למכור את הנשמה בשביל פלח אבטיח

רק רגע! אתם מוכנים לחזור למצרים,
לעבוד קשה ולשבור את הגב מצאת
החמה ועד לשקיעתה, רק כדי לקבל
דג ואבטיח בסוף היום?! תמכרו את
הנשמה שלכם בשביל פלח אבטיח?!

ערך ועיבד: הרב אליעזר רפאל ברוידא

תפסיק לבכות – פרק 2

כפיות טובה היא עבדות של המוח. מנקודת מבט זו, אדם שהוא כפוי טובה להשם יתברך אז הוא בדרך כלל עבד לתאוות גופו. מכיוון שהמוח שלו משועבד, הוא לא רואה את הניסים הרבים שהשם עושה אתו בכל רגע ורגע בחייו.

עם ישראל יצאו ממצרים בפסח, ומאז, השם עשה להם ניסים בשרשרת, נס אחרי נס, במשך כל ארבעים שנות נדודיהם במדבר. השם טיפל באופן מוחלט בכל אחד מהם. אף אחד לא היה צריך לעבוד. אף אחד לא היה צריך ללכת למכולת או למכבסה. אף אחד מהם לא היה צריך לתפור את בגדיו. השם סיפק לילדיו את המן – לחם מן השמים. ענני הכבוד, הנוכחות האלוקית שליוותה אותם לאורך כל הדרך, טיפלו בבגדים של בני ישראל – הם כובסו וגוהצו באופן תמידי. ולא רק, אלא שהבגדים גדלו ביחד עם הילדים – כשהילד גדל הבגד גדל עמו. יתירה מזו, הבגד לעולם לא התבלה, לא נשחק, לא נקרע ולא דהה. אף אחד מעם ישראל לא היה צריך לשלם חשבון מים, מכיוון שמקור המים הלך איתם לכל מקום שהם הלכו.

תחשבו על זה, מדובר בעם שהיה במדבר במשך ארבעים שנה! הם לא חנו ליד פרדס תפוחים עסיסי ושופע, או ליד שדות מרעה מוריקים או שדות חיטה שופעים, וגם לא על גדות נהר השננדואה המפורסם. הם היו במדבר חשוף מכל ארבעת כיווניו, מלא סלעים, רק חול ואבנים סביבם. ועם כל זה, במשך ארבעים שנה לאף אחד מהם לא חסר אוכל, מים או בגד. אף אחד לא הוכש על ידי נחש או עקרב. אף אחד לא היה זקוק לרופא עיניים. השם טיפל וריפא את כולם. מי יכול לספק לשני מיליון אנשים את כל צרכיהם במשך יום אחד במדבר, קל וחומר כשמדובר בארבעים שנה?

כל מה שהיה על עם ישראל לעשות במדבר הוא רק ללמוד תורה. הם שמעו שיעורים הישר מפיו של משה רבינו בכבודו ובעצמו! אתם יכולים להיות בטוחים שהוא לימד אותם את בגן האמונה ואת בגן השלום. ועדיין, עם כל הנוחות הנפלאה הזו שהשם סיפק להם, נשאלת השאלה – מדוע הם התלוננו? התשובה לכך היא – שזה מה שקורה כשלא עובדים על מידות הנפש, אבל חלקם כן עשו זאת.

הגאון מוילנא אמר שקל יותר ללמוד את כל המשנה והגמרא בעל פה, מאשר לתקן מידה אחת! ממידות הנפש. ישנם אנשים שיכולים לומר שהם באמת תיקנו אפילו סדק אחד ממידות נפשם, וזה לא היה קל.

אפילו אנשים שמשקיעים שעה אחת ביום לתפילה האישית (התבודדות) לא יצליחו לתקן את הסדקים במידות הנפש, או הרגלים רעים, אם הם לא משקיעים ומתאמצים באמת לתקן את עצמם, מתפללים לבורא העולם ומבקשים את עזרתו על כל תחום ותחום אותו הם רוצים לשנות ולתקן. נכון, לא מדובר בעבודה קלה או בעבודת אינסטנט, מכיוון שתיקון מידה אחת, או הרגל רע, הרבה יותר קשים מקריעת ים סוף. אבל שוב, צריך רצון, התמדה והמון רצינות.

הבה נסכם את הנקודה הראשונה: אף אם אדם לומד תורה במשך כל היום ועושה שעת התבודדות, אם אינו עובד ברצינות על שיפור מידותיו, הוא לא ישתנה לעולם! אין זה משנה אם אדם יראה בשתי עיניו ממש את הניסים העצומים והגדולים ביותר – אם הוא לא עובד על מידותיו הוא יישאר עיוור, ברמה הרוחנית, כמו עטלף. ולא רק, אלא אף מלא גאווה, כעס, דיכאון, הרגלים רעים ותאוות גופניות.

דבר זה מסביר כיצד גם אנשים המכנים עצמם "דתיים" יכולים לרמות, לשקר או להתלונן – וזה פשוט מאוד, הם לא עובדים על מידותיהם!

אנו רואים בתורה שעם ישראל התלונן בתמידות על המתנות היפות שהשם יתברך העניק להם. לכולם הייתה פרנסה מכובדת, לאף אחד לא הייתה משכנתא, ולכולם היה מספיק אוכל. אך עדיין, הם התלוננו. הם קראו למן ‘לחם מקולקל’. ולא הספיקה להם העובדה שהלחם הזה נשלח אליהם ישירות מן השמים והיה בו את הטעם שכל המאכלים שבעולם, הם גם רצו סטייקים וצלעות. מכאן אנו מגיעים לנקודה השנייה בסדרת מאמרים זו, שהיא השורש לכל הבעיות מאז ומתמיד – כפיות טובה, אי הכרת הטוב. עם ישראל התלוננו משום שחסר להם הבסיס והיסוד של עקרון זה, את הכרת הטוב על ניסיו האינסופיים והבלתי מוגבלים של שהשם יתברך עשה להם. בכיית חינם ותלונות הם סימן היכר של כפיות טובה, וכפיות טובה מזמינה על האדם דינים קשים וחמורים יותר מכל דבר אחר בעולם.

על מה הם התלוננו? אז ככה, הם זכרו את הדגים והאבטיחים שהם אכלו במצרים… אבל רק רגע! האם אתם מוכנים לחזור למצרים, להשתעבד שוב למצרים, לשבור את הגב מכל העבודות הקשות שהטילו עליכם מצאת החמה ועד לשקיעתה, מבלי לקבל תשלום על זה, מבלי לקבל מעמד חברתי – רק בשביל דג ואבטיח שתקבלו בסוף היום??? היכן הכרת הטוב להשם? פתאום אתם מתגעגעים למצרים? תמכרו את הנשמה שלכם בשביל פלח אבטיח?

השם נמצא עם בני ישראל במדבר ביום ובלילה. ענני הכבוד של השם סיפקו אוויר מרענן בימים החמים, והגנה מלאה מפני הקור של החורף. העננים יישרו את הדרכים והשמידו את כל המזיקים והחרקים למיניהם. היה להם הכל, אבל הם התלוננו…

כפיות טובה היא המקור ממנו נובעים כל הסדקים והרגשות השליליים. עצבות, ייאוש ודיכאון – כולם פועל יוצא של כפיות טובה וחוסר הכרת הטוב, מכיוון שאם אדם יפתח את עיניו רק מעט ויתבונן על חלק קטן מניסיו של השם, על אהבתו וחסדיו שהוא עושה עימנו בכל רגע, הוא לא יתעצב ולא יתייאש!

רבי נחמן מברסלב אמר באופן מוחלט שהעצבות והייאוש הם תוצאה של אנשים שכועסים על השם, בגלל שהשם לא עושה את מה שהם רוצים שהוא יעשה. תחשבו על זה. איזו חוצפה גדולה יותר יכולה להיות מזו בכל העולם כולו – לכעוס על השם יתברך? להתלונן ולבוא בטענות אל השם יתברך הן פעולות שמציינות חוסר הכרת הטוב בצורה הכי בוטה שישנה על כל אינספור הניסים שהשם עשה, עושה, וממשיך לעשות בכל יום ובכל רגע בשביל כל אדם.

בכייה ותלונות הן כפיות טובה. סדקים בנפשו של האדם, במידות הנפש שלו, מגיעים בגלל חוסר הכרת הטוב, מכפיות הטובה. בעיות גשמיות נובעות מכפיות טובה. ילדים מפונקים הם אלה שלא למדו להכיר טובה, להודות. הסוד של חינוך ילדים מוצלח טמון רק במילה אחת – תודה! ילד שלומד להעריך כל דבר בחיים ומודה על הכל, יהיה ילד שבכל מאמץ והשקעה בו נראה הצלחה. ילד כזה יצליח תמיד ויוערך על ידי הסובבים אותו.

השורש לכל בעיותינו מאז ומתמיד טמון בכפיות טובה. השורש לכל בעיותינו בכל סוגי מערכות היחסים שיש לנו – חברים, בני זוג, מעסיק, מועסק, הורים וילדים – מגיע מחוסר הכרת הטוב, מזה שאנו כפויי טובה.

אדם כפוי טובה הוא עבד אמיתי, הטיפוס שמוכן למכור את נשמתו בשביל פלח אבטיח או לכל שאר תענוגי הגוף.