בזכות רבי שמעון בר יוחאי

ראשי העיר התכנסו לטכס עצה
כיצד לקדם את פני הרעה, ולהשיג
את הסכום הרב, והחליטו כי
הברירה היחידה היא לאמץ את
השיטה הישנה…

לרגל יום ההילולא של רבי שמעון בר יוחאי זיע"א, י"ח אייר, ל"ג בעומר

גזירה קשה ונוראה נחתה על יהודי העיר טבריה כרעם ביום בהיר. מושל העיר שהיה מטבעו שונא ישראל מושבע מצד אחד, ותאב בצע מצד שני, חיפש עילה להעליל על היהודים ולמצוץ מהם את כספם עד הפרוטה האחרונה. משלא מצא עילה צודקת, החליט לגזור עליהם גזירה ללא כל סיבה. כרוזים ומודעות ענק פורסמו בכל העיר כולה בשם המושל האכזר, כי על יהודי העיר טבריה לאסוף לקופתו סכום עתק אשר אוזן לא שמעתה, תוך זמן קצר שהוקצב. ואם לא, יגורשו כל יהודי העיר טבריה מעירם ללא רחם, כשהם משאירים אחריהם את כל אשר להם.

גזירת גירוש קשה לצד גזירת איסוף הממון הרב ניצבה כעת לנגד עיניהם של היהודים, הם ידעו היטב כי גזירתו של המושל גזירה היא, ועומד הוא בדיבוריו ומדקדק בם כעל קוצו של יוד. אך יותר מזה ידעו, כי גם אם ימכרו את כל רכושם של כל יושבי העיר, לא יצליחו להגיע לסכום אדיר זה ואף לחלקו.

ראשי העיר התכנסו לטכס עצה כיצד לקדם את פני הרעה, ולהשיג את הסכום הרב, והחליטו כי הברירה היחידה היא לאמץ את השיטה הישנה ולזכות את יהודי התפוצות במצוות "פדיון שבויים".

כשליח דרבנן מטעם קהילת יהודי טבריה הוחלט לשלוח את רבי יעקב שמשון משפיטיבקא, 'דור שני' מתלמידי רבי ישראל הבעל-שם-טוב הקדוש זי"ע, ובפרט תלמידו של רבי פנחס מקוריץ זצ"ל שנפטר זמן מועט לפני המעשה. רבי יעקב שמשון קיבל על עצמו את התפקיד בכובד ראש ובאחראיות מלאה, שכן חיי קהילה שלמה תלויים בו כעת.

את פעמיו שם הישר אל עבר בירות, שם מתקיימת חיי קהילה יהודית תוססת. לבירות הגיע עם ערב שבת, ומיד התכונן לקבל את פני שבת המלכה. יהודי הקהילה קיבלו אותו בסבר פנים יפות ומאירות, 'אורח מארץ ישראל' זהו דבר יקר. הוא הוזמן אחר כבוד להתארח בבית הרב של הקהילה. וזה תוך זמן קצר תהה על קנקנו ונוכח לדעת כי האורח מארץ ישראל מיוחד במינו, צדיק ובעל כישרונות.

השניים הרבו לדבר בניהם בתורה וגמרא ונהנו זה במחיצתו של זה. בין כך ובין כך התגלגלו הדיבורים על סיבת בואו של רבי יעקב שמשון מארץ ישראל. ברגע שנזכר בסיבת בואו, למרות ששבת הייתה, החל ממרר בבכי על עדת קהילתו הנתונים בצרה וסיפר לרב. הצטער הרב צער גדול, ויותר מכך הצטער על שלא היה ביכולתו וביכולת קהילתו לעזור בעניין. "בני קהילתי הם עניים אשר בקושי רב מקיימים את מחיתם היומית חודשית, קל וחומר שלא יהא בידינו לעזור אפילו בחלק מזערי מהסכום הדרוש". ותוך כדי כך געו שניהם בבכייה על רוע הגזירה. נראה היה כי כלתה אליהם הרעה, שכן זמן נוסף לעבור דרך קהילות נוספות לא היה לו, ישבו ובכו ובכו…

תוך כדי בכייה נרדם רבי יעקב שמשון והנה חולם חלום ולפניו ניצב מורו ורבו רבי פנחס מקוריץ זי"ע, ומושיט לו ידו: "שלום עליכם, מדוע בוכה אתה ביום שבת קודש?" סיפר לו תלמידו על הצרה ועל אי פתרון לבעיה. "ובכל זאת אין להיעצב ביום שבת קודש, הרבה שלוחים למקום. אתן לך עצה לפתרון הבעיה". האזין רבי יעקב שמשון לדברי רבו בקשב רב והקלה גדולה הרגיש מיד. לאחר שהתעורר משנתו, שמחה רבה הציפה את ליבו, גם לרב הקהילה היושב לצידו נתן מילות חיזוק כי שבת היום וצריך להתחזק בשמחה גדולה. "ישועת ה' כהרף עין", חיזק את עצמו ואת הרב היושב לצידו.

* * *

יום ראשון עם שחר השקים רבי יעקב שמשון, התעטף בטלית ותפילין והתפלל שחרית בדבקות עילאית. מיד אחר כך יצא אל רחוב העיר בחשאי ועקב אחרי העוברים ושבים אשר ברובם היו ערביי המקום, עניו שוטטו אחר הדמות שהורה לו הרבי בחלום. לפתע, צדו עניו את אותה הדמות. יחף רגליים החגור חגורה עבה במותניו ורץ ריצה קלה. "סליחה אדוני עצור נא מריצתך", רץ אחריו השליח מארץ ישראל. וכשזה עצר בפתאומיות, סיפר לו על שליחותו במקום ועל הוראת רבו הרבי מקוריץ, כי הוא זה שיוכל להיות השליח לסייע בעדם. "מה רצונך ממני?" שאל ההלך הנראה בדמות ערבי. "מה לי ולכם? הנח לי ואלך לדרכי"" אולם רבי יעקב שמשון לא הרפה ועמד על שלו כי הוא השליח להצלת יהודי טבריה. נכנע האיש והורה לרבי יעקב שמשון לבוא בעקבותיו. עלו השניים על גבי חמורים ויצאו לדרך, אל הלוא נודע…

* * *

מרחוק נראה באופק ההר מירון בו טמון התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי. ליבו של רבי יעקב שמשון פעם בחזקה. "דרך ארוכה עשינו עד שהגענו הנה. והנה הוביל אותי האלמוני אל מערת הרשב"י זיע"א", הרהר בליבו. "המתן כאן", פנה האלמוני אל רבי יעקב שמשון.

שעה תמימה המתין לאלמוני מחוץ למערה, הוא לא העז להמרות את פיו ולהרהר אחריו. הרגשת-מה החלה משתחלת בליבו של רבי יעקב שמשון. "לא מדובר בערבי או בסתם אלמוני, כנראה מדובר באחד מל"ו צדיקים נסתרים". הרהר בינו לבין עצמו.

בתום השעה יצא האלמוני מפתח המערה, עניו אדומות מבכי ואור קורן מעל פניו. "הוא מת", הודיע חגיגית לרבי יעקב שמשון. "הוא מת וגזירותיו בטלו". הגיעה בשורת הישועה.

כעת, החל מגולל שיחה עם רבי יעקב שמשון וסיפר לו, כי הוא לומד את ספר הזוהר בעיון וכאשר נתקל בשאלה, פונה אל ציון התנא ומבקש תשובה ברורה. גם הפעם כשנפגשו עוד בבירות היו פניו מועדות אל עבר ציון הרשב"י לקבל מענה לשאלה. לאחר ששאל לרשב"י את שאלתו וקיבל מענה, החל מתחנן על נפשם של יהודי טבריה והתפלל בדמעות שליש בעבורם. תוך כדי תפילתו שמע את התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי מתפלל עימו: "יהא רעוא, שהמושל ימות במיתה משונה, ותתבטל הגזירה". וכך היה.

רבי יעקב שמשון נפרד מהצדיק נסתר במילות תודה ומהתנא הקדוש רבי שמעון בר יוחאי, וחזר אל בני עירו השמחים והנרגשים עם הפדות והישועה, בזכות התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי.

"הישועה הייתה כל כך קרובה, וסמוכה אל העיר טבריה. אך כדי לקבלה היה עלינו לנדוד רחוק. הרי רבי שמעון בעצמו העיד כי "יכול הוא לפטור העולם מן הדין", ומה זה בשבילו לפטור בני עיר אחת? על אחת כמה וכמה…"