חומה בצורה

לא חשוב מה יהיה עובי החומה או
לאיזה גובה היא מתנשאת. כל עוד
יש בה פרצות, חורים וסדקים, הדרך
לאויב פתוחה וקלה…

בשדי יער – פרק 44

כאשר אדם מתבודד – על מנת להינצל מעוונות ולקנות מידות טובות וכדומה – התבודדות זו נמשלת לבניית חומה המגנה על העיר מפני האויב. הן השכל נקרא החומה של האדם, כמובא בדברי רבינו (ליקוטי מוהר"ן ח"ב, ח) שהשכל הוא מחיצות פרוסות כנגד כל התאוות – והן התפילה נקראת חומה, שהרי היא עיקר המגן מכל הדברים והניסיונות שאדם עובר. וכאשר אדם מיישב את שכלו ומכניסו לליבו, ומרבה בתפילה על אותו עניין שרוצה להינצל ממנו – בדרך זו הוא בונה חומה שלמה.

כעת ברור, שאם אדם בונה חומה שלמה בלי פרצות, כלומר שמכניס שכל מיושב היטב אל תוך ליבו, הרי שחומה זו תועיל ותשמור עליו מפני כל ניסיון חדירה והוא יעמוד בקלות בכל ניסיון. אולם, אם חומה זו פרוצה בכמה מקומות, כלומר שהאדם לא מיישב את דעתו היטב ומתפלל על משהו מעורבב ומבולבל, אז למרות שמרבה בתפילות וכביכול בונה חומה עבה וחזקה של תפילות, הוא למעשה בונה חומה עם פרצות. פרצות אלו הם כל אותם פרטים שלא היו ברורים לו בזמן התפילה, והוא בעצם לא הקיף אותם בתפילתו ולא השיב אותם לליבו ודרכן נכנס האויב. עובי החומה לא מועיל לו כלל, לכן אין זה פלא כלל שהוא נכשל שוב ושוב בכעס, בשלום בית וכדומה.

לכן, כאשר אדם מתפלל על תיקון מידה מסוימת – שלום בית, כעס, שמחה, שמירת עיניים וכדומה, הוא חייב להקדים את ישוב הדעת לתפילתו, וישוב דעת זה חייב להיות ברור לחלוטין, שהרי רק אז יש לו ישוב הדעת. שכל ודעת אלה צריכים להיות גם מיושבים וחזקים ותקיפים, ששום דבר לא יזיז אותו מהאמת הזאת. אחר כך יתפלל ויבקש מהשם שיזכה אותו לחיות על פי השכל הזה.

זכרו ארבע מילים חשובות: שכל. מיושב. חזק. ותקיף – כלשון רבי נחמן מברסלב, ראשי תיבות – שמחו.

נחזור למידת הכעס בה פתחנו. אמנם אדם מתפלל ומבקש מהשם לא לכעוס, אבל אם יהיה אמיתי עם עצמו, יראה שאפילו תוך כדי התפילה הוא עדיין לא חזק בדעתו – מה שלא יהיה ואיך שיעבור עליו הוא לא יכעס ואין מצב בעולם שהוא יכעס בו! וכשיתבונן אל תוך ליבו, יראה שלפי דעתו עדיין ישנם מצבים בהם הוא חושב שצריך לכעוס בהם, ואף חובה לעשות זאת, ויש דברים שמצווים לכעוס בהם, ויש דברים שזה משתלם לכעוס בהם וכן הלאה. נמצא, שבמצבים אלה הוא לא מבקש לא לכעוס, אלא מתפלל לא לכעוס לפי איך שהוא מבין, ובהם באמת השם עוזר לו לא לכעוס. כי רק במצבים שבהם לא ברור לו שאסור לכעוס – שם השם לא עוזר לו, מכיוון שהוא לא ביקש כלל כי לדעתו אינם בגדר של איסור הכעס. אך אם היה מיישב את דעתו היטב ומברר: מה זה כעס? מה עמדת התורה בעניין? האם יש בכלל מצב שבו מותר לכעוס? האם הכעס משתלם? האם מותר להשתמש בו לצורך חינוך? לא. לשלום בית? גם לא. לפרנסה? בודאי שלא. וכך, יישב את דעתו ויברר לעצמו מהי האמת.

אחד הדברים שאדם חייב לישב את דעתו בבירור בעניין זה הוא – שאין שום מצב בעולם בגללו מותר לכעוס! מכיוון שבכל פעם שכועס הוא עובר עבירה חמורה ונוראה, ועל ידי הכעס הוא מפסיד הרבה מאוד. וידע שהכעס הוא עסק שלא משתלם כלל והוא לא העצה והדרך לפתור דברים. שום טובה לא צומחת ממנו. כעת, לאחר שיישב את דעתו וזכה לשכל מיושב, חזק ותקיף – יכניס לתוך הלב ואז לא יכעס. יש להרבות בתפילה על עניין זה, לפחות חצי שעה ביום ולעשות חשבון נפש על היום הקודם, ובכל מקום שנכשל בכעס – יתבונן וילמד באיזה אופן היצר הרע פיתה אותו ואיזו פרצה הוא מצא אצלו – ויסגור אותה. להחליט באופן חד משמעי שגם במקרה כזה אסור לכעוס.

בסך הכל, הניסיונות והאפשרויות בהם אדם עלול להיכשל בכעס הם בודדים. לרוב, אדם נכשל בכעס שוב ושוב באותם מקומות: חינוך ילדים, שלום בית, עבודה וכן וכדומה. אם יבדוק בכל פעם באיזה אופן ובאילו מצבים היצר הרע מכשיל אותו ויישב את דעתו, אז יוכל לעמוד בניסיון בפעם הבאה. זאת עבודה נכונה של ישוב הדעת.

והעיקר אותו צריך כל אחד לדעת הוא – שבכל פעם שאדם כעס חשוב שיהיה לו ברור שהיה זה כישלון. היצר הרע רימה ופיתה אותי ואני צריך לעשות תשובה על זה ולהבין מדוע כעסתי, באילו נקודות תורפה היצר אוחז וכן הלאה. ובנוסף, אדם לא יצליח לעמוד בניסיון אם יחסר לו אחד מארבעת המרכיבים שהוזכרו לעיל – שכל. מיושב. חזק. ותקיף. כי כאשר חסר אחד מהם אדם לא יעמוד בניסיון, יהיו לו ספקות ואז ייפול.

רק בדרך זו אפשר לעבוד על דבר מסוים ולקנותו. בלי זה, גם אם יתפלל אך בתוכו חושב שיש מצבים בהם מותר לכעוס, התפילה לא תועיל לו. הוא כביכול סותר את עצמו ובאמת השם שומע את תפילתו, הוא מתפלל על הנקודה בה הוא מתקשה, כגון הכעס, אך במצבים שלדעתו צריך לכעוס לא התפלל, לכן השם נתן לו בדיוק כפי תפילתו. זאת הדרך הנכונה לעבוד על כל מידה ותאווה.

כמובן, ואת זה אסור לשכוח, שחלק חשוב מאוד בזמן חשבון הנפש וישוב הדעת יהיה להודאה ותודה על כל ישועה באותו עניין – אם הצליח לעמוד בניסיון, אם השתפר במידה מסוימת וכדומה. רק אחר כך ימשיך לפשפש במעשיו ויבדוק היכן הוא צריך עוד להשתפר.

כעת אנו מבינים היטב מדוע התפילה לא תועיל אם לא מתפללים על דבר מסוים כפי שהוסבר לעיל – משום שהחומה נבנתה בצורה חלקית, מלאה בחורים ובפרצות משם היה חודר הכעס בקלות. התפילה מועילה לתקן רק את הדברים שברורים לאדם, אך כל עוד לא בירר את האמת לגבי דברים מסוימים הרי שהחומה נבנתה בצורה חזקה ומבוצרת מאוד אך רק בקטעים מסוימים, כל השאר היה פתוח לרווחה. וממקום כזה הדרך לאויב פתוחה וקלה.

כעת אנו מבינים היטב, מדוע רבי נחמן מברסלב תלה את עניין הריחוק מהשם בחוסר ישוב הדעת ולא בחסרון התפילה. כי תפילה בלי ישוב הדעת לא תועיל, וממילא הכל עומד על ישוב הדעת ורק לאחר מכן על התפילה.

(מתוך בשדי יער מאת המחבר)