמאי ומשרה חשובה, ואמר לי שהוא מלא בחרדות, שחותרים תחתיו ורוצים לסלק אותו מהעבודה שלו וכיוצ"ב. החיים של שני האנשים הללו הם על פי המחשבה שלהם, מכיוון שיש להם מחשבות כאלה כך נראים כל החיים שלהם, אף על פי שבפועל, אין להם שום בעיה ממשית בחיים…

 

שלא לדבר על אלה, שהמחשבות שלהם כל כך יצאו משליטה, עד שאיבדו את היכולת לנהל חיים נורמאליים, כמו אותו אדם שהתקשר אלי וסיפר לי שמאחר והמחשבות שיש לו כל כך מייסרות אותו, הוא מתפלל ומבקש מה’ שייתן לו איזו מחלה קשה, ר"ל, שאולי היא תשקיט לו את המחשבות…

 

אדם שאין לו שקט נפשי, מי מפריע לו בפועל? אף אחד! הוא יכול לחיות בתנאים הכי טובים בעולם, אבל אין לו שקט נפשי… מה שבאמת מפריע לו הן רק המחשבות שלו. הרב לוי יצחק בנדר זצ"ל היה אומר, שאם היו מראים לאדם מבולבל את המחשבות שלו, איך הן רצות מנושא לנושא, פעם חושב ככה ופעם ככה, הוא היה רואה למול עיניו אדם משוגע לגמרי.

 

וכן אדם שיש לו מחשבות של רדיפה עצמית, אם היו מראים לו איך הוא היה נראה, אם הוא היה רודף את הזולת, כמו שהוא רודף את עצמו, הוא היה רואה למול עיניו אדם רע ועריץ, שבכל תנועה שחברו עושה הוא אומר לו: ‘תראה מה עשית! תתבייש לך! או: איזו תפילה זאת? לא שווה כלום! אתה סתם עושה כאילו! אין לך יראת שמים! ה’ לא שומע אותך!’ הרי כך הוא אומר לעצמו בכל שנייה ושנייה, וממש אינו מניח לעצמו רגע אחד בלי להוכיח את עצמו ולהחליש את עצמו, למה? למה אדם מרשה לעצמו לרדוף את עצמו?

 

אבל נתאר לעומת זאת אדם שמחשבתו שקטה, רגועה, מיושבת וטובה, איזה חיים יפים יש לו! גם אם התנאים החיצוניים של חייו אינם מזהירים במיוחד. הרי כל הרגיעות של האדם תלויה אך ורק במחשבה שלו.

 

פעם הלכתי לבקר איזה חבר בקיבוץ עין חרוד. הוא הראה לי את חדרו, עם כל התנאים והפינוקים, מלא בכלי נגינה, ספרים שונים, וסיפר לי שאף אחד לא אומר לו מה לעשות, הוא יכול גם לישון כל היום, לאף אחד זה לא משנה, בקיצור – לא חסר לו כלום… אחרי הביקור הזמנתי אותו לעשות אצלי שבת.

 

בשבת הוא בא, ושמר שבת בפעם הראשונה בחייו. בצאת השבת, לפני שהלך, הוא אמר לי: "אני לא יודע למה, אבל הרגשתי פה מנוחת הנפש, דבר שאין לי בקיבוץ…" אמרתי לו: "בקיבוץ, המנוחה שלך היא רק מנוחת הגוף, אבל הנפש שלך לא נחה, כי אתה נשאר עם כל המחשבות שלך – דאגות, קנאה, תחרות, צער דמיוני וכו’, אבל כשהיית פה, ושמרת שבת, הייתה לך מנוחה לנפש, לא רק לגוף, הן בגלל קדושת השבת ששמרת, והן מחמת שהיית אצלי בבית, ושכחת מכל החיים שלך ולא חשבת על העניינים שלך, ולכן נחת באמת, מנוחת הנפש".

 

הוספתי ואמרתי לו: "זה למעשה עיקר מצוות השבת, שהתורה מצווה על האדם לשמור את השבת לא רק בעשייה ובדיבור, אלא בעיקר שלא לחשוב מענייני החול, ולכן אפשר לראות אנשים שבימי המעשה הם מלאים בייסורים מצד טרדות העולם, כגון שיש להם חובות וכו’, וכשרק מגיעה השבת אז הם נכנסים לעולם אחר, שוכחים מהכל, מארחים בביתם, שרים ושמחים, ומי ששומר כך את השבת, יש לו איזה יום וחצי בשבוע שבו הוא שוכח מכל טרדות העולם הזה, והוא נח מנוחה אמיתית ומחדש את כל כוחותיו, ממילא אחרי שבת כזאת, יש לו גם כוחות להתמודד עם הצרות הגדולות שיש לו".

 

עכשיו כשראינו על קצה המזלג את גודל חשיבות המחשבה של האדם, כל אחד בודאי שואל: איך זוכים לזה? איך יזכה האדם למחשבה טובה וטהורה? שיהיו לו החיים הכי יפים והכי מתוקים שאפשר, וכל שכן שיזכה להיגאל מהגיהינום הנורא של המחשבות הרעות?

 

ישנם כמה דברים עיקריים שמשפיעים על המחשבה, והשבוע נתרכז בדבר העיקרי: הקדושה.

 

הקדושה היא למעשה ההשפעה הכי חזקה על המחשבה של האדם, כמו שכותב רבינו בתורה כ"א, שיש שכל שנשפע לאדם במהירות, על ידי שפע אלוקי, ולהגיע לשפע האלוקי הזה, אי אפשר אלא על ידי שיקדש את פיו וחוטמו ועיניו ואוזניו. שעל ידי שהאדם מקדש את "שבעת הנרות", דהיינו, שנשמר מלהוציא שקר בפיו, ויש לו יראת שמים שהיא בחינת חוטם, ויש לו אמונת חכמים שזה בחינת אוזניים, והוא עוצם עיניו מראות ברע – על ידי זה מעורר את המוח וכו’, עיין שם.

 

והעיקר זה העיניים, כי העיניים פתוחות תדיר ורואות הכל, וכל מראה שהאדם רואה במשך כל ימי חייו נרשם במוחו, ומשפיע עליו יותר מכל מידע אחר הנכנס לתודעתו, כי הראיה משפיעה מיד על האדם, כמו שאמרו חז"ל: "עין רואה – לב חומד", וכן אמרו: "טוב מראה עיניים מהלך נפש". לכן שמירת העיניים היא עיקר הקדושה, כמו שדרשו חז"ל על הפסוק: "איה הקדשה היא בעיניים". אל תקרא "קדשה", אלא "קדושה", שעיקר הקדושה היא בעיניים.

 

אדם שפוגם בעיניו ומסתכל על מראות מטונפים, זה מטנף, מבלבל ומטריף לו את המוח, ועל זה אמר רבינו הקדוש, שכל המשוגעים כולם באים מפגם הברית, ולכן בכל פעם שבאים אלי אנשים שהמוח שלהם מבולבל, ויש להם פחדים וכו’, אני אומר להם: תעשה תשובה על פגם הברית ותשמור על העיניים, אז תראה איך שהכל יעבור לך. זה דבר שרואים בחוש – שכל מי ששומר את העיניים שלו ממראות אסורות, יש לו גן עדן בעולם הזה. מחשבתו מיושבת ורגועה, הוא מרגיש תענוג ומתיקות בחיים, והוא לא צריך לעשות שום דבר בשביל זה, כך סתם, שופע בו נועם נפלא בתמידות, והוא טועם מתיקות בתפילה, כמובא בדברי רבינו הקדוש, בתורה נ’, שתיקון הברית זה בחינת מים מתוקים, שמרגיש ממש מתיקות שאין כמוה בכל מילה של התפילה.

 

לעומת זאת, מי שפוגם בברית זה בחינת מים מרירים, ולכן מי שפוגם בקדושה שלו מרגיש מרירות תמידית, עצבות נוראית, והתפילה היא בשבילו עונש, והוא רק מחכה להפטר ממנה. כללו של דבר – היצר הרע מפתה את האדם: בוא! תשמח! תהנה! ולמעשה הוא מוכר לו את הגיהינום בצבעים…

 

וכאן המקום להזהיר מפני הסכנות שיש בצפייה בסרטים ובאתרים לא כשרים באינטרנט, שעל ידם האדם יכול להגיע לכל המקומות הגרועים ביותר, מבלי לצאת מפתח ביתו… כמה אנשים ‘שרפו’ את העיניים ואת המוח שלהם על ידי צפייה בתמונות מטונפות וסרטים מטונפים, ונהרסו להם החיים! אדם יכול לעבור על כל התורה כולה בצפייה אחת בתמונות מטונפות, ו’לשרוף’ את הנשמה שלו, ולאבד את כל הניצוץ האלוקי שלו.

 

כשאדם מסתכל על תמונות תועבה, סרטי תועבה, הוא מאבד את כל הקשר שלו עם ה’ – את כל החיות, את הזיכרון, את היופי והחן הרוחני, את הפרנסה, את הזיווג, ואם הוא נשוי אשתו מתנגדת לו, והוא מאוס אצל השכינה כמו שכתוב: "אלוקיהם של אלה שונא זימה", הוא מפסיד את כל השקט הנפשי, ואת השמחה שלו, כי השמחה היא שפע אלוקי שרק מי שהוא קדוש יכול לזכות לו, כמו שנאמר: "אתה קדוש ושמך קדוש וקדושים בכל יום יהללוך סלה", ופירושו, שרק מי שקדוש יכול להלל את ה’ בתמידות, שזה פירוש המילה "סלה", כי רק מי שקדוש יכול לשמוח תמיד ולראות את ה’ ולהרגיש את השגחתו הרחומה. אולם, מי שאינו קדוש, לא רק שאינו יכול להלל את ה’ בתמידות, אלא כל התפילה נראית לו כמו איזה עונש מר.

 

בקיצור, האדם מפסיד הכל!… ורק דבר אחד נשאר לו: תמונות שהוא מדמיין וכוסף אליהם בצורה חולנית. היצר הרע הבטיח לו גן עדן והוא קיבל בתמורה גיהינום: את כל החרדות הנ"ל והבלבול הנפשי וייסורי הנפש.

 

לכן, כל מי שרוצה לחוס על חייו יתרחק מצפייה באתרים אלו כמו מאש, והטוב ביותר, שלא יכניס מחשב לתוך ביתו, שלא ייתן פתח למכשול, ויתחיל להתפלל על העיקר בחיים – שזה שמירת העיניים, שזה עיקר הניסיון והצירוף של האדם בעולם הזה, ומי ששומר על עצמו יזכה לטעום את טעם החיים ולהתענג על ה’, ויעבור את העולם הזה בשמחה ובנחת, עם מחשבות טובות וטהורות בראש שלו, ועם לב נקי ובוער לה’.

 

ה’ יתברך ירחם על כל עמו ישראל, ונזכה שיתקיים בנו הפסוק: "היה מחנך קדוש", ונזכה להשראת  השכינה ולגאולה שלמה במהרה בימינו, אמן ואמן.