למה השם לא עונה לי?

לכי תסבירי להם, חשבתי לעצמי,
שאת מדברת ומדברת ומדברת איתו,
אבל הוא לא עונה לך, או שאת לא
מצליחה בכלל להבין את התשובות שלו.

הייתה תקופה בחיי שכל בעיה או שאלה שנתקלתי בה והתייעצתי עם סביבתי, הייתה התשובה שבפיהם – אחת ויחידה. "מה את מתלבטת כל כך הרבה עם עצמך? דברי עם ה'! ואז כבר תדעי מה לעשות".

כל כך פשוט, נכון?

כך היו הם אומרים לי ומשאירים אותי די מתוסכלת. לכי תסבירי להם, חשבתי לעצמי, שאת מדברת ומדברת ומדברת איתו, אבל הוא לא עונה לך, או שאת לא מצליחה בכלל להבין את התשובות שלו.

כך התהלכתי עם עצמי ימים ארוכים, מרגישה שאני מדברת עם ה', אבל לא מבינה את התשובות שלו, כאילו איני זוכה לקבל מענה לשאלתי ממנו.

למה זה קורה? האם ייתכן מצב שה' לא עונה לנו? שהוא "לא זמין"? "מסנן אותנו" חלילה?

כך שאלתי את עצמי לא אחת, והתשובות, הפעם, לא איחרו לבוא.

הקב"ה ברחמיו שם לי חברה טובה שתהווה כעין "מראה" בעבורי, ודרכה אזכה לקבל תשובה לשאלתי. אוי, כמה מובהקת התשובה ובהירה היא כאשר אתה רואה אותה מבחוץ, דרך חייו של מישהו אחר. וכמה מעורפלת ולא ברורה היא כאשר אתה הוא בעל הניסיון, ונמצא בתוכו ממש. כמה טוב שנותן לנו ה' לעיתים את היכולת להשקיף מן הצד ולהבין דברים שלא הצלחנו להבין קודם לכן, כאשר היינו בתוך הסרט עצמו, כשחקנים ראשיים.

האם יש לי שמיעה סלקטיבית?

נסעתי עם חברתי גליה במכוניתה תוך שהיא נואמת לי שעה ארוכה על רצונה להגיע למקום מסוים עוד היום. לפי תחושתי, לא היה כדאי לה לנסוע לשם באותה העת, אבל מי אני שאתערב ואקלקל לה את החגיגה המפוקפקת, חשבתי. אותה נסיעה, פשוטה הייתה אמורה להיות, אך הסתבכה מרגע לרגע יותר ויותר באורח פלא. מהמקום אליו רצתה להגיע לא ענו לה שעות ארוכות, פקקים, עיכובים ביציאה מן העיר ועוד כהנה וכהנה מניעות. במהלך השעות הללו, תוך כדי התגברות בלתי נלאית על הקשיים הבלתי צפויים, חברתי לא מפסיקה לדבר עם ה' ולבקש ממנו שיעזור לה. מיד כשסיימה את תפילתה הנרגשת, נכבה המנוע של מכוניתה לפתע, והרכב שלה שבק חיים.

לאחר שהתאוששה והתגברה על ההלם הראשוני בכתה לי בכאבה: "אוף. למה ה' לא עונה לי? כל כך ביקשתי ממנו שיעזור לי, התחננתי, אבל הוא לא מתייחס אלי, לא שומע את תפילתי".

אין שופטים אדם בשעת צערו, אומרים חז"ל, ולכן לא אמרתי לה באותו הרגע את תחושותיי, מלבד לנסות ולעודד אותה. אבל אני הבנתי אז דבר גדול מאוד, על עצמי. הבנתי שיש לנו שמיעה סלקטיבית. ה' תמיד עונה לנו, אבל אנחנו בוחרים למה להקשיב ולאילו דברים לסתום אוזנינו. עושים סלקציה. ואז ברוב תמימותנו מעיזים לומר ש"הוא פשוט לא עונה לנו". אבל האמת היא, כך הבנתי, שהוא עונה לנו תמיד. ואנו צריכים ללמוד להיות פתוחים ולהקשיב גם לתשובות שלא תמיד אנו רוצים לשמוע. לכאלה שהם לא בדיוק תואמות את ציפיותינו. כי אנו נעולים על כך שיש רק תשובה אחת נכונה, והיא מה שאנו רוצים, כמובן.

ה' ענה לתפילה של חברתי. הוא עזר לה. הוא אמר לה באופן ברור וחד משמעי שלא תיסע. אבל היא לא רצתה להקשיב, לא רצתה לשמוע, לא רצתה להבין.

מיד הבנתי שגם לי יש שמיעה סלקטיבית לעיתים. ה' עונה לנו כל הזמן, אך האם אנו תמיד פתוחים לשמוע ולקבל את תשובותיו?

זה הזכיר לי את הבדיחה הידועה על אותו איש שטבע בים, וצעק לה' שיושיע אותו. הגיעה אוניה ואומרת לו: אתה צריך עזרה? האיש אומר "לא, ה' יעזור לי!"
מגיע מטוס נוחת לידו ושואל האם הוא צריך עזרה, והאיש בשלו, מסרב ומחכה שה' יעזור לו.

עברו כמה שעות והאיש מת. עלה לשמים ושאל את ה', נעלב, למה הוא לא עזר לו. ענה לו ה': "שלחתי לך אוניה ומטוס, מה עוד רצית שאעשה?"…

לפעמים אנו מחכים לישועה כפי שאנו רואים אותה בעיני רוחנו, כאילו רק תשובה אחת נכונה, ושוכחים שאלפי דרכים לו למקום להושיע אותנו ואל לנו להיות מקובעים, אלא להתחיל להקשיב לו באמת.

האם אני באמת מאמין שה' מקשיב לי ויענה לתפילתי?

חברה שלי, יעל, מתחתנת בשעה טובה השבוע, לאחר שנים של תפילות ותחנונים. יעל, בעלת אמונה חזקה היא ובכל רגע ורגע היא מדברת עם ה' ומבקשת ממנו שיהיה איתה ויעזור לה, החל מהדבר הקטן ביותר ועד לגדול ביותר. ואכן, היא זוכה לראות ניסים גלויים וסייעתא דשמיא רגע רגע. ביטחונה בה' אינו מאכזב אותה והדיבור האמיתי והקולח שיש לה איתו בכל רגע ומצב בחייה מראה לה נפלאות.

"מה ההבדל בין יעל לביני?" שאלה אותי גליה השבוע, "למה לה ה' תמיד עונה וממלא את בקשתה מיד, ואילו אצלי אני לא זוכה לראות שה' עונה לתפילתי?".

שאלה קשה שאלה אותי גליה, כבר חשבתי לפטור אותה עם "נסתרות דרכי הא-ל", ו"זה מעשה שלו וזה מעשה שלי ועוד למה לנו לדבר מאחרים?" אבל העיניים שלה לא נתנו לי לעשות כן. היה שם משהו אמיתי וכואב, היא באמת רצתה לדעת מדוע זה קורה כך.

האמת, קטונתי מלתת תשובות על דרכי ה', שגם אני לא תמיד מבינה, אבל דבר אחד ידעתי בבירור. ידעתי שהעיניים הבורקות של יעלי כשהיא מתפללת לה' ומבקשת ממנו משהו, והדיבור שלה איתו, צועקים לעולם מעל לכל ספק שהיא באמת מאמינה שהוא מקשיב לה, שהיא מאמינה בכל ליבה שהוא ייתן לה את מה שמבקשת ממנו. מבחינתה, אין מצב אחרת.

"האם את באמת באמת מאמינה שה' מקשיב לך גם עכשיו, במצב שלך? האם את בטוחה בביטחון גמור שהוא יענה לך, יעשה בקשתך?" שאלתי את גליה, כאשר ידענו שתינו את התשובה מראש. כבר כשהתחננה לה' היה בקולה מרירות וספק וחוסר ביטחון, שיש מצב שה' לא ימלא בקשתה.

"מי שאין בו אמונה, אין תפילתו נשמעת" אומר רבי נחמן מברסלב, ומאידך אומר רבינו כי "הנחמה באה ע"י אמונה" ו"עיקר הישועה הבאה, אינה אלא על ידי אמונה".

האם אנחנו מאמינים, בעת שאנו מתפללים, שה', שהוא שומע תפילת כל פה, ישמע גם את תפילתי בעת הזאת?

מי ייתן שנזכה תמיד להאמין באמונה שלמה ש"אין מעצור לה' מלהושיע גם אותי בעת הזאת", ונזכה מתוך כך לראות תמיד ישועות קרובות עין בעין, בייחוד בחודש אלול כשהמלך שלנו בשדה.

* * *
גולשים המעוניינים לשתף אותנו ביומן אישי – סיפורים עם התבוננות, אנא שלחו אלינו מאמרים לכתובת ilanit@breslev.co.il.