מסכת אוהלות פרק ז משנה ג-ד
מסכת אוהלות, פרק ז' משנה ג',ד': אוהל שהוא נטוי בעלייה--מקצתו מרודד על הארובה שבין בית לעלייה--רבי יוסי אומר, מציל; רבי שמעון אומר, אינו מציל, עד שיהא נטוי כנטיית האוהל...
מסכת אוהלות פרק ז
ז,ג אוהל שהוא נטוי בעלייה–מקצתו מרודד על הארובה שבין בית לעלייה–רבי יוסי אומר, מציל; רבי שמעון אומר, אינו מציל, עד שיהא נטוי כנטיית האוהל.
ז,ד [ג] המת בבית, ובו פתחים הרבה–כולן טמאין; נפתח אחד מהן–הוא טמא, וכולן טהורין. חישב להוציאו באחד מהן, או בחלון שהוא ארבעה על ארבעה טפחים–הציל על הפתחים. בית שמאי אומרין, והוא שחישב, עד שלא ימות המת; בית הלל אומרין, אף משמת. היה סתום ונמלך לפותחו–בית שמאי אומרין, כשיפתח ארבעה טפחים; ובית הלל אומרין, כשיתחיל. ומודים בפותח כתחילה, כשיפתח ארבעה טפחים.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור