לשמו או לשמך?

 

 

 

עשיית המצוות בתמימות

 

רבינו הקדוש רבי נחמן במרסלב, זכותו יגן עלינו, מלמד אותנו את הדרך המובחרת לעבודת השם ואומר (ליקוטי מוהר"ן ח"ב, תורה יט), "עיקר השגת התכלית הוא רק על ידי אמונה ומצווֹת מעשיות, לעבוד השם על פי התורה בתמימות ובפשיטות". מכיוון שזו אבן פינה במשנת ברסלב, כדאי להרחיב את היריעה ולבאר היטב את כוונתו הקדושה.

 

"לעבוד השם על פי התורה בתמימות ובפשיטות" הכוונה היא לעשיית המצוות, ללימוד התורה ולתפילה, הכל על דרך התמימות והפשיטות. כעת, נתרכז בעניין עשיית המצוות בתמימות.

 

בשלמות – מה נקרא עשיית מצוה בתמימות? החיד"א זצ"ל אומר שזאת עשיית המצוות בשלמות, על דרך שאמרו רבותינו ז"ל "כתיבה תמה" בעניין כתיבת סת"ם (ספרי תורה, תפילין, ומזוזות), "לקיחה תמה" בעניין ארבעת המינים, "תמימה אשר אין בה מום" בעניין פרה אדומה, ויעשה מצוה מן המובחר. נמצא שתמימות היא שלמות, ללא מום (ספר הנהגות הצדיקים, תנאים בקיום המצוות מרבי חיים יוסף דוד אזולאי זצ"ל).

 

בישרות הלב – רבינו יחיאל מיכל מזאטשוב זצ"ל מוסיף מימד לנקודה זו ואומר, שתהיה המצווה מופשטת מכל עקמימות שבלב, לשם שמים כדי שיתרבה כבוד שמים (הנהגות קדושות עפ"י סדר א"ב מרבי יחיאל מיכל מזלאטשוב). מכאן לומדים שתמימות הינה ללא פניות אישיות, הנובעות מעקמימות הלב. אם עקמימות הלב מעידה על פניות וכוונות אישיות זולת כבוד שמים, אזי ישרות הלב מעידה על ההיפך, היעדר פניות ולגמרי לשם שמים.

 

ברוח זו אומר דוד המלך (תהלים צז, יא): "אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה". על זה אמר לי מורי ורבי הגה"צ ממעליץ שליט"א, ש"ישר לב" הוא אדם הנמצא במדרגה גדולה אף מן הצדיק – שהצדיק זוכה לאור זרוע, ואילו ישר הלב זוכה לשמחה. השמחה היא תכלית הקדושה, כידוע ליודעי ח"ן. לכן, תמימות בעשיית המצוות נקראת ישרות הלב ולכבוד שמים, וללא כוונות לכבוד עצמו או לתועלת עצמו, שהן דרכי פניות ותוצאה של עקמומיות הלב.

 

לאור הנ"ל, אנו מבינים את כוונת הדרכתו של רבינו נחמן זי"ע המורה לנו לקיים את המצוות בתמימות ובפשיטות: יהודי פשוט מן המניין יכול לעלות למדרגה נשגבת על ידי עשיית מצוות בתמימות. ככל שישתדל לשם שמים ולכבוד שמים, ולא לכבוד עצמו או לתועלת עצמו כאשר יעביר כל מיני שיקולים אישיים מנגד עיניו, יזכה לישרות הלב, לשמחה, ולקדושה. כך, כל אחד יכול להיות צדיק אם רק ירצה.

 

כדי להמחיש מהו כבוד שמים, אמשול לך משל ששמעתי ממורי ורבי הגה"צ ממעליץ שליט"א:

 

לסנדלר אחד היו שלושה בנים. שני הגדולים גרו בעיר הגדולה וורשה. המבוגר מבין השניים היה סוחר אמיד ואילו השני היה מלמד דרדקי ירא שמים, אך ללא פרוטה מצויה בכיסו, המצפה ומייחל לרחמי שמים כדי לפרנס את אשתו וילדיו מדי יום.

 

הבן השלישי, תלמיד חכם בעל מידות מעולות שנודע לתהילה בכל העיירה. משום כישוריו וצדקותו, הצליח אביו לגמור שידוך עבורו עם המשפחה המכובדה ביותר בעיירה. שתי המשפחות נפגשו אצל הרב המקומי, חתמו על התנאים שסיכמו ביניהם, קבעו תאריך לחתונה, ושתו לחיים. מיד לאחר מכן, כל אחת מהרה לדרכה.

 

הסנדלר התיישב בביתו וכתב מכתבים לשני בניו הגדולים בוורשה. הוא בישר להם על השידוך המוצלח של אחיהם הצעיר ועל תאריך החתונה הממהר לבוא. הוא גם הבטיח בעזרת השם שיכסה כל הוצאה הכרוכה בהגעתם עם בני ביתם לחתונה.

 

הבן הסוחר נתן לאשתו סכום נכבד ביותר, והורה לה לתפור שמלות חדשות ומפוארות עבורה ועבור שלושת בנותיהם אצל החייט הטוב ביותר בעיר. הוא גם הקציב להן סכומים נוספים עבור נעליים ותכשיטים. לעצמו, הזמין שטריימל חדש ושני מעילי "קאפטן" מהסוג היקר ביותר. לבסוף, הוא שכר כרכרה מלכותית עם שני סוסים לבנים המונהגת בידי כרכרן במדים אדומים. הכל מפואר ומהודר לתכלית. כשהבן הסוחר הגיע עם משפחתו ערב שבת חתן לפני החתונה, כל העיירה יצאה לרחובות כדי לראות מיהו הנגיד המגיע עם הכרכרה האדומה. כמובן שאביו קרן מאושר. גם המחותן חש סיפוק רב, שלא השתדך עם משפחה גסה, אלה עם משפחה מכובדת לפי טעמו. וכלם צוהלים ושמחים…

 

עד ערב החתונה, עוד לא הופיע הבן המלמד עם משפחתו. לא היה להם כסף לנסיעה, ובל נוסיף ונאמר כסף עבור ביגוד לשמחה משפחתית כה מכובדת. ברגע האחרון, מצא איכר שהוביל קש לעיר הגדולה, וכעת חוזר עם עגלה ריקה לעיירת מגוריו, הלא היא עיירתו של אביו. האיכר הסכים להסיע את המלמד ובני ביתו תמורת סכום זעום.

 

והנה, מספר שעות לפני המעמד הגדול של החופה, יורדים המלמד ובני ביתו מעגלת הקש של האיכר, כאשר בגדיהם המרופטים מלאים שבבי קש ונודפים מריחו של התבן. עייף ומאובק מכף רגלו עד לראשו, המלמד אץ להגיד שלום עליכם לאביו, אותו לא ראה מזה שבע שנים.

 

באותה העת, עמד האב ושוחח עם המחותן החדש, אשר שאל מי היא הדמות המלוכלת ומרושלת שבאה לקראתם. בושתו של האב לא ידעה גבול. היאך יסביר שגם זה הוא בנו? באותו רגע חש שהוא רק רצה לקבור את עצמו…

 

לאחר שבעת ימי המשתה, בא הבן הגדול – הסוחר – להיפרד מאביו. "אבא, הבטחת לשלם את הוצאותיי עבור החתונה. הנה החשבון", והגיש לו רשימה שהסתכמה בסכום עתק של שלושת אלפים רובל.

 

"אינני נותן לך ולו פרוטה אחת", רטן האב. "הכסף היה עבור כבודי, כבוד אחיך החתן ועבור כבוד המשפחה. אתה דאגת היטב לכבוד עצמך והתעלמת מכבודי ומכבוד המשפחה. איזו בושה הייתה לי כאשר אחיך הגיע לכאן בבזיון ובחוסר כל. אילו היה מעניין אותך מכבודי, היית מלווה כסף לאחיך כדי שגם הוא יגיע לכאן בצורה מכובדת. אך לא ולא! דאגת לתועלת עצמך בלבד, לא מגיע לך כלום!!"

 

עד כאן המשל. קל להבין, איפוא, שתועלת אישית הינה אותה עקמומיות הלב שהיא ההיפך מישרות הלב ולשם שמים. והנה, צדיקי עתק כמו האר"י הקדוש ובעל ה"קדושת לוי" מברדיטשוב הגיעו למדרגתם הנשגבת משום שעשו את המצוות בתכלית השמחה, שהייתה תוצאה מישרות הלב ולמען שמו באהבה. כן נזכה, אמן.

 

     

* * *

הנכם מוזמנים לבקר את אתרו הרב לייזר ברוידא, "לייזר בימס", ב- www.lazerbrody.net