שומעים אותך

שומעים אותך תמיד. קשה להאמין?
תקראו את הסיפור על הזקן שפגש
את ה"חוזה מלובלין". גם כשלא ראה
שום פיתרון הגיוני, הוא לא התייאש
והמשיך רק להתפלל.

אסור להתייאש כי השם יתברך בודאי שומע תפילות ישראל.

סיפר לי כבוד קדושת האדמו"ר ממעליץ שליט"א, כיצד הרב הקדוש ה"חוזה מלובלין" זצ"ל לקח שלושה מתלמידיו ושכר עגלה ועגלון, כדי לנסוע לאחת העיירות המרוחקות שבה התגוררו רבים מחסידיו ומקורביו. מדי שנה, נהג הצדיק לשבות את שבת קודש במחיצתם ולהחיות את רוחם. העגלון היה ותיק ומנוסה בכל נתיבי פולין, ולמרות הכל, לא הסתכנו ויצאו מלובלין בעוד מועד ביום שלישי בצהריים.

ביום חמישי לעת ערב, איבד העגלון את כל חוש ההתמצאות. "רבי", אמר, "כנראה שטעינו בדרך. האזור הזה לא מוכר לי כלל וכלל". בלית ברירה, בילו את הלילה סמוך לעגלה תחת כיפת השמים. ביום שישי בבוקר, קמו עם עלות השחר, ולאחר שהתפללו, המשיכו בדרך. ה"חוזה" גמר בליבו לא להסתכן בחילול קדושת השבת, חס ושלום, ולשבות בכפר הראשון שיימצא מנין יהודים.

בחסדי השם יתברך, שעה מועטת לאחר מנחה גדולה והשמש כבר נוטה למערב, הגיעו החוזה ומלוויו לעיירה ובה יהודים. המקום לא היה מוכר ל"חוזה" כלל. העגלה נעצרה ליד בית המדרש, ולפני שירדו, אמר ה"חוזה" לתלמידיו שבשום פנים לא יגלו מי הוא. "השבת, אני סתם יהודי מן המנין". הוא הורה לכל אחד מהם להתארח אצל בעל בית שיזמין אותו, ובעזרת השם יתברך, הוא כבר יסתדר לבד.

ה"חוזה" הלך לטבול במקווה, ולאחר מכן חזר לבית המדרש, אמר "שיר השירים" בהתעוררות ולמד בדבקות עד שהתחילו להתפלל מנחה וקבלת שבת. בקבלת שבת, האריך מאוד בתפילתו, כאשר כל תיבה (מילה) בתפילה כאילו מצופה בדבש ואיננה רוצה להיפרד משפתיו הקדושות. מזמן, כל המתפללים עזבו את בית הכנסת והלכו לקדש בבתים, כאשר כל אחד משלושת תלמידיו מסודר כאורח אצל אחד מתושבי המקום שקיבלו אותם בספר פנים יפות.

סוף סוף, סיים ה"חוזה" את תפילתו, ומלבדו, נשאר זקן אחד שלומד בעיון בפינת בית המדרש. "גוט שאבעס, רבי יהודי", אומר לו ה"חוזה", "אולי אוכל להתארח אצל כבודו לסעודה?"

"אומר לך את האמת", ענה הזקן, "הנני עני מרוד, ומלבד שתי לחמניות קלועות ורביעית יין, אין לי כל".

"מספיק לי כזית פת ולשמוע קידוש מפיך, "ענה ה"חוזה".

"אם כך, ברוך בואך!" אמר הזקן.

למרות דלותו הגשמית, לזקן הייתה עשירות ברוחניות. השניים טיילו בכל פרד"ס התורה, והזקן לא זכר מתי נהנה כל כך.

"אמור לי, מהיכן באתם?" שאל הזקן.

"מן העיר לובלין", ענה ה"חוזה.

"הידעת אודות הרב הצדיק רבי יעקב יצחק המכונה ה'חוזה'?" שאל הזקן.

"כן, שמעתי עליו," ענה ה"חוזה". "מאיפה הנכם מכירים אותו?"

ענה הזקן, "מקום מולדתי בעיר לוקוב שבפולין. שם, היה גר צדיק אחד ושמו רבי קאפל לוקובער. הוא היה סבו של החוזה מלובלין, אבי אמו".

"לאחר החתונה שלי", המשיך הזקן לספר, "נשארתי בלוקוב מספר שנים כמלמד בחדר. יום אחד, הגיעה בתו של רבי קאפל לוקובער לעיירה כדי לבקר את אביה, ויחד עמה בנה יעקב יצחק בן השש. הוא נשאר כמה שבועות אצל סבו, ויום אחד ראיתי את הילד בבית הכנסת. היו לו עיניים בצבע תכלת של כסא הכבוד, והוא התפלל כמו אחד מגדולי הצדיקים – לאט, במתינות, במתיקות, ובדבקות. לאחר התפילה, עקבתי אחריו, והוא יצא ליער. שם התבודד במשך שעתיים תמימות בהשתפכות הנפש. נדהמתי מקדושתו. ידעתי שהוא מיועד לגדולות!"

"עם השנים, הגעתי הנה", המשיך הזקן, "וכבר שמו של ה'חוזה מלובלין' הגיע למרחקים. ליבי בער בקרבי לבקרו, אך הפרוטה בכיס אינה בנמצא. ואפילו אם מישהו היה מעניק לי מתנה הגונה, לא יכולתי לנסוע ללובלין בגלל בריאותי הרעועה וחסרון הכוח. אך להתפלל אני כן יכול, ומחמת הגעגועים והכיסופים לראות את פני הצדיק ההוא, הריני מתבודד כבר שעה שלמה כל יום במשך שלוש עשרה שנה, שיזכני הקדוש-ברוך-הוא ברוב רחמיו לקבל את פניו הקדושות של ה'חוזה מלובלין' בטרם אפרד מן העולם הזה!"

עתה הבין ה"חוזה" כיצד עגלון ותיק ומנוסה איבד את דרכו ומדוע הגיע דווקא לעיירה זו. "בשורה לי אליך, ידידי", אמר ה"חוזה מלובלין", "הקדוש-ברוך-הוא נענה לבקשתך במלואה – אני הוא ה"חוזה מלובלין!"

* * *

שתי מעלות להתבודדותו ולתפילתו של הזקן הנ"ל – הוא התמיד ולא התייאש. גם כשלא ראה שום פיתרון הגיוני לבקשתו, השליך את כל יהבו על השם יתברך ועשה את שלו בתמימות ובפשיטות נפלאות.

כותב רבי נתן מברסלב זצ"ל (קיצור ליקוטי מוהר"ן יד, אות טו):

"צָרִיךְ לְהַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ לְהִתְפַּלֵּל עַל כָּל מַה שֶּׁחָסֵר לוֹ הֵן פַּרְנָסָה אוֹ בָּנִים אוֹ כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ חוֹלֶה חַס וְשָׁלוֹם בְּבֵיתוֹ וְצָרִיךְ רְפוּאָה וְכוּ', עַל כֻּלָּם תִּהְיֶה עִקַּר עֲצָתוֹ רַק לְהִתְפַּלֵּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְיַאֲמִין בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא טוֹב לַכּל הֵן לִרְפוּאָה הֵן לְפַרְנָסָה הֵן לְכָל הַדְּבָרִים. וְיִהְיֶה עִקַּר הִשְׁתַּדְּלוּתוֹ בָּתַר קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְלא יִרְדּוף אַחַר תַּחְבּוּלוֹת רַבּוֹת, כִּי רֻבָּם אֵינָם מוֹעִילִים כְּלוּם וּמְעַט דִּמְעַט הַמּוֹעִילִים אֵינוֹ יוֹדֵעַ מֵהֶם וְאֵינוֹ יָכוֹל לְמָצְאָם. אֲבָל לִקְרא לְהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא זֶה טוֹב וּמוֹעִיל לְכָל דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם וְזֶה יָכוֹל לִמְצוא תָּמִיד כִּי הוּא יִתְבָּרַךְ בַּנִּמְצָא תָּמִיד".

כמו שהזקן ידע שלא יועילו לו שום תחבולות, לכן השליך את כל כולו רק על הקב"ה, כך עיקר העצה, בפרט בזמנים קשים אלה – שנשים את מירב השתדלותנו בכוח התפילה, ולא נוותר ולא ניחלש, עד שהקב"ה יושיע את כל כלל ישראל ויאמר די לצרותינו, יקים את השכינה מעפר ויגאל אותנו במהרה בימינו, אמן.